הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
סיפור לסוף זמן חורף:
ר' רפאל יצחק "הכריש", שף במסעדת "הדג", בעל מחבר קונטרס "חיזוקים איתנים", ישב במסעדת הדגים בנמל יפו, וזלל ברעבתנות דג נא. שאריות של עור ואורז נתקעו בזקנו, אך הוא פרע אותו בידו וניער אותם ממנו בקלות.
זה עתה הוציא את ספר הבישול הראשון שלו, ושובל מעריצים עגומי פנים בהו בו דרך הזכוכית הכהה של המסעדה, וציפו שאולי השף יחון אותם במבט, אף השף היה עסוק בדבר מאוד חשוב, הוא ניסה באותו רגע לשחזר את המהלך של המשגיח על כך הנושא של הכרת הטוב, ואיך בדיוק הוא ישלב את זה בקונטרס של החודש הקרוב.
למי ששאל אותו, סיפר רפאל יצחק הכריש, כי הוא נולד בתור ילד חרדי, וכל מיני דברים שחווה, גרמו לו לעזוב את המגזר החרדי.
לעצמו הוא היה עונה שהוא בעל תאוה גדול. יש כל מיני משגיחים שאומרים שכל מי שפורק היום עול זה מתאווה – שטויות! הם לא מכירים אותי, אני בהחלט בעל תאוה! כל השאר סתם אפיקורסים!
בכל מקרה הוא עכשיו מנהל את מסעדת הדג שהקים בנמל, וכל אניני הטעם שקקו במקום, ליקקו מרקים עדינים, קרם צלופחים, פירות ים בתפוזים, ועוד מני שקצים ורמשים, חלקם חסרי שם, חלקם חסרי חיים, וחלקם עודם בחיים, גוססים לתוך מרק חם לקול תרועת הקהל האנין.
בשעות בין הערביים היה רפאל יצחק פורש לחדרו, נוטל ידים ומתחיל לכתוב את הקונטרס החודשי "חיזוקים איתנים", מופץ בחנויות הספרים המובחרות ובדוכני הספרים של בלוי בבתי הכנסת, ניתן לשלם ב"נדרים פלוס", הנחה לאברכים מעל גיל 30.
איזה כיף שיש "אוצר החכמה" היום, היה שמח עם עצמו, בזמני בשביל ספר כמו זה, הייתי צריך לשבת באויצר איזה שבוע, כאן איך שאני מחפש יש לי את הספר, שמח.
~~~~~~
מכיוון שבעל מצפון גדול היה, אבל תאוותו גדלה עליו מאוד, לא יכל לישון בלילות, והדבר פגע בכושר העבודה שלו, לחזור בתשובה זה גדול עליו, אבל לשלוח שו"ת SMS הוא יכול.
וכך כתב בשאלה: "שואל בשביל חבר שחוטא ומחטיא את הרבים, אוכל ומאכיל שקצים בשבת, מה התיקון שלו? איך הוא יכול לכפר על מה שעשה" ושלח.
"אחד שהחטיא את הרבים", כתב לו הרב כהן מרבני בית ההוראה, "תקנתו שיזכה את הרבים, ואפשר על ידי עלונים כמו העלון שלנו שצריך לתמוך בו שיצא כל שבוע, אפשר לתרום בכרטיס אשראי".
תפס אותו הרעיון של הרב, התיישב על המקלדת והתחיל להקליד איזה שיחה מהזיכרון, משהו שהראש ישיבה של חדרה אמר בקעמפ הצו"לים, כשעוד היה צדיק וניסה לשבור את התאוות שלו, "אם תשבור את התאווה יהיו לך שניים", אמר לו איזה חסיד אחד באוטובוס, אבל הוא זילזל בו, ועכשיו הוא מגלה שהוא לגמרי צדק. וככה נולד הקונטרס "חיזוקים איתנים", שמשלב מהלכים מוסריים מראשי הישיבות, עם מהלכים למדניים בנשים נזיקין, משהו מלהיב לגמרי.
ויום אחד הוא הלך באמת, בתחפושת של חרדי הוא נכנס לפונוביץ' ובהה בהלם בבחורים שהחזיקו את החוברות שלו והתווכחו על משהו שכתוב שם ,התמזל מזלו באופן שרק בספרים קורה, והוא שמע את אחד הבחורים אומר לרעהו: "אני לא מסכים איתו בכלום, אבל הייתי מת לדעת מי המחבר של הקונטרס". והבחור השני ענה לו בזלזול, "אם לא תעיין קצת בחוברות שלו, לא בטוח שתוכל להבין את הדרגה שלו".
הוא היה המום, בחלום שלו הוא לא חלם שזה יצליח עד כדי כך, מיד התקשר למדפיס ואמר לו להדפיס עוד מהדורה ולחלק בחינם כפרסומת, לרגל הילולת הרבי מקוצק , היה כתוב על הכריכה, לטשטש עקבות.
לפעמים היו בעיות בהפצה והוא היה לחוץ, הסרטן לא מחליק לו בגרון בלי שידע שיש לו זיכוי הרבים פעיל כל הזמן, בשביל להיות בטוח שהכל רץ, הוא פתח ארגון קטן של מבחנים על הספרים שלו בתמורה כספית זעירה, והרבה בחורים נבחנו על הקונטרסים וקבלו שוברים לקניית כובע בסוף זמן חורף.
הוא לא היה שלם עם עצמו, היה לו חשש שמא הטריפות שהוא אוכל מטמטמים לו את הלב, ואז הקונטרסים שלו יצאו עם טמטום הלב מובנה בתוכם, ובחורי ישראל יחטאו בגללו בשל טמטום הלב שהוא מכניס בספרים.
~~~~~~
אחרי התלבטויות רבות, ואוכל רב שלא ירד לו בגרון, הוא החליט לחדול ממאכלי בשר בכלל, בגרזן קהה הוא רוצץ את פסל הדג שהיה קבוע מעל פתח המסעדה, לקול צהלת ההמון והצלמים של משרד היח"צ, וקבע במקומו מיצג אמנותי בצורת עלה של חסה, צבע על פח, ממוחזר, של תומרקין, 2008.
המסעדה הפכה את עורה ונעשתה טבעונית, ובמקום הקהל המסורתי שלו שהיה בא לזלול ושילם כהוגן, החלו לפקוד את המסעדה אשכנזים רזים וחיוורים בנעליים סינטטיות זולות משוק הכרמל, שהיו מבקרים במקום לעיתים קרובות, מנסים לנחם את עצמם על אי אכילת בשר, במעדנים שהשף הכריש לשעבר היה מבשל מקליפות של סלרי ומאצות מאודות, אחד מהאשכנזים הנ"ל היה סטודנט שהיה מתעד את המנות שלו ומתבל אותם במשפטים אידישאים וישיבתים, רפאל ידע שלשניהם יש עבר דומה, אך בחר להתעלם ממנו, וכל פעם שהגיע היה יורד לחדר שלו וכותב עוד שמועס בקונטרס.
ויום אחד ראה שהסטודנט הגיע למסעדה עם לפ טופ, ומתוך התיק הטרנדי שלו הוא שלף את הקונטרס "חיזוקים איתנים" של החודש הזה, והתחיל לנסח מייל לכתובת שהופיעה בחלק האחורי של הקונטרס, כתב ככה איזה רבע שעה, מציץ מדי פעם בקונטרס, מקמט את המצח וממשיך לכתוב בהתלהבות מהולה במעין זעם קרוב לריתחא דאורייתא. לחץ על שלח, טרק את הלפטופ והחל סועד את ליבו בטחינה ועלי גפן לא לפני שצילם אותם והעלה לפייסבוק.
ובדיוק באותו רגע הגיע המייל לרפאל, והטלפון רטט לו בכיס בדיוק כשתיבל את הרטטוי, והוא נהנה ממשחק המילים הזה של "רטט", ו"רטטוי", הוא לא יכל לכבוש את הסקרנות, ורץ למשרד לשבת לקרוא את המייל. הוא ניסה לקרוא בין המילים אם הוא מנסה לרמוז לו שעלה עליו, אבל השאלות שלו היו כל כך חזקות בלמדנות שלהן, עד שמצא את עצמו צולל לתוך אוצר החכמה כדי לענות לסטודנט על השאלות.
ניסה מפה, ניסה משם, אבל השאלות היו ממש חזקות, והוא לא הצליח לענות עליהם, חיפש וחפר, פשוט כלום, אין לו מה לענות לו, הוא שואל טוב.
התחיל לגרד בראש, נזכר שאין לו כיפה, כמה כיף זה לגרד את הראש עם כיפה, נזכר בימים שבהם היה תקוע בשושנים לדוד, לומד כל הלילה, כי מחלקים בבוקר רוגעלך, כמה שהאוכל ניהל אותו כבר אז.
עלה לו איזה תירוץ, נראה לו קצת דחוק, הוא התחיל לכתוב אותו וזה הלך והסתבך, הוא רצה כבר לראות איך הסטודנט יגיב כשיקרא את התירוץ שלו, והזמן לא התחיל אפילו להספיק, ממש לא כיף.
אז הוא פשוט ניגש אליו והתחיל לומר לו את התירוץ, לרגע הסטודנט נבהל, אבל בגלל שבתל אביב הוא ראה מספיק דברים מוזרים, הוא התעשת והתחיל לענות לו בלי בעיות, מצטט בעל פה את ר' שמעון שקאפ, ורפאל דוחה את המהלך שלו בקלות, מי שיודע קצת רייד יודע שזה אפילו לא מתחיל, אבל הסטודנט לא היה פראייר, תקף אותו מכל מיני ראיות, ושמט לו את כל היסוד, וכך התווכחו עד שעת הסגירה, ונשארו בצריך עיון.
למחרת הגיע הסטודנט עם ערימה של ספרים, ובאמצע המסעדה הוא הפך שולחן אחד לכולל אברכים מאולתר, ורפאל השיב לו על כל שאלה, והסטודנט תקף, ורפאל הגן, לא סתם כינו אותו "הכריש", כמו ארכי טורף הוא הסתער על הסברות החלשות של הסטודנט, קורע אותם בשינים חשופות.
לאחר חודש של ויכוחים, הוא תלה שלט על דלת המסעדה, "לימוד תורה חשוב יותר מלמלא עלי גפן באורז, המסעדה תיסגר בשעות הבוקר, ותיפתח אחר הצהריים". וידידיה מאיר צילם בסלולרי והצמיד לטור השבועי שלו, מוקף במשפטים מלאי רגש והתפעלות.
למשך שבועים המסעדה היתה סגורה בבוקר, ורפאל והסטודנט היו עושים שטייגען בתוך המסעדה, עד שרפאל הבחין שקורה לו משהו לא טוב, מרוב ריתחא דאורייתא עם הסטודנט הוא לא מצליח למצוא לעצמו זמן לכתוב את הקונטרסים, ובכלל אחרי ההגהות של הסטודנט לא נשאר כלום מהחידושים שלו, הוא החליט פשוט לבטל את החברותא, תלש את השלט מפתח המסעדה, שלח את הסטודנט למסעדה אחרת, וחזר למלא בבוקר עלי גפן, ככה יש לו זמן לחשוב בלימוד בלי מפריעים, וככה הלומדים יהיו מרוצים, ויתחזקו, והוא יוכל להמשיך לעשות מה שהוא רוצה בלי נקיפות מצפון.
ר' רפאל יצחק "הכריש", שף במסעדת "הדג", בעל מחבר קונטרס "חיזוקים איתנים", ישב במסעדת הדגים בנמל יפו, וזלל ברעבתנות דג נא. שאריות של עור ואורז נתקעו בזקנו, אך הוא פרע אותו בידו וניער אותם ממנו בקלות.
זה עתה הוציא את ספר הבישול הראשון שלו, ושובל מעריצים עגומי פנים בהו בו דרך הזכוכית הכהה של המסעדה, וציפו שאולי השף יחון אותם במבט, אף השף היה עסוק בדבר מאוד חשוב, הוא ניסה באותו רגע לשחזר את המהלך של המשגיח על כך הנושא של הכרת הטוב, ואיך בדיוק הוא ישלב את זה בקונטרס של החודש הקרוב.
למי ששאל אותו, סיפר רפאל יצחק הכריש, כי הוא נולד בתור ילד חרדי, וכל מיני דברים שחווה, גרמו לו לעזוב את המגזר החרדי.
לעצמו הוא היה עונה שהוא בעל תאוה גדול. יש כל מיני משגיחים שאומרים שכל מי שפורק היום עול זה מתאווה – שטויות! הם לא מכירים אותי, אני בהחלט בעל תאוה! כל השאר סתם אפיקורסים!
בכל מקרה הוא עכשיו מנהל את מסעדת הדג שהקים בנמל, וכל אניני הטעם שקקו במקום, ליקקו מרקים עדינים, קרם צלופחים, פירות ים בתפוזים, ועוד מני שקצים ורמשים, חלקם חסרי שם, חלקם חסרי חיים, וחלקם עודם בחיים, גוססים לתוך מרק חם לקול תרועת הקהל האנין.
בשעות בין הערביים היה רפאל יצחק פורש לחדרו, נוטל ידים ומתחיל לכתוב את הקונטרס החודשי "חיזוקים איתנים", מופץ בחנויות הספרים המובחרות ובדוכני הספרים של בלוי בבתי הכנסת, ניתן לשלם ב"נדרים פלוס", הנחה לאברכים מעל גיל 30.
איזה כיף שיש "אוצר החכמה" היום, היה שמח עם עצמו, בזמני בשביל ספר כמו זה, הייתי צריך לשבת באויצר איזה שבוע, כאן איך שאני מחפש יש לי את הספר, שמח.
~~~~~~
מכיוון שבעל מצפון גדול היה, אבל תאוותו גדלה עליו מאוד, לא יכל לישון בלילות, והדבר פגע בכושר העבודה שלו, לחזור בתשובה זה גדול עליו, אבל לשלוח שו"ת SMS הוא יכול.
וכך כתב בשאלה: "שואל בשביל חבר שחוטא ומחטיא את הרבים, אוכל ומאכיל שקצים בשבת, מה התיקון שלו? איך הוא יכול לכפר על מה שעשה" ושלח.
"אחד שהחטיא את הרבים", כתב לו הרב כהן מרבני בית ההוראה, "תקנתו שיזכה את הרבים, ואפשר על ידי עלונים כמו העלון שלנו שצריך לתמוך בו שיצא כל שבוע, אפשר לתרום בכרטיס אשראי".
תפס אותו הרעיון של הרב, התיישב על המקלדת והתחיל להקליד איזה שיחה מהזיכרון, משהו שהראש ישיבה של חדרה אמר בקעמפ הצו"לים, כשעוד היה צדיק וניסה לשבור את התאוות שלו, "אם תשבור את התאווה יהיו לך שניים", אמר לו איזה חסיד אחד באוטובוס, אבל הוא זילזל בו, ועכשיו הוא מגלה שהוא לגמרי צדק. וככה נולד הקונטרס "חיזוקים איתנים", שמשלב מהלכים מוסריים מראשי הישיבות, עם מהלכים למדניים בנשים נזיקין, משהו מלהיב לגמרי.
ויום אחד הוא הלך באמת, בתחפושת של חרדי הוא נכנס לפונוביץ' ובהה בהלם בבחורים שהחזיקו את החוברות שלו והתווכחו על משהו שכתוב שם ,התמזל מזלו באופן שרק בספרים קורה, והוא שמע את אחד הבחורים אומר לרעהו: "אני לא מסכים איתו בכלום, אבל הייתי מת לדעת מי המחבר של הקונטרס". והבחור השני ענה לו בזלזול, "אם לא תעיין קצת בחוברות שלו, לא בטוח שתוכל להבין את הדרגה שלו".
הוא היה המום, בחלום שלו הוא לא חלם שזה יצליח עד כדי כך, מיד התקשר למדפיס ואמר לו להדפיס עוד מהדורה ולחלק בחינם כפרסומת, לרגל הילולת הרבי מקוצק , היה כתוב על הכריכה, לטשטש עקבות.
לפעמים היו בעיות בהפצה והוא היה לחוץ, הסרטן לא מחליק לו בגרון בלי שידע שיש לו זיכוי הרבים פעיל כל הזמן, בשביל להיות בטוח שהכל רץ, הוא פתח ארגון קטן של מבחנים על הספרים שלו בתמורה כספית זעירה, והרבה בחורים נבחנו על הקונטרסים וקבלו שוברים לקניית כובע בסוף זמן חורף.
הוא לא היה שלם עם עצמו, היה לו חשש שמא הטריפות שהוא אוכל מטמטמים לו את הלב, ואז הקונטרסים שלו יצאו עם טמטום הלב מובנה בתוכם, ובחורי ישראל יחטאו בגללו בשל טמטום הלב שהוא מכניס בספרים.
~~~~~~
אחרי התלבטויות רבות, ואוכל רב שלא ירד לו בגרון, הוא החליט לחדול ממאכלי בשר בכלל, בגרזן קהה הוא רוצץ את פסל הדג שהיה קבוע מעל פתח המסעדה, לקול צהלת ההמון והצלמים של משרד היח"צ, וקבע במקומו מיצג אמנותי בצורת עלה של חסה, צבע על פח, ממוחזר, של תומרקין, 2008.
המסעדה הפכה את עורה ונעשתה טבעונית, ובמקום הקהל המסורתי שלו שהיה בא לזלול ושילם כהוגן, החלו לפקוד את המסעדה אשכנזים רזים וחיוורים בנעליים סינטטיות זולות משוק הכרמל, שהיו מבקרים במקום לעיתים קרובות, מנסים לנחם את עצמם על אי אכילת בשר, במעדנים שהשף הכריש לשעבר היה מבשל מקליפות של סלרי ומאצות מאודות, אחד מהאשכנזים הנ"ל היה סטודנט שהיה מתעד את המנות שלו ומתבל אותם במשפטים אידישאים וישיבתים, רפאל ידע שלשניהם יש עבר דומה, אך בחר להתעלם ממנו, וכל פעם שהגיע היה יורד לחדר שלו וכותב עוד שמועס בקונטרס.
ויום אחד ראה שהסטודנט הגיע למסעדה עם לפ טופ, ומתוך התיק הטרנדי שלו הוא שלף את הקונטרס "חיזוקים איתנים" של החודש הזה, והתחיל לנסח מייל לכתובת שהופיעה בחלק האחורי של הקונטרס, כתב ככה איזה רבע שעה, מציץ מדי פעם בקונטרס, מקמט את המצח וממשיך לכתוב בהתלהבות מהולה במעין זעם קרוב לריתחא דאורייתא. לחץ על שלח, טרק את הלפטופ והחל סועד את ליבו בטחינה ועלי גפן לא לפני שצילם אותם והעלה לפייסבוק.
ובדיוק באותו רגע הגיע המייל לרפאל, והטלפון רטט לו בכיס בדיוק כשתיבל את הרטטוי, והוא נהנה ממשחק המילים הזה של "רטט", ו"רטטוי", הוא לא יכל לכבוש את הסקרנות, ורץ למשרד לשבת לקרוא את המייל. הוא ניסה לקרוא בין המילים אם הוא מנסה לרמוז לו שעלה עליו, אבל השאלות שלו היו כל כך חזקות בלמדנות שלהן, עד שמצא את עצמו צולל לתוך אוצר החכמה כדי לענות לסטודנט על השאלות.
ניסה מפה, ניסה משם, אבל השאלות היו ממש חזקות, והוא לא הצליח לענות עליהם, חיפש וחפר, פשוט כלום, אין לו מה לענות לו, הוא שואל טוב.
התחיל לגרד בראש, נזכר שאין לו כיפה, כמה כיף זה לגרד את הראש עם כיפה, נזכר בימים שבהם היה תקוע בשושנים לדוד, לומד כל הלילה, כי מחלקים בבוקר רוגעלך, כמה שהאוכל ניהל אותו כבר אז.
עלה לו איזה תירוץ, נראה לו קצת דחוק, הוא התחיל לכתוב אותו וזה הלך והסתבך, הוא רצה כבר לראות איך הסטודנט יגיב כשיקרא את התירוץ שלו, והזמן לא התחיל אפילו להספיק, ממש לא כיף.
אז הוא פשוט ניגש אליו והתחיל לומר לו את התירוץ, לרגע הסטודנט נבהל, אבל בגלל שבתל אביב הוא ראה מספיק דברים מוזרים, הוא התעשת והתחיל לענות לו בלי בעיות, מצטט בעל פה את ר' שמעון שקאפ, ורפאל דוחה את המהלך שלו בקלות, מי שיודע קצת רייד יודע שזה אפילו לא מתחיל, אבל הסטודנט לא היה פראייר, תקף אותו מכל מיני ראיות, ושמט לו את כל היסוד, וכך התווכחו עד שעת הסגירה, ונשארו בצריך עיון.
למחרת הגיע הסטודנט עם ערימה של ספרים, ובאמצע המסעדה הוא הפך שולחן אחד לכולל אברכים מאולתר, ורפאל השיב לו על כל שאלה, והסטודנט תקף, ורפאל הגן, לא סתם כינו אותו "הכריש", כמו ארכי טורף הוא הסתער על הסברות החלשות של הסטודנט, קורע אותם בשינים חשופות.
לאחר חודש של ויכוחים, הוא תלה שלט על דלת המסעדה, "לימוד תורה חשוב יותר מלמלא עלי גפן באורז, המסעדה תיסגר בשעות הבוקר, ותיפתח אחר הצהריים". וידידיה מאיר צילם בסלולרי והצמיד לטור השבועי שלו, מוקף במשפטים מלאי רגש והתפעלות.
למשך שבועים המסעדה היתה סגורה בבוקר, ורפאל והסטודנט היו עושים שטייגען בתוך המסעדה, עד שרפאל הבחין שקורה לו משהו לא טוב, מרוב ריתחא דאורייתא עם הסטודנט הוא לא מצליח למצוא לעצמו זמן לכתוב את הקונטרסים, ובכלל אחרי ההגהות של הסטודנט לא נשאר כלום מהחידושים שלו, הוא החליט פשוט לבטל את החברותא, תלש את השלט מפתח המסעדה, שלח את הסטודנט למסעדה אחרת, וחזר למלא בבוקר עלי גפן, ככה יש לו זמן לחשוב בלימוד בלי מפריעים, וככה הלומדים יהיו מרוצים, ויתחזקו, והוא יוכל להמשיך לעשות מה שהוא רוצה בלי נקיפות מצפון.
נערך לאחרונה ב:
