שיר-שור #16 - מסכות

[אבימי]

נכון, נדוש, נכון.
אך מדובר בכם, קהילת הכתיבה המושחזת המגוונת והמעמיקה.

קחו את הנושא - מסכות;
ותנו לנו מבט פנימה, והחוצה, שנקבל צמרמורת מההבדל בינם.

אני מניח שבשם כל פוקדי הקהילה - תודה לכם על טבילות קטנות באורכם.

 

[מטריה]

---

 

[יואב ברק]

שָׂשׂוֹן וִיקָר,
סַסְגּוֹנִי וְנִכַּר.
עִגּוּל מֵעִקַּר
מִשְׁתּוֹבֵב לְמֻכָּר
הוּא בְּשֵׁיכָר
וְעוֹלָמוֹ מְנֻכָּר
מְחֻיָךְ כְּסֻכַּר
מְיֻבָּשׁ וְקַר
צֵידוֹ מֻשְׁחָר
וְעוֹלָמוֹ מוּגָר
מַה שֶׁמּוּזַר
שֶׁקִּשְּׁרוּ מוֹתָר
וַחֲלוֹמוֹ נִשְׁאַר
יָקִיץ וְיִנְהַר
עוֹלָמִי הַמּוֹכֵר
הִינֶךָ, הִנָּךְ.

 

[דיו וקסת]

אתה כועס עליו עדיין?
מה פתאום, הכל בסדר

רק נכנס לי משהו לעין,
אני לא בוכה בחדר.

מה, אתה מקנא בו, בחייךָ?
אני? מה פתאום. אני מפרגן לו.

נפגעת ממה שהוא אמר עליך?
זה לא הזיז לי, ממש לא.

היי, למה אתה עצוב?
שטויות. הנה אני מחייך.

אתה נראה די כאוב,
אני שמח, ועוד איך.


היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה. חה חה.

 

[נקודה אחת]

אם תקנה לה שועל
תרצה בארנבת

תרכוש לה זקן
תלך על גנבת

כל מה שהבאת
נזרק מאחור

מה תרצה להיות?
לא תדע לה לבחור

כי המסכה מגלה
את מה שבאמת היה לה לומר

ואל תתפלא
אם לא תזהה במי מדובר

 

[אמא ומתכנתת]

עטו עלי
מסיכה,
הצמידו לי
תוית,
קבעו שאני
ליצן
או חוצפן
או חתרן
או סתם
שקרן

ואולי נהפוך הוא---

תנו לי
רק ליום אחד
להיות אני
האמיתי
לעצמי
נאמן

 

[גני ילדים]

מעתיקה לפה שיר שכתבתי מעצמי בדיוק כשפרסמתם את ההודעה...

- תודה לכם על טבילות קטנות באורכם.

אולי לא עומד בדרישת האורך, אבל נכתב קודם...
וחוץ מזה, שזה זורם וקריא
אז הציבור יסבול את זה לדעתי...

ואם לא, אז לא


קטנה בשנים
פסעתי בטוחות
בין ההמונים
עוטי המסיכות

בהוי הפורימי
עיני נתפסות
לנהר הצונאמי
של עוטי תחפושות

וקול שובב קטן
לוחש בי מאיץ
עכשיו וכאן
להעיז ולהציץ

אך לרגע כזה
לנסות בהצלחה
לגלות מיהו זה
מאחורי המסיכה

גדלתי בינתיים
זיהיתי לפלא
לא אחת ולא שתיים
מסכות שכאלה

שבימי השגרה
בשטח בוהקות
בדמות כינוי או מימרא
או שאר ירקות...

חבושות לדמות
מחפות כך טוטאלית
מציגות חזות
אנונימית, ורטואלית

ושוב הקול השובב
מסתקרן להכיר
את אותו הכוכב
שמעבר לקיר

לרגע אציץ
דמות אנוש לגלות
מעבר לחיץ
הנפשות הפועלות

תודו שבכם גם
לפעמים עולה החשק
להכיר את אותם
הדמויות שבעסק

ובלי לחשוב פעמיים
לאיזה ניק חצוף
לתלוש אחת ושתיים
המסיכה מהפרצוף...

 

[שני זאת אני :)]

כָּאַב לְךָ,
שֶׁעָטִיתִי אֲדִישׁוּת -
כְּשֶׁאָמַרְתָּ
שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ,
לְתָמִיד.

לֹא יָדַעְתָּ,
לֹא רָצִיתִי -
שֶׁתִּסְחַב
לְכָל מָקוֹם,
אֶת לִבִּי
הַמְּדַמֵּם.

 

[מטריה]

המון אנשים, פרצופים
מלהגים, סוחפים
ואני בתוכם,
לא בדיוק.
לכאורה משתלבת,
בין חברות יושבת,
אבל בתוכי
מן צקצוק.
כל כניסה מלווה בהיסוס,
גם כשאני 'על הסוס',
ונוקשים צעדיי
בבדידות.
מרגישה שאין מי שמכיר
את תוך תוכי, המבכיר,
ולאופי שלי
אין עדות.

אך כשיורדת המסכה,
אני נפגשת בחשכה
רק עם עצמי
בזירה.
ואמת מעורטלת
פותחת לי דלת
לכתוב כאן
שירה.​

​

 

[מרציפן]

מסכה

כשהרפיתי קצת
את השיטה;
כשהסרתי קצת
את השליטה;
כשריככתי קצת
את הבליטה -

נוכחתי,
כי אך מסכה
היתה זו,
מחופה בזוהר;
אך בריחה
היתה זו,
מתום וטוהר - -

 

[אבימי]

היי שלום
זה אני
תוכל לעשות לי מסכה?
אני רוצה שיהיה זקן
מספיק ארוך כדי שיהיה נוכח,
מספיק קצר כדי שיהיה מתוחכם.
אני רוצה שתהיה חליפה,
מספיק משומשת כדי שתראה קבועה
מספיק מסודרת כדי שתפגין טיפוח
אני רוצה שיהיה כובע
בורסולינו, לא משנה המצב.
אני רוצה שיהיה כולל
מספיק מוכר כדי שיהיה חשוב
מספיק זורם כדי שאוכל לחיות
אני רוצה שיהיה מעמד קהילתי
מספיק נעלה כדי שארגיש בפנים
מספיק צדדי כדי שלא אמחק
אני רוצה שיהיו הרגלים
שיתאימו לכל השאר
אבל תעשה שלא ילחץ בצדדים, בחיאת.
אני רוצה שהמסכה תהיה חזקה
משהו שיעמוד לפני
שאאמין לה, וגם כולם.
תעשה לי מסכה שתפגין לכולם בדיוק מי שאני,
מיוחד ואבל ייחודי,
יציב אבל גמיש,
קהילתי אבל אישי.
תעשה מסכה נפלאה,
שאוכל לשבת מאחוריה במנח עוברי
ולחשוב מי אני.

 

[מוישה]

מסכת שקרים

כשגופי רצה, גווי זעק
ליטוף חיבוק או נשיקה
ובמסתרים יבכה לבי
מלא רגשות שממה.

לא היה לך את העוז
דם אשכנזי בעורקים
אדם נכבד בעל בעמיו
הלב מושתק דומם
הנפש בעמקים במעק
לשון אילמת קיפאון.

לא סיפרו לך בפולין
מה זאת אהבה
אבל מה הם החיים
אם לא אהבה
מסכה של חינוך ומרה
או של ריחוק ורמייה
לבי לבי על עצמי
בגרות בטרם עת
ילדות שלא נחוותה.

כשרציתי לא רצית
ועתה מסובב לך בעיר
תבקש שתאהב נפשי
את שלעולם לא היה
אך טורא כבר גבה
כי נפשי היחידה
נאלמה לה יבשה
אפופת ציניות ורעל
של אי אימון ואהבה
של מצָרִים וטינות.

תודה לך מולידי
בשם הדור השלישי
כי כפליים לתושייה
ארעיף עליו טללים
גשמים של אהבה - - -

 

[כנפיים]

עמלתי לתלות
חיוך הסתרה
בין אוזניי,
להדק מסיכה
של שגרה
אל פניי.
את לבי השותת,
בגניחות,
טמנתי עמוק.
אם הכל מתמוטט,
לפחות,
יוותר הדשא ירוק.

יצאתי,
נוקשה וזקופה.
הכל כרגיל.
הלוואי
יצלח התרגיל.

צקצוק לשון,
אצבע, לחישה.
קרעכככך
המסיכה נתלשה.

פיסות פיסות
מושלך,
סודי הכמוס.
בחוצות
כאבי נשפך
וכבודי הרמוס.

 

[מוישה]

אורח ביקש לפרסם:

וכשיין לראשי עלה
ונפלה דעתי לעומתו,
הבטתי אני בדמותי
ולא הכרתי אותו,
נבהלתי,
משם מיד רציתי ללכת,
אז אמרתי,
לא מסכה היא, היא נפש המסכת.

 

[מרחבית]

בס''ד

כשהיו הילדים
צוחקים לי,
מצביעים
ודוקרים
שואלים
מתגרים,
הייתי צוחק -
ביחד איתם.

והייתי
חושב לי
איזה נס ומזל
כזה לא פחדן,
חזק ואיתן,
מחוסן ובדחן,
וצוחק -
ביחד איתם.

ורק כשהייתי
חזק
באמת,
גיליתי בפנים
את ים
הכאב.

 

[הגשש]

שנים לבשתי עלי מלתחה
מציג שפורים זה זמן השמחה
צהלתי ושימחתי כולי בדיחה
עבדתי בעיניים על כל המשפחה

רקדתי והרקדתי ללא מנוחה
שתיתי המון ללא השגחה
בקול שרתי עד כדי צווחה
אך בפנים כולי עבד ושפחה

עבדתי ממש לאלוהי הבריחה
כל מעשיי היו סתם הטרחה
הכל כלפי חוץ, פעולות הסחה
מעולם לא הרגשתי בליבי הרווחה

יום אחד נפלתי לשוחה
הסתבכתי בצרה עד כדי הדחה
הלכתי לטיפול מתוך יגון ואנחה
הרגשתי צורך להפסיק המתיחה

בעמל רב וביתר גניחה
הורדתי מנפשי רבדי הזנחה
קלפתי ממני מדמנה דוחה
פתאום נשמתי קיבלה זריחה

אט-אט עליתי על מסלול ההצלחה
התחלתי להחמיא לתת טפיחה
קיבלתי את עצמי ללא אבטחה
עם סביבתי דיברתי בלא נביחה

וכשהגיע שוב פורים באבחה
שמחתי ורקדתי מתוך רתיחה
ליבי ובשרי ריננו בבטחה
פתאום גיליתי את עומק השמחה

יצאתי מחושך מאפלה מגומחה
תיקנתי ריפאתי את נפשי הנכה
אכן, עבודת הנפש זו הנוסחה
לעבור מעצבות אל פריחה וצמיחה
ולחיות את החיים ללא מסכה

 

[RACHELIZ]

.

 

[גוגלית]

/מי יתן לי מסכה

מי יתן
והייתי מצליחה
להסתיר את פני.

מי ימתן
קריאתי השלוחה
להכיר לפנים ולפנַי.

כמה אנסה
להעכיר שקיפותי
ולדלל את האמת.

הלוואי אתכסה.
ואם ההסתר מֵתִי
אחלל כבוד המת.

רק מי יתן לי מסכה?

 

[palm]

עומד ילד
פניו כמו תם
עיניו עגל
מהכא להתם
לא פונה
לא עונה
רק בוהה
אולי הוגה

פעמים מחייך
מול מחנך
ולסביביו
נראה מגחך
נגרש נרעש
פעם אחר פעם
על צחוקו נענש
כי חסר טעם

וליבו-
נשרף
נגרף
נשדף
וכולו-
עיף

מי יפתח פיו
להגות אשר בליבו
מי יתקין שפתו
לבטא השמור בקרבו
מי יתנו לשון למודים
וחכמתו כי רב תחכים רבו

מי יבין לנפשו
במבוכתו
מי יצלח באהבה
להוריד מסכתו
אולי אתה- ושמחת בו

 

[Natan Galant]

המסכה שלי הייתה מהודקת
איש לא ראה אותי מתחת

כל יום הלבשתי אותה
הקפדתי שהיא תשב עליי טוב

השתמשתי בה כל הזמן
בכל מקום

כולם כבר הכירו אותי
היו מכנים אותי: הפקיד הרע

מבוקר עד ערב
הייתי אומר לאנשים: אדוני, לא

ועוד פעם
ועוד פעם

פעם אחת שכחתי ללבוש את המסכה
והייתי מי שאני באמת:

אמרתי לאזרח מולי: בוודאי
בשמחה
מותר לך
הנה אחתום לך ואאשר
לא
לא
אין שום צורך בטופס 389

ומאז כולם מבקשים שאחתום להם גם
כי כבר יודעים שהפרצוף הקשוח שלי - הוא רק מסכה