שיר-שור #11 - כבוד

[אבימי]

חברים, האשכול הקודם, על הרחוב, היה אבן זוהרת של כתיבה משובחת. תודה לכולם.
הנושא הפעם - כבוד.
כמה זה חשוב לנו? למה זה חשוב לנו?
מתי צריכים לוותר, לדרוש או להעניק אותו?
תאירו אותנו.
תודה.

 

[מטאלי]

שיר הכבוד

עבור כבוד,

נתמיד לעבוד
ברחבי תבל ננדוד
עושר נחמוד.
*★*

בשביל כבוד,

גם קבצן יחרוד
באדונו עבד ימרוד
חבר יבגוד.
*★*

ולמען כבוד,

גם עבריין מהשוד
שמובל אל עקוד
יקווה לסוד.
*★*

אך כבוד,

לעולם לא לחמוד
ואותו לא לאמוד
עד מאוד.
*★*

כי הכבוד,

בטיפוס לא לפחוד
ובנפילה גם לשרוד
שוב לעמוד.
*★*

אכן כבוד,

בחכמים לא למרוד
ומאחר גם ללמוד
עוד ועוד.
*★*

והכבוד,

לצד תורה יעמוד
לחייליו של ה"דוד"
מלך הכבוד!





​

 

[מטאלי]

או בשינויי גרסה

שיר הכבוד

עבור כבוד,

אדם יתמיד לעבוד
ברחבי תבל ינדוד
עושר יחמוד.
*★*

למען כבוד,

גם קבצן יחרוד
באדון עבד ימרוד
חבר יבגוד.
*★*

ובשביל כבוד,

גם עבריין מהשוד
שמובל אל עקוד
יקווה לסוד.
*★*

אך הכבוד,

כדאי לא לחמוד
ובזהירות לאמוד
במאוד מאוד.
*★*

ובאמת הכבוד,

בטיפוס לא לפחוד
ובנפילה גם לשרוד
ושוב לעמוד.
*★*

וכן הכבוד,

בחכמים לא למרוד
ומאחרים גם ללמוד
עוד ועוד.
*★*

כי הכבוד,

בשמאל תורה יעמוד
לחביביו של ה"דוד"
מלך הכבוד!​

 

[מ"ם]

זה לכאורה שייך לכאן. אולי בהמשך אנסה לכתוב משהו חדש.
מי שקרא כבר בפרשת ויצא, פטור מלקרוא שוב, כמובן.

***

ב"ה.

אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ,
מִפָּנֶיךָ אָקוּם כַּדִּין.
אָז קָם הָאֶגוֹ בְּרִתְחָה,
הֵנִיף אוֹדֶם סָדִין.

הֵן כָּל יְקָר שֶׁאֶתֵּן לְךָ,
מַנְמִיךְ כְּבוֹדִי וּפוֹגֵעַ.
וְאִם חָלִילָה אֲהַלֶּלְךָ,
בְּמַעֲמָדִי אֲנִי נוֹגֵעַ.

לִי כָּעֵת תִּשְׁעָה לַיְּקִים,
וְגַם לְךָ לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא.
אִם אֶבְחַר גּוּדָל לְהָקִים,
יִהְיוּ לְךָ 10 – עֲשָׂרָה כָּאֵלֶּה.

וְאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה רַבִּים מִמִּסְפָּרָם,
הֵם 1-0 לְטוֹבָתְךָ.
הֵם יַפִּילוּנִי מִמַּעֲמַד רָם,
הֵם הַסֻּלָּם לְהַגְבָּהָתְךָ.

וַאֲנִי, הַלֹּא גֶּבֶר!
חַיָּב שְׁלִיטָה.
חַיָּב כָּבוֹד מֵעֵבֶר,
תָּמִיד רִאשׁוֹן בַּכִּתָּה.


אָז מִצְטַעֵר, אֶחָא,
זֶה לֹא אַתָּה – אֲנִי הָאֱוִילִי.
לֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ,
כִּי דֶּרֶךְ גְּבָרִים לִי.

 

[ביזנסטורי - אילה]

כבוד בית הכנסת

פתיחת ההיכל:
מי יזכה וקנו לו
או יקנה לבדו ויפתח.

עליה לתורה:
זה ההוא שמוסר
שיעורים במוסר ובנ"ך.

הגבהה:
דוב או יצחק. האמת, זה תלוי
מי נמצא פה היום ונוכח.

גלילה:
כמובן, זה מי שתופס
ומחר ישלם סכום בש"ח.

הכבוד הגדול:
יקבל בית הכנסת
מידי המנקה החמדן

ישפשף את הקיר,
יכבד הריצפה,
יתכבד, ויחזור לסודן...
​

 

[רחל סרולוביץ]

וְהָרֶגַע הַזֶּה-

יִשָּׁפֵל הַמַּבָּט
מִתְלַבֵּט וְנֶחְבַּט
וְנִצְבָּט,

וּמַשִּׁיל מִבִּגְדוֹ
שְׁאֵרִית כְּבוֹדוֹ
וּמְאַבְּדוֹ,

וְשׁוֹמֵט מֵחֵיקוֹ
הֵן צִדְקוֹ
וְזוֹרְקוֹ,

וְרוּחַ אוֹזֵר
בְּאֹמֶץ שׁוֹזֵר
וְחוֹזֵר,

וּבְאֵין עִלָּה
מְבַקֵּשׁ בְּמִּלָּה
מְחִילָה.

 

[יואב ברק]

שלושה עמדו בכפור, ממתינים לקו אחד.
האמת שרצו לחזור, אך כל אחד מהם פחד
כי הרחוב הפך נהר,
ולך תטפס בהר
כשמבול בוחש בחוץ
לצאת לא ממש נחוץ
ברגע של יאוש, על סף כיבוי מצברים
נישא הטרטור, גואל ייסורים
האוטובוס קרב, פתח שעריו
המבוגר עלה והשניים אחריו.
מבט קצר כחלום בעתה
גילה, שאין שום מושב שנותר לפליטה
על הכסא הראשון ישב לו מטרון
שפמו משתלשל לו עד לגרון
בחורי?
הקיש הישיש בכתפו הגשום
שים נא לבך אל הרשום.

והדרת פני זקן ...

צהל האיש, נענע שפמו,
הוציא תעודת שוטר מכיסו,
הבט לשם, שלח ידו למזרח
מדבקה נוספת לותיק ולאזרח.

פנו מקום לשוטר ואיש ביטחון...

 

[RACHELIZ]

הרוז'ינר

אפוף הדר
מלבוש וכלי זהב
וכבוד בכל הפלך
תחזינה ביופיו מלך


ארמון נשא לתפארה
מרכבה יקרה
וסוסים רצים
מן הבוץ נחלצים


ואך השלג הקר
בדם מנוקד
נעל היוקרה
נטולת סוליה…

*

רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (ג' בתשרי ה'תקנ"ז - ג' בחשוון ה'תרי"א; אוקטובר 1796 - אוקטובר 1850) נודע באורח-חייו המפואר והמלכותי שנועד להדגיש את מעלת ישראל, שהם בני מלכים כמו שמובא בגמרא ועוד יותר מודגש בחכמת הקבלה, כמו שמובא רבות בחסידות שנשמת ישראל היא למעלה מהמלאכים וראויה להם כל מלכות.

היה ידוע בניגוד בין אורח חייו הראוותני, מרכבתו המפוארת וסוסיו, לבין כך שהיה מתנהג בקדושה וממעט באכילה.

סיפרו עליו כי היה הולך עם נעלי זהב ללא סוליות, וכשהיה הולך על השלג היו ניכרות עקבות דם, מכיוון שעורו נתלש בעקבות ההליכה היחפה על השלג (ויקיפדיה).

 

[אבימי]

כבוד.
אז הפלקתי לו.

חינוך.
אז ירדתי עליו.

סדר.
אז העפתי אותו.

אני.
רק אני.

 

[מכונתכתיבה]

פיה חצי משותק
מבטה כבר לא צוחק
ואני מכבדת

קולי מולה נשנק
דיבורה כמו שותק
ואני כה אוהדת

לפני שבועיים רק
נזכרת וגרוני משתנק
בקסמה כה מיוחדת

וכעת כמו חבל דק
מול מראה לבי משתתק
דמעה על עיני יורדת

ידיה הזריזות כוחן נסדק
קולה העליז כמו חורק
העצבות בפניה מהדהדת

בקרוב תתכבדי לומר נשמת
על הנס שיקרה, כנר ידלק
תראי רק נחת שמגיעה לך- מכובדת.

 

[תמר בר אילן]

הכנסי,
אל מקום משכן
כרובייך.

צומי,
ספדי עליהן-
בנותייך.

עורי,
חומות בצורות-
שערייך.

הקימי,
מעפר דל
חורבותייך.

סבבי,
סביב קדשך-
הרייך.

הריחי,
גאולה, פעמיה-
באוזנייך.

התכבדי,
במה שפיארך-
אלוקייך.

ראוייתי!
בך מדובר-
נכבדותייך!

 

[רות שיר]

כבוד שמן
רחב מכובד
יושב על כסא עכשיו
מנופח, לא זז.

חנוט, תפוס
צווארו
בעניבתו אחוז.

הופ הופ כבוד
לאט לאט
אל תזוז מהר עכשיו.

הבט ימין ואז לשמאל
בדוק דעתו של פלוני
גם של אלמון.
שלא תימס עוד רגע
לא תתפוצץ כמו בלון.

כבוד כבוד
מכובד וכבד
עירום נולדת וכך תשוב.

כבד עצמך
והיה הינך,
זה מה שחשוב.

 

[תמי זייברט]

בסיעתא דישמיא

אם אפשוט יד

אייחל לקמצוץ

אחפשך בכל חור

קצת כבוד נחוץ


אם ארדוף אחריך

אתאמץ ואפנה

כל מהלכי

לפי מידתך אבנה


עיתים אפעל בלי שכל

ואוכל גם למעוד

כי היא תנהלני

תאוות הכבוד


וביום שאפקח עיני

ואסכים לוותר

ממצוקה את נפשי

אחלץ והותיר


תחושת השחרור

חווית החיים

תעניק לי שלוה

עשרת מונים

 

[Ushaya]

ארמון פאר
משרתים לרוב
ומלך רם על כס
דיון שרים
באולם נסוב,
ישבו עצה לטכס

אבוי אויה
רוח שעטה
נישאת מעם חלון
נר כבה
חושך עלטה
ויידמו הכל בסלון

ברחש קל
עמד מהיר
היטיב שנית האוּר
ושוב עלה
אור והאיר
המלך האוחז בגפרור

נחרדו כולם
הן לא יאה
עבודה זו למלכם
והוא חייך
ולא ראה
מדוע הזדעזעו כולם

הן מלך קמתי
אף ישבתי,
וידעתי מעודי,
גם אם האור
השבתי
- לא נגרע כבודי.

 

[שיילה]

חיפשתי אותו,
ברשת של המיקרופון
מצאתי חושך.
מאחורי זכוכיות המסכים
התחשמלתי.
הוא לא היה שם
הוא לא קיים
אפילו לא בבורסלינו.

 

[פלוס הפקות]

לשקוד וללמוד,
לחילופין- לעבוד
ללבן סוגיות גם לאחר שהלילה ירד
לחילופין- לנעול בחצות את המשרד
לקבוע סדר בחופש
לחילופין- ליסוע לנופש
למה להתאמץ, למען השם????
אולי באמת למען השם?!

 

[אבימי]

כל הכבוד לכולם.
בעוד כמה שיר-שורים נעשה ריכוז קטן של מיטב השירים. יהיה נחמד.