שיר לתשעה באב - נכתב לספר - הגיבו.

[מוטי נאה]

היינו כחולמים...

ידי מלטפת, עיני דמעות.
אבני הכותל, עיני באופל.
חלקה ובולטת, ליבי אוהבת.
סידורי נוטל, האבנים לצל.

קל הרחמים, שוכן מעונים.
זעקתי האילמת, כה רועמת.
דור דורים, ועמך מעונים.
וידי נותרת, עדיין לוטפת.

שלח רפואה, לעמך ישועה.
הושע עמך, ברוב עוזך.
גלות ארוכה, כה מרה.
ועינינו בך, וברוב תפארתך.

ובליבי פועמת, תקווה נעלמת.
השב שכינתך, לדביר ביתיך.
וידי מלטפת, ודמעה זולגת.
שובה בעוזך, והראה זרועך.

אבינו אתה, נשמעת התחינה.
הקץ לסבל, ודי לאבל.
ולפתע בערגה, וידי תלויה.
הנה הגואל, היינו כחולמים...

 

[באג]

גדול

 

[תרצה]

קטע מרגש.
לצערי, את החלק הראשון לא הבנתי. מה הכוונה ולמה מתקשר הביטוי "עיני באופל", למי הכוונה "חלקה ובולטת ליבי אוהבת"? ומה כוונת המשפט האחרון, לא הצלחתי לרדת לסוף דעתכם: "סידורי נוטל האבנים בצל" - האם כוונתכם שאני נוטל את סידורי לצל של האבנים? לא הצלחתי להבין.
לעומת זאת, נהנתי מאוד מהשימוש הכפול בעל המשמעות השונה של המילה "מעונים", זהו לשון נופל על לשון משובח! והביטוי "זעקתי האילמת כה רועמת" חזק מאוד! מאוד מוסיפים השיבוצים שיש ביצירה והסיום חזק גם הוא.

 

[מוטי נאה]

חלקה ובלטת, ליבי אוהבת, התכוונתי לאכבני הכותל, המלאים חלקות בליטוןת ושקיעות, וליבי אוהבת היינו שהאבנים אוהבים את עיקר העבודה שבלב זוהי תפילה... קצת תלוש, אך מרגש.
כאשר כתבתי האבנים לצל, התכוונתי שאת סידורי אני נוטל והאבנים המה לי לצל, מובן???
ועיני באופל היינו, כאשר אני עודני בוכה ודמעות מערפלות את חושי, אזי עיני באופל מין חושך שכזה, מובן???
אבל אכן כאשר הערת את הערותייך החכמת אותי, וכמובן בענין התגובה המשבחת, אכן חוש ריח טוב יש לך, הקטעים הללו גם אותי הם ריגשו, והם היו הקטעים אותם הרגשתי שהיטבתי להדגיש. תודה.

 

[אושר]

כאשר כתבתי האבנים לצל, התכוונתי שאת סידורי אני נוטל והאבנים המה לי לצל, מובן???
.

אם כן, מוטב כתוב: סידורי נוטל/ האבנים לי צל
ואז לא קלקלת כלום (המשקל נשאר) וכוונתך ברורה.

 

[מוטי נאה]

חודש שוב לרגל הימים הקודשים תגיבו.

 

[עדיאל]

חבל שבחלוף שנה א"א ללחוץ שוב על התודה...
מה זה ה"וידי תלויה" שם בסוף?

 

[מוטי נאה]

חבל שבחלוף שנה א"א ללחוץ שוב על התודה...
מה זה ה"וידי תלויה" שם בסוף?

וידי תלויה = ביטוי להתפעלות רגעית, כגון: אני עומד נפעם - אל תשכח שאני עדיין מלטף את אבני הכותל, כאשר לפתע בא הגואל... ואז נשארת ידי תלויה באוויר - בתדהמה - ממההה... משיח הגיע???

אגב - כתבו לי לשנות האבנים 'לי' לצל. אכן המשקל נשאר.
אבל שימו לב שכל המשקלים והבתים הולכים בקו של "שני מילים בלבד", כך שלא לזה התכוון המשורר

 

[עדיאל]

וידי תלויה = ביטוי להתפעלות רגעית, כגון: אני עומד נפעם - אל תשכח שאני עדיין מלטף את אבני הכותל, כאשר לפתע בא הגואל... ואז נשארת ידי תלויה באוויר - בתדהמה - ממההה... משיח הגיע???

היד אף פעם לא נשארת תלויה במקרים כאלו.
אם כבר, היא נשמטת ברפיון.
אולי תשנה ל"וידי רפויה" או "שמוטה".
זה במילא לא הכי מתחרז בקטע האחרון.