הנושאים החמים
הנושאים החמים
מעלה כי הבנתי שהבוס החדש אוהב שירה
ויושיע לכל החוסים בו.../סיפור
גם בימי הוד, בשנות עבר,
בדור דעה, לפני זמני צער.
היה הרבי הזקן מנדבורנא - רבי איתמר,
ידוע בגדולתו שלא תתואר.
יושב היה בטשערנוביץ בירת האיזור,
ומורה לכל יהודי את הדרך בה יש לבחור.
היו שפתותיו נוטפות אהלים ומור,
וכל יהודי הסביבה דבקים בו, ניאותים לאור.
כל זמן שנפשם בקדושה חשקה,
עולים היו בצל קורתו, ללמוד מתורתו בשקיקה.
ובצאתם, על ידו הקדושה נושקים נשיקה,
ופוסעים לאחור במורא, בשתיקה.
מבין חסידיו ידוע היה ומוכר,
ר' אלתר שבאחד מכפרי הסביבה היה גר.
בכל עת בא ובידו מנחה מן המובחר,
מזון וצידה לבית הרבי, מזג בל יחסר.
היה זה לילה שקט, חורפי ואפל,
כל בני הבית נמו מכבר את שנת הליל.
לפתע נשמע קולו של הרבי שואל,
כיצד ניתן לישון, כעת יש להתפלל.
הן ר' אלתר אהובנו נמצא בצרה,
רק תפילה תעמוד לו, להינצל מהרה.
עמדו הרבי והרבנית להתפלל, ודמעתם ניגרה,
עד אשר במזרח, בקעה קרן אורה.
לפתע, על דלת הבית נשמעו נקישות,
חושו פיתחו, זעק אי מי נואשות.
את הדלת מיהרו לפתוח, זוהי סכנת נפשות,
ובדלת עומד ר' אלתר, בפנים חוששות.
יצאתי לגבות חובותיי, כך סיפר,
מאחד הערלים שלא שילם לי כבר שנה ויותר.
עם בואי אליו אמר: את העניין יש לסדר,
את פניך כבר לא נראה כאן יותר.
ביד מחוספסת תפס בבגדיי,
ולהשחיז סכינו החל מול פניי.
לא הועילו בכיותיי, גם לא טענותיי,
כי אמחול לו החוב, רק לשלל ייתן את חיי.
אמרתי כבר וידוי, קראתי את שמע,
והוא הניף עלי את סכינו ובעיניו משטמה.
אך לפתע, מהחצר עולות זעקות,
השקצים, ילדיו, את אמם החלו פתאום להכות.
הוא פנה לראות על מה קול השאון,
ואני מיד זינקתי לברוח, אל מעבר לחלון.
לברוח לביתי חששתי, הן יודע הוא היכן המעון,
על כן באתי לבית הרבי, תחת כנפיו לשכון.
ומכל זאת לנו, מוסר השכל ייחקק,
כל הדבק בצדיק, לא יינזק.
ואם גופו של אדם, ינצל בזכותו,
על אחת כמה וכמה שתישמר נשמתו.
כבר אמרו צדיקים על דברי חכמינו, לברכה זכרונם,
כי לא יניח אברהם אבינו ליהודי, ליפול אל הגיהינם.
ואם אחר המוות כך עומדת לנו זכותו,
וודאי שבחיינו יצילנו שלא נבוא כלל לחטוא.
ויושיע לכל החוסים בו.../סיפור
גם בימי הוד, בשנות עבר,
בדור דעה, לפני זמני צער.
היה הרבי הזקן מנדבורנא - רבי איתמר,
ידוע בגדולתו שלא תתואר.
יושב היה בטשערנוביץ בירת האיזור,
ומורה לכל יהודי את הדרך בה יש לבחור.
היו שפתותיו נוטפות אהלים ומור,
וכל יהודי הסביבה דבקים בו, ניאותים לאור.
כל זמן שנפשם בקדושה חשקה,
עולים היו בצל קורתו, ללמוד מתורתו בשקיקה.
ובצאתם, על ידו הקדושה נושקים נשיקה,
ופוסעים לאחור במורא, בשתיקה.
מבין חסידיו ידוע היה ומוכר,
ר' אלתר שבאחד מכפרי הסביבה היה גר.
בכל עת בא ובידו מנחה מן המובחר,
מזון וצידה לבית הרבי, מזג בל יחסר.
היה זה לילה שקט, חורפי ואפל,
כל בני הבית נמו מכבר את שנת הליל.
לפתע נשמע קולו של הרבי שואל,
כיצד ניתן לישון, כעת יש להתפלל.
הן ר' אלתר אהובנו נמצא בצרה,
רק תפילה תעמוד לו, להינצל מהרה.
עמדו הרבי והרבנית להתפלל, ודמעתם ניגרה,
עד אשר במזרח, בקעה קרן אורה.
לפתע, על דלת הבית נשמעו נקישות,
חושו פיתחו, זעק אי מי נואשות.
את הדלת מיהרו לפתוח, זוהי סכנת נפשות,
ובדלת עומד ר' אלתר, בפנים חוששות.
יצאתי לגבות חובותיי, כך סיפר,
מאחד הערלים שלא שילם לי כבר שנה ויותר.
עם בואי אליו אמר: את העניין יש לסדר,
את פניך כבר לא נראה כאן יותר.
ביד מחוספסת תפס בבגדיי,
ולהשחיז סכינו החל מול פניי.
לא הועילו בכיותיי, גם לא טענותיי,
כי אמחול לו החוב, רק לשלל ייתן את חיי.
אמרתי כבר וידוי, קראתי את שמע,
והוא הניף עלי את סכינו ובעיניו משטמה.
אך לפתע, מהחצר עולות זעקות,
השקצים, ילדיו, את אמם החלו פתאום להכות.
הוא פנה לראות על מה קול השאון,
ואני מיד זינקתי לברוח, אל מעבר לחלון.
לברוח לביתי חששתי, הן יודע הוא היכן המעון,
על כן באתי לבית הרבי, תחת כנפיו לשכון.
ומכל זאת לנו, מוסר השכל ייחקק,
כל הדבק בצדיק, לא יינזק.
ואם גופו של אדם, ינצל בזכותו,
על אחת כמה וכמה שתישמר נשמתו.
כבר אמרו צדיקים על דברי חכמינו, לברכה זכרונם,
כי לא יניח אברהם אבינו ליהודי, ליפול אל הגיהינם.
ואם אחר המוות כך עומדת לנו זכותו,
וודאי שבחיינו יצילנו שלא נבוא כלל לחטוא.
