טרגדיה בטבריה: אם לארבעה, בהם תינוקת בת שלושה חודשים נפטרה ממחלה קשה😢
נורא! עם לידת הבת התגלתה בגופה המחלה הנוראה, ערב הושענא רבה, נפטרה הגב' ברכה חיה זנזורי ע"ה, 29, והותירה ארבעה יתומים בהם התינוקת בת השלושה חודשים 🍼 הבכור בן השבע אמר את הקדיש יחד עם אחיו הצעיר שעדיין אינו יודע לקרוא. מפני קדושת המועד לא נאמרו הספדים, אבל עין לא נותרה יבשה.
במקביל לפן הסגולי שבדברים, יש לתפילה בחיק הטבע חן מיוחד,
הסיטואציה החריגה,
ההתבוננות בבריאה כפי שהיא בלי טביעת הבורגנות בכל פינה,
יש בה להשפיע על הכוונה, זכות הדעת, והלהבת אש הרגש.
הריח ומראה העינים המשכר משכיחים לרגע את עול הגשם, המשכנתא וכל המסתעף,
ומזקקים את הרצון החבוי להידבק בה', להודות לו על שזכינו להתפלל אליו, להתקשר אליו.
רגעי קסם.
השיר עוסק בחיפוש אחר החיבור והעומק בתפילה, ואפשרות התפילה בשדה כמענה לכך.
למה נערה? - כי זה ישב טוב ברפרנסים (שתוך כדי קריאתם נהגה השיר).
בית ראשון - הרצון לצאת מהשגרה ולחוות תפילה חזקה. בַּשּׁוֹשַׁנִּים אֵרְדָה לִרְעוֹת - עפ"י "דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים" (שיה"ש ו ב) אָמְרָה הַנַּעֲרָה
פִּרְחֵי הַבַּר עָטְפוּ הָעֵמֶק - עפ"י "ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו" (תהלים סה יד). בפס' המילה 'בר' במשמעות תבואה, כאן הטיתי את משמעות המילה והסמכתי לה את 'פרחי-הבר'. המשך הפסוק אמנם לא נכתב בשיר עצמו, אבל השלכתו ישירה לקריאת כיוון השיר - שיר הצמחים. אֵצֵא לִי הַשָּׂדֶה
לָשׂוּחַ לְעֵת עֶרֶב - עפ"י "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד סג). כמובן במשמעות של שיחה-תפילה, וכן במשמעות של טיול בין ה'שיחים'. ועפ"י מוהר"ן הנ"ל שדורש פסוק זה על שניהם יחד. אוּלַי שָׁם יִפָּתַח הַלֵּב - בתפילה. לִפְשֹׁט כַּבְלֵי אָדָם - להסיר את כבלי ההרגל והשגרה המונעים את החיבור לה'. לִהְיוֹת לְעֵץ שָׂדֶה - השאלה מהפס' "כי האדם עץ השדה" (דברים כ יט). לזכות לתפילה מעומק הלב כמו עץ שדה שאומר את שירתו.
בית שני - התפילה מתפרצת עם כל הכאב - לחזות בנעם ה'. בְּאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ
צָעֲקָה הַנַּעֲרָה - השאלה מהפס' "כי בשדה מצאה צעקה הנערה וכו' ואין מושיע לה" (דברים כב כז). הוצאתי את הפסוק מהקשרו העגום והשתמשתי במילים החזקות האלו במשמעות של תפילה [בשדה]. קוֹלָהּ נִשָּׂא בָּעֵמֶק
כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה - עפ"י מאמר אחר של מוהר"ן לתלמידיו: "רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים". כִּכְפִיר שׁוֹאֵג לַטֶּרֶף - עפ"י "הכפירים שואגים לטרף" (תהלים קד כא) לְמִשְׁמַע יִרְעַד הַלֵּב
תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ - עפ"י שיה"ש (ח ה). הזעקה מתבהרת כתחינה לקרבת ה'. ה'תפוח' קשור בקשר הדוק לסמנטיקה של 'שדה' - שדה תפוחים. צֵאָה דּוֹדִי אֵל הַשָּׂדֶה - השאלה מהפסוק "לכה דודי נצא השדה" (שיה"ש ז יב). בקשה מה' ש'יצא אל השדה', אל היהודי המחפש, הנשמה הכמהה, בבחינה של 'המלך בשדה' כשהוא נגיש לכולם.
בית שלישי - הבקשה לזכות במדרגה של שמיעת 'שיח השדה', וכפי שאמר מוהר"ן לתלמידו "טוב ויפה אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך וכו' כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" (שיחות הר"ן קסג). טוֹבְלָה בְּיָם הָעֵשֶׂב - הנערה מוקפת בעשב מכל צד. 'טובלה' - מעבר לפירוש המילולי מלשון טבילה, ישנה כאן רמיזה - 'טוב לה בים העשב'. מִשְׁאָלָה בְּפִי הַנַּעֲרָה - השאלה והטייה מהפסוק "נקרא לנערה ונשאלה את פיה" (בראשית כד נז). לֵילֵךְ בְּתוֹךְ הָעֵמֶק - עפ"י "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" (יהושע ח יג), ובגמרא "ואמר רבי יוחנן, מלמד שהלך בעומקה של הלכה" (עירובין סג: ). בשירנו מתפללת הנערה 'לילך בעומקה של תפילה' - לזכות בחיבור העמוק שבתפילה. לִשְׁמֹעַ אֵת שִׂיחַ הַשָּׂדֶה - 'שיח' דו משמעי. נְשֹׁף חָלִיל רוּחוֹת הָעֶרֶב - שריקת הרוחות הנשמעת כמו חליל. נְעִימַת מֵיתְרֵי הַלֵּב
תְּפִלָּתִי תִּתֵּן רֵיחָהּ
כְּדוּדָאֵי שָׂדֶה - עפ"י "הדודאים נתנו ריח" (שיה"ש ז יד) ו"וימצא דודאים בשדה" (בראשית ל יד). בקשתה, שמכח שירת העשבים שתשמע - תעלה תפילתה באיכותה.
במקביל לפן הסגולי שבדברים, יש לתפילה בחיק הטבע חן מיוחד,
הסיטואציה החריגה,
ההתבוננות בבריאה כפי שהיא בלי טביעת הבורגנות בכל פינה,
יש בה להשפיע על הכוונה, זכות הדעת, והלהבת אש הרגש.
הריח ומראה העינים המשכר משכיחים לרגע את עול הגשם, המשכנתא וכל המסתעף,
ומזקקים את הרצון החבוי להידבק בה', להודות לו על שזכינו להתפלל אליו, להתקשר אליו.
רגעי קסם.
השיר עוסק בחיפוש אחר החיבור והעומק בתפילה, ואפשרות התפילה בשדה כמענה לכך.
למה נערה? - כי זה ישב טוב ברפרנסים (שתוך כדי קריאתם נהגה השיר).
בית ראשון - הרצון לצאת מהשגרה ולחוות תפילה חזקה. בַּשּׁוֹשַׁנִּים אֵרְדָה לִרְעוֹת - עפ"י "דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים" (שיה"ש ו ב) אָמְרָה הַנַּעֲרָה
פִּרְחֵי הַבַּר עָטְפוּ הָעֵמֶק - עפ"י "ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו" (תהלים סה יד). בפס' המילה 'בר' במשמעות תבואה, כאן הטיתי את משמעות המילה והסמכתי לה את 'פרחי-הבר'. המשך הפסוק אמנם לא נכתב בשיר עצמו, אבל השלכתו ישירה לקריאת כיוון השיר - שיר הצמחים. אֵצֵא לִי הַשָּׂדֶה
לָשׂוּחַ לְעֵת עֶרֶב - עפ"י "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד סג). כמובן במשמעות של שיחה-תפילה, וכן במשמעות של טיול בין ה'שיחים'. ועפ"י מוהר"ן הנ"ל שדורש פסוק זה על שניהם יחד. אוּלַי שָׁם יִפָּתַח הַלֵּב - בתפילה. לִפְשֹׁט כַּבְלֵי אָדָם - להסיר את כבלי ההרגל והשגרה המונעים את החיבור לה'. לִהְיוֹת לְעֵץ שָׂדֶה - השאלה מהפס' "כי האדם עץ השדה" (דברים כ יט). לזכות לתפילה מעומק הלב כמו עץ שדה שאומר את שירתו.
בית שני - התפילה מתפרצת עם כל הכאב - לחזות בנעם ה'. בְּאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ
צָעֲקָה הַנַּעֲרָה - השאלה מהפס' "כי בשדה מצאה צעקה הנערה וכו' ואין מושיע לה" (דברים כב כז). הוצאתי את הפסוק מהקשרו העגום והשתמשתי במילים החזקות האלו במשמעות של תפילה [בשדה]. קוֹלָהּ נִשָּׂא בָּעֵמֶק
כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה - עפ"י מאמר אחר של מוהר"ן לתלמידיו: "רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים". כִּכְפִיר שׁוֹאֵג לַטֶּרֶף - עפ"י "הכפירים שואגים לטרף" (תהלים קד כא) לְמִשְׁמַע יִרְעַד הַלֵּב
תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ - עפ"י שיה"ש (ח ה). הזעקה מתבהרת כתחינה לקרבת ה'. ה'תפוח' קשור בקשר הדוק לסמנטיקה של 'שדה' - שדה תפוחים. צֵאָה דּוֹדִי אֵל הַשָּׂדֶה - השאלה מהפסוק "לכה דודי נצא השדה" (שיה"ש ז יב). בקשה מה' ש'יצא אל השדה', אל היהודי המחפש, הנשמה הכמהה, בבחינה של 'המלך בשדה' כשהוא נגיש לכולם.
בית שלישי - הבקשה לזכות במדרגה של שמיעת 'שיח השדה', וכפי שאמר מוהר"ן לתלמידו "טוב ויפה אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך וכו' כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה" (שיחות הר"ן קסג). טוֹבְלָה בְּיָם הָעֵשֶׂב - הנערה מוקפת בעשב מכל צד. 'טובלה' - מעבר לפירוש המילולי מלשון טבילה, ישנה כאן רמיזה - 'טוב לה בים העשב'. מִשְׁאָלָה בְּפִי הַנַּעֲרָה - השאלה והטייה מהפסוק "נקרא לנערה ונשאלה את פיה" (בראשית כד נז). לֵילֵךְ בְּתוֹךְ הָעֵמֶק - עפ"י "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" (יהושע ח יג), ובגמרא "ואמר רבי יוחנן, מלמד שהלך בעומקה של הלכה" (עירובין סג: ). בשירנו מתפללת הנערה 'לילך בעומקה של תפילה' - לזכות בחיבור העמוק שבתפילה. לִשְׁמֹעַ אֵת שִׂיחַ הַשָּׂדֶה - 'שיח' דו משמעי. נְשֹׁף חָלִיל רוּחוֹת הָעֶרֶב - שריקת הרוחות הנשמעת כמו חליל. נְעִימַת מֵיתְרֵי הַלֵּב
תְּפִלָּתִי תִּתֵּן רֵיחָהּ
כְּדוּדָאֵי שָׂדֶה - עפ"י "הדודאים נתנו ריח" (שיה"ש ז יד) ו"וימצא דודאים בשדה" (בראשית ל יד). בקשתה, שמכח שירת העשבים שתשמע - תעלה תפילתה באיכותה.