תושב מאה שערים
משתמש פעיל
יעקב בנדה בישרותו נותן מבט שונה הערב ב J D N
בבקשה
שוטר פורק את זעמו על מפגין אמיץ אינו מכה רק בעצמותיו, הוא מכה ביכולת של כולנו להגן על זכויותינו הבסיסיות שלנו. העובדה ששוטרים מרשים לעצמם להתאכזר למפגינים תלויה במידה רבה בלגיטימציה הציבורית של ההפגנות – במקרה שלנו, בחוסר הלגיטימיות.
מבלי לקבוע האם השיטה הדמוקרטית טובה או לא, מבנה השלטון הדמוקרטי בנוי ממרכיבים ומנגנונים רבים שכל אחד מהם נועד להגן, לאזן ולשמר חלק אחר בחברה. יחד, כל המרכיבים יוצרים מבנה שלטון שאינו פוגע בזכויות הפרט, לפחות למראית העין. בין המרכיבים: איזונים ובלמים לממשלה על ידי הכנסת ובתי המשפט, ארגונים אזרחיים שיבקרו את פעולות השלטון, תקשורת חופשית ו… הזכות למחות – הפגנות.
זכות הציבור להפגין הינה חלק בסיסי בהגנה מפני רמיסת שלטון הרוב את המיעוט. במקרים רבים מדובר בכלי החשוב ביותר, משום שהפגנה מתארגנת גם על ידי קבוצה קטנה שאין לה משאבים מלבד הדעה המשותפת שלהם לגבי הנושא עליו הם מוחים. אדם מפנה את סדר יומו כדי למחות על מה שמציק לו רק אחרי שכל הרשויות התעלמו מזכותו, בצר לו הוא יוצא להפגין, לעיתים בקיצוניות, בתקווה שהתקשורת תסקר את הצעד וכך תעביר את מסר המצוקה.
עד כמה הפגנות הם חלק מהמבנה הדמוקרטי? די אם נביט על מעמד המחאות בצרפת, מדינה שבמידה רבה עיצבה את השיטה הדמוקרטית כפי שראשי השלטון בישראל מנסים לצייר את מדינתם. כשאזרח יושב בבית קפה בפריז ולידו צועדים קבוצת פועלים שמוחים עם מר גורלם, עליו להצטרף למחאה גם אם הוא לא ממש מזדהה איתה. לפי התרבות הצרפתית המעוותת, לתמוך במחאה זה לתמוך בצורת הממשל, לאו דווקא בנושא המחאה. איני חושב שאנו צריכים ללמוד משהו מאותם אומות, אבל אם לוקחים את שיטת הממשל מהם כדאי לקחת גם את החלקים הפחות נעימים לשלטון.
***
כשההפגנות מגיעות מ"הצד הנכון" של המפה הפוליטית הם זוכות לתמיכה תקשורתית נלהבת , כמו בהפגנות בלפור בשלהיי כהונת נתניהו. אך כשהמפגינים הם חרדים 'בורים', הסיקור יהיה צונן וביקורתי, מה שייתן חופש פעולה לשלטון ולמשטרה לרמוס את המחאה. מה שבכל אופן מרסן מעט את המשטרה זאת הביקורת מהתקשורת החרדית.
אך במקרה שהמפגינים אינם מגיעים מהמיינסטרים החרדי, כשנושא ההפגנה זאת זעקת הקנאיים על אופי שכונתם, גם מנגנון הביקורת החרדי אינו עובד ויד המשטרה חופשית יותר. המחאות בציר בר אילן בירושלים צריכות ללמד את כולנו שיעור באזרחות טובה – יהודים שעומדים על דעתם ואינם מוכנים לרקוד לפי החלטות השלטון.
ההפיכה של אותם מוחים ל'קיצוניים' ולפושעים זאת גניבת הכוח האחרון שנשאר בידי הרחוקים מהשלטון על ידי שלילת הלגיטימיות לפעולתם האמיצה. צריך להעריך ולכבד כל אזרח שמפנה את סדר יומו כדי למחות על התערבות השלטון בחייו ובשכונתו.
אין בתמיכה בהפגנות הקנאים נגד הרכבת הקלה הכשר למעשה הוונדליזם שעשו בודדים באתר העבודות, אך מעשים קיצוניים אינם יכולים לשלול ממאות אזרחים את הלגיטימיות שלהם להיאבק במה שלדעתם ייפגע באופי שכונתם.
***
הפגנות הן כלי ביטוי לגיטימי, מה שאמור להיות לא לגיטימי זהו הניסיון של הנהנים מהשפעה וקרבה לשלטון ללגלג ולערער על זכות הדלים מכוח. תושבי השכונה שנשכבים לפני הטרקטורים צריכים להיות הגיבורים שלנו, בטח לא אלה ש"מגיע להם, הם עשו את זה לעצמם".
קישורית לכתבה https://www.jdn.co.il/articles-and-opinions/1868917/
בבקשה
שיעור באזרחות טובה מאת ה"קיצוניים" שמוחים בבר אילן / יעקב בנדה
הפגנות הן כלי ביטוי לגיטימי, מה שאמור להיות לא לגיטימי זהו הניסיון של הנהנים מהשפעה וקרבה לשלטון ללגלג ולערער על זכות של תושבי השכונה לדרוש שמירה על אופי השכונה שלהם • מה קורה כשההפגנות מגיעות מ"הצד הנכון"? / דעהשוטר פורק את זעמו על מפגין אמיץ אינו מכה רק בעצמותיו, הוא מכה ביכולת של כולנו להגן על זכויותינו הבסיסיות שלנו. העובדה ששוטרים מרשים לעצמם להתאכזר למפגינים תלויה במידה רבה בלגיטימציה הציבורית של ההפגנות – במקרה שלנו, בחוסר הלגיטימיות.
מבלי לקבוע האם השיטה הדמוקרטית טובה או לא, מבנה השלטון הדמוקרטי בנוי ממרכיבים ומנגנונים רבים שכל אחד מהם נועד להגן, לאזן ולשמר חלק אחר בחברה. יחד, כל המרכיבים יוצרים מבנה שלטון שאינו פוגע בזכויות הפרט, לפחות למראית העין. בין המרכיבים: איזונים ובלמים לממשלה על ידי הכנסת ובתי המשפט, ארגונים אזרחיים שיבקרו את פעולות השלטון, תקשורת חופשית ו… הזכות למחות – הפגנות.
זכות הציבור להפגין הינה חלק בסיסי בהגנה מפני רמיסת שלטון הרוב את המיעוט. במקרים רבים מדובר בכלי החשוב ביותר, משום שהפגנה מתארגנת גם על ידי קבוצה קטנה שאין לה משאבים מלבד הדעה המשותפת שלהם לגבי הנושא עליו הם מוחים. אדם מפנה את סדר יומו כדי למחות על מה שמציק לו רק אחרי שכל הרשויות התעלמו מזכותו, בצר לו הוא יוצא להפגין, לעיתים בקיצוניות, בתקווה שהתקשורת תסקר את הצעד וכך תעביר את מסר המצוקה.
עד כמה הפגנות הם חלק מהמבנה הדמוקרטי? די אם נביט על מעמד המחאות בצרפת, מדינה שבמידה רבה עיצבה את השיטה הדמוקרטית כפי שראשי השלטון בישראל מנסים לצייר את מדינתם. כשאזרח יושב בבית קפה בפריז ולידו צועדים קבוצת פועלים שמוחים עם מר גורלם, עליו להצטרף למחאה גם אם הוא לא ממש מזדהה איתה. לפי התרבות הצרפתית המעוותת, לתמוך במחאה זה לתמוך בצורת הממשל, לאו דווקא בנושא המחאה. איני חושב שאנו צריכים ללמוד משהו מאותם אומות, אבל אם לוקחים את שיטת הממשל מהם כדאי לקחת גם את החלקים הפחות נעימים לשלטון.
***
כשההפגנות מגיעות מ"הצד הנכון" של המפה הפוליטית הם זוכות לתמיכה תקשורתית נלהבת , כמו בהפגנות בלפור בשלהיי כהונת נתניהו. אך כשהמפגינים הם חרדים 'בורים', הסיקור יהיה צונן וביקורתי, מה שייתן חופש פעולה לשלטון ולמשטרה לרמוס את המחאה. מה שבכל אופן מרסן מעט את המשטרה זאת הביקורת מהתקשורת החרדית.
אך במקרה שהמפגינים אינם מגיעים מהמיינסטרים החרדי, כשנושא ההפגנה זאת זעקת הקנאיים על אופי שכונתם, גם מנגנון הביקורת החרדי אינו עובד ויד המשטרה חופשית יותר. המחאות בציר בר אילן בירושלים צריכות ללמד את כולנו שיעור באזרחות טובה – יהודים שעומדים על דעתם ואינם מוכנים לרקוד לפי החלטות השלטון.
ההפיכה של אותם מוחים ל'קיצוניים' ולפושעים זאת גניבת הכוח האחרון שנשאר בידי הרחוקים מהשלטון על ידי שלילת הלגיטימיות לפעולתם האמיצה. צריך להעריך ולכבד כל אזרח שמפנה את סדר יומו כדי למחות על התערבות השלטון בחייו ובשכונתו.
אין בתמיכה בהפגנות הקנאים נגד הרכבת הקלה הכשר למעשה הוונדליזם שעשו בודדים באתר העבודות, אך מעשים קיצוניים אינם יכולים לשלול ממאות אזרחים את הלגיטימיות שלהם להיאבק במה שלדעתם ייפגע באופי שכונתם.
***
הפגנות הן כלי ביטוי לגיטימי, מה שאמור להיות לא לגיטימי זהו הניסיון של הנהנים מהשפעה וקרבה לשלטון ללגלג ולערער על זכות הדלים מכוח. תושבי השכונה שנשכבים לפני הטרקטורים צריכים להיות הגיבורים שלנו, בטח לא אלה ש"מגיע להם, הם עשו את זה לעצמם".
קישורית לכתבה https://www.jdn.co.il/articles-and-opinions/1868917/