הנושאים החמים
הנושאים החמים
שיעולים הילכו בו
כל אחד והשיעול שלו, כל שיעול והסיטואציה שלו, לשיעול שפה משלו, אמירה משלו, וניחוח משלו.
והיה כי שעול ישעל האיש בביתו הריק, כי אז יזדעק גרונו בקול גדול ולא יסף, ואם ימצא אותו השיעול יושב על כסא מול המעסיק שלו לעתיד, אז יחמק השיעול החוצה בנימוס וברוגע.
וכמה וכמה משלי שיעולים נאמרו.
ישנו את השיעול המעושן, העסיסי, זה שנובע מעומק הלב ומשתפך החוצה בחריקה כבידה כקול דופן הסוכה אשר נמחץ בטעות בין רגלי בני אדם, עם ניחוח שהתיישן במשך שנים עשר חודש.
וישנו את השיעול הבהול, הנשנק, הנפלט בשרשרת מגרונו של צעיר שמנסה את כוחו בעישון בפינה נסתרת מעין רואים.
ישנו את השיעול המצונן, המנוכר, שלוקח את גווך עם רקותיך למסע מטלטל ומחריד, המאיים לפלח את מוחך לחצאין.
וישנו את השיעול הלח, המגמגם בלאות מבין שקדיך, המבשר בקול ענות חלושה, כי הגיע זמנך לשוב למיטתך בטרם יעלה החום.
ישנו את השיעול הטורדני, אשר אינו עוזב אותך לנפשך, ומספר בקול צרדרד על היותך מצונן בחורף דאשתקד.
ישנו את השיעול המפתיע, המופיע כרוח סערה כשפיך מלא בקוסקוס, ושוצף וקוצף ומפזר גיצים וברקים על כל סובביך.
וישנו את השיעול השרירותי, הרועם בקול גדול ואינו נח עד שיעלה בידו לגרש החוצה גרגיר תועה שהתיישב בתוך הקנה.
ישנו את השיעול המגחך, אשר גורם לבר שיחך לתור אחרי מאורת עכברים למלט את נפשו מיד צר.
וישנו את השיעול המרמז, השקט, שמשמש ככלי דיבור למקרה שחושש הנך כי המורה יקלוט שקראת לחבריך באמצע השיעור.
וישנו את השיעול המובך, המהוסס, אשר פותח את ההרצאה בטרם אינך מנוסה במלאכת הדיבור לפני קהלים.
העיקר הוא כי שעול תשעלו דרכיכם למשך החורף הבא, אך ורק בבריאות.
כל אחד והשיעול שלו, כל שיעול והסיטואציה שלו, לשיעול שפה משלו, אמירה משלו, וניחוח משלו.
והיה כי שעול ישעל האיש בביתו הריק, כי אז יזדעק גרונו בקול גדול ולא יסף, ואם ימצא אותו השיעול יושב על כסא מול המעסיק שלו לעתיד, אז יחמק השיעול החוצה בנימוס וברוגע.
וכמה וכמה משלי שיעולים נאמרו.
ישנו את השיעול המעושן, העסיסי, זה שנובע מעומק הלב ומשתפך החוצה בחריקה כבידה כקול דופן הסוכה אשר נמחץ בטעות בין רגלי בני אדם, עם ניחוח שהתיישן במשך שנים עשר חודש.
וישנו את השיעול הבהול, הנשנק, הנפלט בשרשרת מגרונו של צעיר שמנסה את כוחו בעישון בפינה נסתרת מעין רואים.
ישנו את השיעול המצונן, המנוכר, שלוקח את גווך עם רקותיך למסע מטלטל ומחריד, המאיים לפלח את מוחך לחצאין.
וישנו את השיעול הלח, המגמגם בלאות מבין שקדיך, המבשר בקול ענות חלושה, כי הגיע זמנך לשוב למיטתך בטרם יעלה החום.
ישנו את השיעול הטורדני, אשר אינו עוזב אותך לנפשך, ומספר בקול צרדרד על היותך מצונן בחורף דאשתקד.
ישנו את השיעול המפתיע, המופיע כרוח סערה כשפיך מלא בקוסקוס, ושוצף וקוצף ומפזר גיצים וברקים על כל סובביך.
וישנו את השיעול השרירותי, הרועם בקול גדול ואינו נח עד שיעלה בידו לגרש החוצה גרגיר תועה שהתיישב בתוך הקנה.
ישנו את השיעול המגחך, אשר גורם לבר שיחך לתור אחרי מאורת עכברים למלט את נפשו מיד צר.
וישנו את השיעול המרמז, השקט, שמשמש ככלי דיבור למקרה שחושש הנך כי המורה יקלוט שקראת לחבריך באמצע השיעור.
וישנו את השיעול המובך, המהוסס, אשר פותח את ההרצאה בטרם אינך מנוסה במלאכת הדיבור לפני קהלים.
העיקר הוא כי שעול תשעלו דרכיכם למשך החורף הבא, אך ורק בבריאות.
נערך לאחרונה ב:
