שימושי הפיסוק ;

[אלחנן אריאל]

מהם שימושי הפיסוק הזה: ; (נקודה ופסיק)?
וממתי התחילו להשתמש בו?

 

[חיטובים]

מתוך ויקיפדיה:

נקודה ופסיק, או נקודה-פסיק ( ; ), הוא סימן פיסוק, המשמש להפסק הגדול מזה המסומן בפסיק וקטן מזה המסומן בנקודה.


היסטוריה

מקורו של סימן הנקודה ופסיק בהדפסות של המדפיס האיטלקי אלדוס מנוטיוס האב, אשר נהג להשתמש בסימן זה כדי להפריד בין מילים בעלות משמעות שונה.
בשפה האנגלית הסימן נכנס לראשונה לשימוש במאה ה-16. בין השאר נעשה בו שימוש בסונטות של ויליאם שייקספיר ובמחזותיו של ובן ג'ונסון.
בטעמי המקרא דומה הטעם אתנחתא, במשפטים ארוכים, לנקודה ופסיק.

שימוש

לסימן הנקודה ופסיק שני שימושים:

הוא מחבר בין שני משפטים בהקשר שהוא אמיץ מהקשר בין משפטים המופרדים על ידי נקודה.
דוגמה: אני עומד בדד; כולם נסעו.

הוא מהווה מפריד יותר חזק בין משפטים מאשר הפסיק, כאשר משתמשים בפסיקים רבים במשפט לבצע הפרדות אחרות ורוצים לבצע הפרדה יותר חזקה.
דוגמה: נסעתי ללונדון, אנגליה; טיחואנה, מקסיקו; וושינגטון, ארצות הברית.
השימוש בנקודה ופסיק מצומצם יחסית לשימוש בסימני הפיסוק פסיק ונקודה.

 

[חיטובים]

ומאתר האקדמיה ללשון העברית:


נקודה ופסיק מורים על הפסק הגדול מן המסומן בפסיק וקטן מהפסק הנקודה. בדרך כלל שמים נקודה ופסיק –

א. בפירוט עניינים, ובכלל זה שמות, כדי להפריד בין צירופי עניינים שונים. למשל:
(1) אלו מפסיקין לפאה: הנחל והשלולית; דרך היחיד ודרך הרבים ושביל הרבים ושביל היחיד
הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים; הבור והניר.
(2) הייתי בא אצלה כמה פעמים ביום לראות בשלומה ולסייע לה בפדיון; להרצות מעות
של נדבה וליתן לזה פרוטה אחת כנגד מעה של שתי פרוטות ולזה כנגד מעה של
שלוש פרוטות; להזכירה חובות ישנים שיש לה אצל בעלי בתים ידועים.
(3) בטקס נכחו שרים רבים וביניהם מר א"א, שר הפנים; מר ב"ב, שר העבודה והרווחה;
מר ג"ג, שר המשטרה; גברת ד"ד, סגנית ראש הממשלה.
(4) ואלו הסוגיות שיידונו בישיבה: (א) מינוי מנכ"ל; (ב) הרחבת פעילות החברה;
(ג) אישור התקציב.

ב. בין משפטים עצמאיים מבחינה דקדוקית, אבל קשורים זה בזה קשר ענייני אמיץ. למשל:
(5) אשריך שבן זה יצא מחלציך; כמותו ירבו בישראל!
(6) בן מלך אתה, והם תרבות זרע עבדים; אריה אתה, והם עדת אחשתרנים חורצי לשון.

ג. בין איברים שונים של מחזורת, בייחוד כשהיא ארוכה. למשל:
(7) אף על פי שגדליה התפרנס מן המלמדות בדוחק, וכל ימיו היה לו מיחוש,
ואשתו הייתה חולנית; אף על פי שבימות החורף לא היו החלונות השבורים שבביתו
הנמוך עומדים בפני הדלף; אף על פי שלא בכל יום היה גדליה וביתו יכולים לקיים
מצוות עשה שבתורה: "בערב תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם" – בכל זאת, אילו סר
אליו מלאך המוות ואמר לו: "עדיין לא בא יומך, אולם אם חפץ אתה ברצון טוב, יכול
אני לגאול אותך מחייך המרים", היה יורק לו בפניו.

 

[רב טקסט]

ראה כאן מן דיבור המתחיל עוד

 

[אלחנן אריאל]

היות ובהיברו בוקס הסריקה גרועה. והמהד"ח דמכון ירושלים אינה מצויה תחת יד כל אחד, העתקתי כאן הנוגע לענין.

עוד ידיע להוי לך, כי הלאטיני, מפני שאין להם הטעמים המורים קריאת הדברים הכתובים בספריהם או ברדיפה או במנוחה, שמועילים מאוד להודיע לאחרים על דרך נכון מה שהיה מסור ללבבם קודם שיתכבו הדברים ההם המוסגרים בקרבם בספר ללימוד פרטי או לזיכרון נצחי, המציאו להם במקום שלושה רישומים מובדלים, שלאחד מהם נוכל לתת לו שם של מלך היושב בגדוד, והשני יכונה בשם של שר חצי מנוחה, והשלישי יקרא עבד המשותף לשניהם, שהם באמת שמות, לפי סברתי, מורות טבע שימושם היטב בקריאה ובמבטא.

והנה, דמות העבד המשותף הוא כמעט בצורתו כמו שהוא הטעם הנקרא אצלנו מאריך. ושם העבד הזה בלשון יון הוא קומ"א, כתוב בכאפ"א באומיקרו"ן במ"י כפולה ובאלפא, ובלשון לאטינו אינציסו"ם בויו שורק, ובלשוננו חיתוך, כמו חותך, מפני ששימושו הוא לחתוך לחלקים קטנים הסוגיא הארוכה עד החצי, וגם הוא עושה שימוש דומה לחצי הסוגיא העודפת עד שאריתה.

ואולם צלם השר של חצי מנוחה הוא כדמות מאריך שיש על ראשו רביע או נקודה כדורית, יקרקאו בלשון יון גם שניהם קומ"א צ"י אתומו"ס, וקריאת הצ"י הזה הכתוב כאן הוא כמו שקוראים הצ"י הפיורינטיני, היינו האות השלישית מהאלפ"א בית"א לאטינה או לועזית, כתובה המילה הזאת צ"י אשר אמרתי בלשון יון בכאפ"א באלפ"א וביוט"א, שרוצה לומר בלשונם וגם. ואני כתבתי כאן צ"י, ולא כא"י בכף ואלף ויוד כמו שכתוב בלשון יון, כדי שלא תטעה בקריאה. ואתומו"ס כתוב באלפ"א ותי"ו באומיקרו"ן במ"י באומיקרו"ן ובסיגמ"א, רוצה לומר נקודה. ובלשון לאטינו נקרא השר של חצי מנוחה במילה אחת בלבד קול"א. והוא משתמש מהעבד כאמור עד מקום מושבו שהוא חצי סוגיית המכתב ששוקט בו הקורא מעט, עד שגם בשימושו של עבד האמור יגיע הדיבור אל המלך היושב הגדוד, באופן שהקול"א ישמש אצל הלאטיני כמעט כמו האתנחת אצלנו. ולא ישקוט נפש הקורא בקול"א הזה אם לא יגיע על כל פנים למקום מושבו של מלך. ונקרא השר של חצי מנוחה בלשון לעז פונטו אי"ט קומ"א.

אמנם דמות המלך האמור הוא כדמות רביע או נקודה כדורית בלבד, שבלשון יון נקרא אתומוס כאמור, ובלשון לאטינו פונקטום, מפני שהוא מותר או מה שנשאר מהחלק שבקו הישר שלא יוכל להתחלק עוד או לאורך או לרוחב או לעומקק מנפי קטנותו, כן הדיבור במקום שיגיע למלך היושב בגדוד אינו מתחלק עוד לחלק אחר, הואיל כי נשלמו דבריו כאן, ולא יפנה אחרי כן אנה ואנה במה שייוחד לו בלבד כמו סוגיא אחת שלמה. לכן קראתי אותו רביע, מפני שהסוגיא או הדיבור הוא כורע שם ורובץ תחתיו ולא ימוט ממקומו, כי תרגום ותרבץ תחת בלעם הוא ורבעת.

ועל כי לא יובנו היטב הדברים אלא עם דוגמת משל מהמשלים, קום קרא פסוק זה (דברים י"ב) שאזכור בו מה שעושה שם צלם העבד, ותמות השר של חצי מנוחה, ודמות המלך היושב בגדוד. והפסוק הוא זהף והיה המקום, וכאן תשימו העבד הראשון אשר יבחר ה' אלדיכם בו לשכן שמו שם, וכאן תשימו העבד השני, שמה תביא וכאן תשימו העבד השלישי, את כל אשר אנכי מצוה אתכם, שימו כאן השר של חצי מנוחה עולותיכם וזבחיכם, וכאן תשימו עבד אחד דומה לראשונים, מעשרתיכם ותרמת ידכם, וכאן תשימו גם כן עבד אחר שני לו, וכל מבחר נדריכם, וכאן תשימו עוד עבד שלישי, אשר תדרו לה', וכאן תגיעו אל המלך היושב בגדוד.