הנושאים החמים
הנושאים החמים
א.
אז למה בכלל שיחה אישית?
אם לכל ספר יש הקדמה, לפני כל מבצע צבאי יש תדרוך ולפני כל הקרנה יש "פרומו", זה הפרומו של הפרומו.
כשאת עומדת מול הכיתה, הן רואות אותך כאחת, אך את רואה אותן כמכלול. את רואה אותן כז'2 או כג'5, רואה אותן כגוש מלוכד, ופחות רואה את הפרט. והיה אם איתרע מזלה של בת שתזכרי אותה, זה בדרך כלל בגלל מקרה חריג... התנהגותה בלטה לך, ולא לטובה.
האמת היא, שכבר מינקות אנחנו בתוך מכלול. בתינוקייה צווחו איתנו עוללים רבים, אצל המטפלת במעון או במשפחתון היו עוד כמה, בגן היינו חלק משנתון וגם בסמינר היינו שכבת י"א, מגמת חנ"מ או בקיצור: אחת מתוך רבות. אבל האמת ניתנת להיאמר, אין מי שלא תשמח ליחס אישי. גם אנחנו, המורות הכבודות.
כשחברת 'קוקה קולה' יצאה בקמפיין השמות הפרטיים על הבקבוקים, זה היה מסעיר. זכור לי פתק אחד על אחד המקררים בקיוסק ברח' ר' עקיבא: "קונה יקר! גמרת לחפש את הבקבוק עם השם שרצית? כעת השב את שאר הבקבוקים למקומם..." אנשים הפכו עולמות כדי לראות את שמם מתנוסס על הבקבוק. זה היה, ללא ספק, אחד הקמפיינים המבריקים ביותר שהיו אי פעם בארץ. הוא קנה לו את התואר הזה הרבה בזכות היחס האישי שהוענק בו, כביכול, לכל צרכן.
מאחורי הפרעת משמעת כזו או אחרת, מול בישנות חריגה, פטפטנות, עזות מצח חלילה, מחברות ללא שעורי בית או איחורים כרוניים, מסתתרת ילדה אחת. כן, רק אחת. התנהגותה זועקת "הצילו", וכמה שיותר מהר. איכות הצליל של הזעקה נמדד לפי חומרת הבעיה, כמה שתהיה ההתנהגות חריגה יותר, היא מלמדת על בעיה שורשית יותר.
רוצה לעזור לה? רוצה לעזור לעצמך לנהל שעור טוב יותר? רוצה לעזור לכיתה כולה ללמוד באוירה רגועה יותר? שיחה אישית.
אם עושים אותה נכון, היא כלי נהדר. נניח שניסית עד היום לתפור עם האצבעות... אולי הדבקת בדבק חם... ופתאום את מקבלת במתנה מכונת תפירה משוכללת. זה וואו. נתנו לך כלי נהדר להוציא עימו יצירות פאר. בדיוק בהשוואה לכך עומדת שיחה אישית. אפשר להשפיע עם שיעורי מוסר ומבצעים כיתתיים, אבל הם בלי השוואה לעוצמה שיש לשיחה שנערכת באופן אישי, בארבע עיניים ושני לבבות.
אלא מה?
תלוי...
מכונת התפירה הכי משוכללת יכולה להישבר בשימוש אחד שגוי. עם הכלי הזה של שיחות אישיות צריך להשתמש נכון. בזהירות. ביד חמה ובאהבה. בכנות. באנושיות. ועם עוד כמה שנפרט בהמשך.
ועכשיו, אחרי שהבנו למה לצאת לדרך,
אפשר לצאת לדרך...
אז למה בכלל שיחה אישית?
אם לכל ספר יש הקדמה, לפני כל מבצע צבאי יש תדרוך ולפני כל הקרנה יש "פרומו", זה הפרומו של הפרומו.
כשאת עומדת מול הכיתה, הן רואות אותך כאחת, אך את רואה אותן כמכלול. את רואה אותן כז'2 או כג'5, רואה אותן כגוש מלוכד, ופחות רואה את הפרט. והיה אם איתרע מזלה של בת שתזכרי אותה, זה בדרך כלל בגלל מקרה חריג... התנהגותה בלטה לך, ולא לטובה.
האמת היא, שכבר מינקות אנחנו בתוך מכלול. בתינוקייה צווחו איתנו עוללים רבים, אצל המטפלת במעון או במשפחתון היו עוד כמה, בגן היינו חלק משנתון וגם בסמינר היינו שכבת י"א, מגמת חנ"מ או בקיצור: אחת מתוך רבות. אבל האמת ניתנת להיאמר, אין מי שלא תשמח ליחס אישי. גם אנחנו, המורות הכבודות.
כשחברת 'קוקה קולה' יצאה בקמפיין השמות הפרטיים על הבקבוקים, זה היה מסעיר. זכור לי פתק אחד על אחד המקררים בקיוסק ברח' ר' עקיבא: "קונה יקר! גמרת לחפש את הבקבוק עם השם שרצית? כעת השב את שאר הבקבוקים למקומם..." אנשים הפכו עולמות כדי לראות את שמם מתנוסס על הבקבוק. זה היה, ללא ספק, אחד הקמפיינים המבריקים ביותר שהיו אי פעם בארץ. הוא קנה לו את התואר הזה הרבה בזכות היחס האישי שהוענק בו, כביכול, לכל צרכן.
מאחורי הפרעת משמעת כזו או אחרת, מול בישנות חריגה, פטפטנות, עזות מצח חלילה, מחברות ללא שעורי בית או איחורים כרוניים, מסתתרת ילדה אחת. כן, רק אחת. התנהגותה זועקת "הצילו", וכמה שיותר מהר. איכות הצליל של הזעקה נמדד לפי חומרת הבעיה, כמה שתהיה ההתנהגות חריגה יותר, היא מלמדת על בעיה שורשית יותר.
רוצה לעזור לה? רוצה לעזור לעצמך לנהל שעור טוב יותר? רוצה לעזור לכיתה כולה ללמוד באוירה רגועה יותר? שיחה אישית.
אם עושים אותה נכון, היא כלי נהדר. נניח שניסית עד היום לתפור עם האצבעות... אולי הדבקת בדבק חם... ופתאום את מקבלת במתנה מכונת תפירה משוכללת. זה וואו. נתנו לך כלי נהדר להוציא עימו יצירות פאר. בדיוק בהשוואה לכך עומדת שיחה אישית. אפשר להשפיע עם שיעורי מוסר ומבצעים כיתתיים, אבל הם בלי השוואה לעוצמה שיש לשיחה שנערכת באופן אישי, בארבע עיניים ושני לבבות.
אלא מה?
תלוי...
מכונת התפירה הכי משוכללת יכולה להישבר בשימוש אחד שגוי. עם הכלי הזה של שיחות אישיות צריך להשתמש נכון. בזהירות. ביד חמה ובאהבה. בכנות. באנושיות. ועם עוד כמה שנפרט בהמשך.
ועכשיו, אחרי שהבנו למה לצאת לדרך,
אפשר לצאת לדרך...
