האספרגרים אינם אוטיסטים.
הם יכולים להנשא באושר ולחיות בשמחה רבה. בוודאי הגבוליים שביניהם.
הם אנשים מחוננים ומוכשרים שיכולים להגיע להישגים מדהימים (כולל פרס נובל).
בשונה מבעיות אחרות, אם העולם כולו היה אספרגרי, הוא היה יכול להמשיך להתקיים ולפרוח. פשוט היה צריך בו פחות פוצי-מוצי, פחות הכלה רגשית, פחות נימוסים ופחות גינונים, והרבה פחות תקשורת רגשית.
כיוון שהעולם כולו אינו אספרגרי, אנשים מחכים מזה שעומד מולם לסוג מסויים של תקשורת (עם נימוסים, אמפטיה, קצת יפויי מציאות, ועוד). והאספרגרי המסכן, שאינו מבין את הקודים האלו, נידון להיות שונה.
זה בר תיקון ברמה מסויימת - כי אם האספרגרי מוכשר (ורובם כאלה), הוא יכול ללמוד ולקלוט את ההתנהגויות של האנשים ה'רגילים', ולחקות אותם ברמה סבירה.