הנושאים החמים
הנושאים החמים
היא הייתה ילדה רגילה חייכנית מתוקה.
היא אהבה לשחק להנות בלימודים עם חברות.
היא הייתה אכפתית וטובה נעימה ורגישה.
כזאת שתמיד אמרו להורים שלה שהיא מדהימה.
היא לפעמים התקשה אבל זה לא מה שבלט בה.
עד שיום אחד באו אליה ואמרו לה:
את לא רגילה את מיוחדת צריכה עזרה.
את לא יכולה להישאר כמו כולם את קצת מתקשה.
את צריכה תמיכה יעוץ הבחנה.
וזה כאב לה היא התבישה היא בכתה לאין מי שישמע.
היא רצתה לרוץ לצעוק זה שקר זה לא אמת.
אבל נסגר לה הפה ,המילים ,הבקשות ,הצעקות הרצון החזק של רגילה להיות.
והיא התחילה להאמין לשמועות להרגיש אותם אמיתיות מאימות מפחידות.
היא לא יצאה מהבית שבועות.
היא חשבה שלא רוצים אותה לא אוהבים.
שהיא רק צריכה פסיכולוגים מטפלים אנשים שעוזרים ותומכים.
היא חשבה שחברה זה לא בשבילה , שזה מוצר שאסור בו לגעת.
והיא עם הסטיקר על המצח תישאר לנצח.
והיא בכתה היא חשבה שזה לא יכול להיות אלוקים.
ומאז גם אם עד עתה הוא היה שלה, עכשיו היא את הדלת סגרה.
ועברה תקופה ארוכה בה היא הייתה חבוטה מתוסכלת מדוכה.
ואף אחד לא הכיר אותה כך כי היא השתנתה.
עד שהיא היחליטה שהיא את הסטיקר מסירה מכחישה משלילה.
והיא יצאה למסע ארוך מפרך ומיגע.
לאלוקים היא חזרה בקשה ממנו סליחה ומחילה.
היא התחננה אליו שיעזור לה לגדול , את הסטיקר לשלול.
להנציח את האמת שבה, שמתחבא חבולה.
והם צעדו יחד בשבילים מלאים בורות ותמרורים.
למדו את הדרך את השילוטים את הסימונים הקוים האדומים והלבנים.
למדו גבולות גדרות, לפגוש קשים וכישלונות.
והיום היא חוזרת מהמסע.
בלי הסטיקר הישן .
עם כיתוב חדש על הגב "כאן שחקנית גיבורה"
היא אהבה לשחק להנות בלימודים עם חברות.
היא הייתה אכפתית וטובה נעימה ורגישה.
כזאת שתמיד אמרו להורים שלה שהיא מדהימה.
היא לפעמים התקשה אבל זה לא מה שבלט בה.
עד שיום אחד באו אליה ואמרו לה:
את לא רגילה את מיוחדת צריכה עזרה.
את לא יכולה להישאר כמו כולם את קצת מתקשה.
את צריכה תמיכה יעוץ הבחנה.
וזה כאב לה היא התבישה היא בכתה לאין מי שישמע.
היא רצתה לרוץ לצעוק זה שקר זה לא אמת.
אבל נסגר לה הפה ,המילים ,הבקשות ,הצעקות הרצון החזק של רגילה להיות.
והיא התחילה להאמין לשמועות להרגיש אותם אמיתיות מאימות מפחידות.
היא לא יצאה מהבית שבועות.
היא חשבה שלא רוצים אותה לא אוהבים.
שהיא רק צריכה פסיכולוגים מטפלים אנשים שעוזרים ותומכים.
היא חשבה שחברה זה לא בשבילה , שזה מוצר שאסור בו לגעת.
והיא עם הסטיקר על המצח תישאר לנצח.
והיא בכתה היא חשבה שזה לא יכול להיות אלוקים.
ומאז גם אם עד עתה הוא היה שלה, עכשיו היא את הדלת סגרה.
ועברה תקופה ארוכה בה היא הייתה חבוטה מתוסכלת מדוכה.
ואף אחד לא הכיר אותה כך כי היא השתנתה.
עד שהיא היחליטה שהיא את הסטיקר מסירה מכחישה משלילה.
והיא יצאה למסע ארוך מפרך ומיגע.
לאלוקים היא חזרה בקשה ממנו סליחה ומחילה.
היא התחננה אליו שיעזור לה לגדול , את הסטיקר לשלול.
להנציח את האמת שבה, שמתחבא חבולה.
והם צעדו יחד בשבילים מלאים בורות ותמרורים.
למדו את הדרך את השילוטים את הסימונים הקוים האדומים והלבנים.
למדו גבולות גדרות, לפגוש קשים וכישלונות.
והיום היא חוזרת מהמסע.
בלי הסטיקר הישן .
עם כיתוב חדש על הגב "כאן שחקנית גיבורה"
נערך לאחרונה ב:
