הנושאים החמים
הנושאים החמים
בתחילה היה רגיל לומר, עזבו אותי, הכל מכור! אחרי תקופה קצרה, הסלולארי שלו צלצל, ומאחורי הקו, ניצב ברנש שגילו נשק למחצית, ושאל בלי הקדמות, אלחנן? הייתי רוצה לדעת, עבור מי תצביע בבחירות הקרובות? ואלחנן רצה להשיב תשובה כנה ואמיתית. וגם לו עצמו לא ברור מספיק מדוע בחר לזעזע את בר-שיחו בצחוק נכלולי, ורק אז לנתק בהדהוד מתמשך, כמו שנהוג לתאר.
באמת היה אלחנן מתגעגע בכל קרביו, לפשטותם של אותם ימים, בהם הרוגע היה מצרך עיקרי כמו קמח בחלה. היו אלו ימים של ממש, היה מפטיר לעצמו עודו מנער את האבק מהחיוך שליוה אותו כל תקופת בגרותו. אבל היום? הוא נשאר בחדרו כדי להכריע בשאלה, אם דומה הוא יותר למלח, או לסוכר. מה שמוסכם עליו, ששניהם נספגים בעיסה כקורטוב שוליים, שבושתו רבה על קיומו.
הבוקר כבר לא צעיר, ואלחנן עומד מול הדלת, ידו נתפסת, קצת משחקת, בידית של דלת הכניסה. הוא תיכף יוצא לעבודה, ובין אם הוא מלח, או שמא סוכר, הוא חייב לסלק מעצמו כל שמץ של רגשות אשם. והוא אכן מסלק. מנקה, וממרק, רק אז פותח את דלתו ויוצא החוצה, אל בליל צבעים וריחות, כמו עיסה נכשלת בשולי האשפה.
שלום איש טוב, מברך הוא את משולם, שמחה זיעה ממצחו, ממתין לקונים. למרות שאלחנן סבור שעדיף לו למכור את הקיוסק ולהשקיע בדברים חשובים, הוא מסלק לו מהדלפק גרעיני שומשום, קלויים למחצה. ומתעניין במצבו, ובמצב משפחתו, ואז קצת מגשש איתו על מצב מפלגתו, ומותיר על הדלפק סטיקר בו רשום, אין ביטחון במזרח התיכון. וכך מסתלק ללקוח הבא.
כששואלים אותו איפה אתה עובד, הוא מצביע על המדרכה ואומר, כאן! אך למרות הכל כמו שברור לאלחנן, כן ברור לתושבים, ולמשטרה, שאלחנן בכלל יליד איראן, והוא יושב עכשיו תחת דליפת מרזב בדיר כשלהו בסביבת טהרן, ומסלק מהדלפק של משולם שומשום, ותו לא.
תמונה: pixabay | Users | 3151940-3151940
באמת היה אלחנן מתגעגע בכל קרביו, לפשטותם של אותם ימים, בהם הרוגע היה מצרך עיקרי כמו קמח בחלה. היו אלו ימים של ממש, היה מפטיר לעצמו עודו מנער את האבק מהחיוך שליוה אותו כל תקופת בגרותו. אבל היום? הוא נשאר בחדרו כדי להכריע בשאלה, אם דומה הוא יותר למלח, או לסוכר. מה שמוסכם עליו, ששניהם נספגים בעיסה כקורטוב שוליים, שבושתו רבה על קיומו.
הבוקר כבר לא צעיר, ואלחנן עומד מול הדלת, ידו נתפסת, קצת משחקת, בידית של דלת הכניסה. הוא תיכף יוצא לעבודה, ובין אם הוא מלח, או שמא סוכר, הוא חייב לסלק מעצמו כל שמץ של רגשות אשם. והוא אכן מסלק. מנקה, וממרק, רק אז פותח את דלתו ויוצא החוצה, אל בליל צבעים וריחות, כמו עיסה נכשלת בשולי האשפה.
שלום איש טוב, מברך הוא את משולם, שמחה זיעה ממצחו, ממתין לקונים. למרות שאלחנן סבור שעדיף לו למכור את הקיוסק ולהשקיע בדברים חשובים, הוא מסלק לו מהדלפק גרעיני שומשום, קלויים למחצה. ומתעניין במצבו, ובמצב משפחתו, ואז קצת מגשש איתו על מצב מפלגתו, ומותיר על הדלפק סטיקר בו רשום, אין ביטחון במזרח התיכון. וכך מסתלק ללקוח הבא.
כששואלים אותו איפה אתה עובד, הוא מצביע על המדרכה ואומר, כאן! אך למרות הכל כמו שברור לאלחנן, כן ברור לתושבים, ולמשטרה, שאלחנן בכלל יליד איראן, והוא יושב עכשיו תחת דליפת מרזב בדיר כשלהו בסביבת טהרן, ומסלק מהדלפק של משולם שומשום, ותו לא.
תמונה: pixabay | Users | 3151940-3151940
