הנושאים החמים
הנושאים החמים
שׁוּלִי וְתּוּלִי
שׁוּלִי וְתּוּלִי תְּאוֹמִים אוֹהֲבִים
כְּשֶתּוּלִי מְקַבֵּל מַכָּה, שׁוּלִי דּוֹאֶגֶת לוֹ.
הִיא מְלַטֶּפֶת לוֹ אֶת הָרֶגֶל וְשׁוֹאֶלֶת בַּקּוֹל הֲכִי מָתוֹק בָּעוֹלָם:
כּוֹאֶבֶת לְךָ הָרֶגֶל?
פַּעַם, חֲבֵרָה הֶחֱלִיפָה עִם שׁוּלִי מַדְבֵּקָה מְאֹד יְקָרָה מֵאוֹסֵף הַמַדְבֵּקוֹת שֶׁל שׁוּלִי
מַדְבֵּקָה עָבָה עִם נַצְנַצִים.
בִּתְמוּרָה, הֵבִיאָה לָהּ מַדְבֵּקָה פְּשׁוּטָה, קְטַנָּה וּבִכְלָל לֹא שָׁוָה.
תּוּלִי מְאֹד כָּעַס
עַד שֶּׁהִשִּׂיג מֵאֲחוֹת שֶׁל חָבֵר בַּגַּן, מַדְבֵּקָה מְיֻחֶדֶת לָאוֹסֵף.
גְּדוֹלָה, עָבָה, עִם נַצְנַצִים כַּמּוּבָן.
בַּצָּהֳרַיִם, שֶׁתּוּלִי וְשׁוּלִי חוֹזְרִים מֵהַגַּן הֵם מַחְלִיפִים חֲוָיוֹת,
בּוֹדְקִים בַּגַּן שֶׁל מִי הָיְתָה יוֹמוּלֶדֶת,
מִי קִבֵּל מַמְתָּק,
וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם.
הַיּוֹם, שׁוּלִי אָכְלָה אֶת הַמַּמְתָּק שֶׁחִלְּקוּ בַּגָּן
תּוּלִי נֶעֱלַב וְהָיָה עָצוּב
"אֲנִי לֹא אוֹהֵב אוֹתָךְ" הוּא קָרָא בְּקוֹל.
"אֲנַחְנוּ לֹא חֲבֵרִים יוֹתֵר"
וְשׁוּלִי אָמְרָה:
"אֲבָל אֲנַחְנוּ תְּאוֹמִים וְתָמִיד תָּמִיד נִהְיֶה חֲבֵרִים"
תּוּלִי הָיָה מְאֹד מְאֻכְזָב:
"אַתְּ לֹא שָׁמַרְתְּ לִי אֶת הַמַּמְתָּק"
שׁוּלִי הִסְתַּכְּלָה עָלָיו, חָשְׁבָה לְרֶגַע, וְאָמְרָה:
"אַתָּה, אוּלַי לֹא אוֹהֵב אוֹתִי, אֲבָל תֵּדַע לְךָ
שֶׁאִמָּא אוֹהֶבֶת אוֹתִי וְטַאטִי אוֹהֵב אוֹתִי
גַּם סַבָּא וּבַּאבִּי אוֹהֲבִים אוֹתִי
וַהֲכִי חָשׁוּב שֶה' אוֹהֵב אוֹתִי"
תּוּלִי הִקְשִׁיב לָהּ עַד הַסּוֹף, חָשַׁב לְרֶגַע וְאָמַר:
"גַּם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ"
חִבֵּק אוֹתָהּ וְהָלַךְ.
שׁוּלִי וְתּוּלִי תְּאוֹמִים אוֹהֲבִים
כְּשֶתּוּלִי מְקַבֵּל מַכָּה, שׁוּלִי דּוֹאֶגֶת לוֹ.
הִיא מְלַטֶּפֶת לוֹ אֶת הָרֶגֶל וְשׁוֹאֶלֶת בַּקּוֹל הֲכִי מָתוֹק בָּעוֹלָם:
כּוֹאֶבֶת לְךָ הָרֶגֶל?
פַּעַם, חֲבֵרָה הֶחֱלִיפָה עִם שׁוּלִי מַדְבֵּקָה מְאֹד יְקָרָה מֵאוֹסֵף הַמַדְבֵּקוֹת שֶׁל שׁוּלִי
מַדְבֵּקָה עָבָה עִם נַצְנַצִים.
בִּתְמוּרָה, הֵבִיאָה לָהּ מַדְבֵּקָה פְּשׁוּטָה, קְטַנָּה וּבִכְלָל לֹא שָׁוָה.
תּוּלִי מְאֹד כָּעַס
עַד שֶּׁהִשִּׂיג מֵאֲחוֹת שֶׁל חָבֵר בַּגַּן, מַדְבֵּקָה מְיֻחֶדֶת לָאוֹסֵף.
גְּדוֹלָה, עָבָה, עִם נַצְנַצִים כַּמּוּבָן.
בַּצָּהֳרַיִם, שֶׁתּוּלִי וְשׁוּלִי חוֹזְרִים מֵהַגַּן הֵם מַחְלִיפִים חֲוָיוֹת,
בּוֹדְקִים בַּגַּן שֶׁל מִי הָיְתָה יוֹמוּלֶדֶת,
מִי קִבֵּל מַמְתָּק,
וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם.
הַיּוֹם, שׁוּלִי אָכְלָה אֶת הַמַּמְתָּק שֶׁחִלְּקוּ בַּגָּן
תּוּלִי נֶעֱלַב וְהָיָה עָצוּב
"אֲנִי לֹא אוֹהֵב אוֹתָךְ" הוּא קָרָא בְּקוֹל.
"אֲנַחְנוּ לֹא חֲבֵרִים יוֹתֵר"
וְשׁוּלִי אָמְרָה:
"אֲבָל אֲנַחְנוּ תְּאוֹמִים וְתָמִיד תָּמִיד נִהְיֶה חֲבֵרִים"
תּוּלִי הָיָה מְאֹד מְאֻכְזָב:
"אַתְּ לֹא שָׁמַרְתְּ לִי אֶת הַמַּמְתָּק"
שׁוּלִי הִסְתַּכְּלָה עָלָיו, חָשְׁבָה לְרֶגַע, וְאָמְרָה:
"אַתָּה, אוּלַי לֹא אוֹהֵב אוֹתִי, אֲבָל תֵּדַע לְךָ
שֶׁאִמָּא אוֹהֶבֶת אוֹתִי וְטַאטִי אוֹהֵב אוֹתִי
גַּם סַבָּא וּבַּאבִּי אוֹהֲבִים אוֹתִי
וַהֲכִי חָשׁוּב שֶה' אוֹהֵב אוֹתִי"
תּוּלִי הִקְשִׁיב לָהּ עַד הַסּוֹף, חָשַׁב לְרֶגַע וְאָמַר:
"גַּם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ"
חִבֵּק אוֹתָהּ וְהָלַךְ.
נערך לאחרונה ב:
