שווא מרחף או שווא נח?

[נקודת זינוק]

יַלְדֵי, עַבְדֵי, עַרְבֵי וכדו'
יַלְדוּת, עַרְבוּת וכו'
זה אמור להיות שווא מרחף (גם לפי ההגייה של ל' השורש הרפויה בבגד כפת שאח"כ) אולם ראיתי בכמה מקרים שיש דגש בבגד כפת שאחריו (כמו בסידורים: "וזוכר חַסְדֵּי אבות") מה שמראה לכאורה כי זה שווא נח.

 

[חולדי 2]

זה שווא מרחף ואין אחריו דגש קל.
חריגים בתנ"ך: המילים: כספי נסכי רשפי נשפי צמדי עם דגש אחרי השווא המרחף.

 

[חזרתי]

מדוע הנכם משתמשים במונח 'שוא מרחף' ההזוי שהמציאו ר' זלמן הענא, שהנודע ביהודה כתב עליו שלמרות בקיאותו בחכמת הדקדוק לפעמים שיבש פסוקים בזדון להתאימו לכלליו ההזוים.
השוא המרחף לא פותר את הקושיא כיצד יתכן בג"ד כפ"ת רפוי לאחר שוא נח, כמו למשל הפסוק שבהלל 'המותה'', שהוי"ו הוא בודאי שוא נח (לאחר תנועה גדולה מוטעמת) ולמרות זאת הת' רפויה.

 

[נקודת זינוק]

מדוע הנכם משתמשים במונח 'שוא מרחף' ההזוי שהמציאו ר' זלמן הענא, שהנודע ביהודה כתב עליו שלמרות בקיאותו בחכמת הדקדוק לפעמים שיבש פסוקים בזדון להתאימו לכלליו ההזוים.
השוא המרחף לא פותר את הקושיא כיצד יתכן בג"ד כפ"ת רפוי לאחר שוא נח, כמו למשל הפסוק שבהלל 'המותה'', שהוי"ו הוא בודאי שוא נח (לאחר תנועה גדולה מוטעמת) ולמרות זאת הת' רפויה.

על זו הדרך יש עוד מונחים הזויים השימושיים בלשוננו, זה חלק מגזרת הגלות.
במילה הַמָּוְתָה השוא נע כי מקורו בתנועה (מָוֶת)

 

[חולדי 2]

זה לא נח. מקורו בתנועה.