כל מורה מתחילה יודעת שבנות בכיתות א-ב אינן מבחינות בהבדל בין: א-ה-ע, ח-כ, כּ-ק, ב-ו, ט-תּ, ס-שׂ, ובכל זאת אף מורה לא תגיש לתלמידותיה שכפול מלא בשגיאות כתיב כי "ממילא הן לא שמות לב"..., וכל מפקחת תפסול שיעור מבחן לתלמידה שהגישה לתלמידות שכפול עם טעויות. למה? ככה! כי שכפול צריך להיות תקין בלי טעויות ובלי שגיאות.
אז אם הכול כל כך ברור וכל כך מובן למה כשמגיעים לתחום הניקוד אין הסכמה בנושא, למה משפט כמו: "לִפְנֶי שְׁאוֹ כְלִים צַרִיךְ לֵבַרֶךְ" יכול להיכנס לשכפול בלי הפרעה כי "ממילא הן לא שמות לב", האם רק מפני שהמורה אינה יודעת לנקד כראוי כפי שהיא יודעת לכתוב נכון ובלי שגיאות אז אפשר להגיש לתלמידות שגיאות ניקוד בשכפול??
אז אם הכול כל כך ברור וכל כך מובן למה כשמגיעים לתחום הניקוד אין הסכמה בנושא, למה משפט כמו: "לִפְנֶי שְׁאוֹ כְלִים צַרִיךְ לֵבַרֶךְ" יכול להיכנס לשכפול בלי הפרעה כי "ממילא הן לא שמות לב", האם רק מפני שהמורה אינה יודעת לנקד כראוי כפי שהיא יודעת לכתוב נכון ובלי שגיאות אז אפשר להגיש לתלמידות שגיאות ניקוד בשכפול??