שיר שְׁאֵלַת תָּם

[אוריצפת]

שְׁאֵלַת תָּם


גַּם אֲנִי
דּוֹרֵשׁ וְשׁוֹאֵל בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח
בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי.

סָפֵק הוֹלֵךְ, סָפֵק פּוֹסֵחַ
מְדַלֵּג עַל חֹשֶׁךְ הֶהָרִים
וּמְקַפֵּץ עַל פִּי-שְׁאוֹל,
פּוֹסֵחַ עַל הַסְּעִפִּים.
יוֹדֵעַ, הוֹ, כַּמָּה יוֹדֵעַ
לְהִתְוַכֵּחַ, וְלִשְׁאוֹל,
לוֹמַר דְּבָרִים שֶׁ'לֹּא צָרִיךְ'.
כֵּן, מִתְפַּכֵּחַ, לִפְעָמִים
מִיַּיִן נֶצַח, מֵרֵיחוֹ הַמְּשַׁכֵּר -
אֲבָל כְּדֵי לִלְגּוֹם שׁוּב, לְהַסּוֹת
לַבֵּן הַמִּתְחַכֵּם, הַמְּנַקֵּר...

לְרֶגַע מֵרְגָעִים, כְּאִישׁ בֵּין הָאִישִׁים
הוֹלֵךְ בְּנַחַת, בְּשׁוּבָה;
אַךְ לְמִשְׁנֵהוּ – מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז
כְּמוֹ אוֹתָהּ הָעֵז
הַנְּחוּתָה, הַשּׁוֹבֵבָה,
בְּעֵת אִבְּדָה דַּרְכָּהּ אֶל דִּיר הַמַּעֲשִׂים
וְהִיא נוֹתֶרֶת, בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ,
וּבְדֵעָה רַכָּה, צְלוּלָה,
בִּשְׂדֵה הַמַּחְשָׁבָה.

אַל דְּאָגָה.
עֲדַיִן אֲנִי עוֹשֶׂה
אֵת כָּל אֲשֶׁר נִדְרָשׁ;
אֲבָל כְּבָר לֹא עִקָּר הַמַּעֲשֶׂה
אֶלָּא הַמִּדְרָשׁ.

וּשְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת -
אַעֲמִיד 'פְּנֵי תַּם'
וְשָׁאֹל אֶשְאַל:
....אַחַר הֵעַזְתִּי לְגַלּוֹת –
.......וְלוּ הָיִיתִי 'שָׁם'
.......הֶהָיִיתִי נִגְאָל?!...