הנושאים החמים
הנושאים החמים
בסייעתא דשמייא
השנה האחרונה עברה על ר' נוחעם בהתרוממות רוח, 'שמיטה' יש רק אחת לשבע שנים, אבל אינה דומה סתם 'שמיטה', ל'שמיטה' של ר' נוחעם.
שנה שלימה ר' נוחעם מוסר נפש על קיומה, ממש בגדר "גיבורי כח עושי דברו'.
וזה לא פשוט בכלל, שנה שלימה הוא מונע מעצמו מלקטוף עלים ריחניים כהרגלו מחצרות הבניינים, מחשש ל'נעבד'.
שנה שלימה שמדין 'שביתת צינורו' הוא העביר את צינור המזגן למרכז שביל הבניין כדי לא להשקות את העץ המיותר שגדל שם.
שנה שלימה שהוא אפילו לא מסתכל לכיוון ה'בשמים' ששתל ליד בית הכנסת, כדי לא להרהר ח"ו באיסור גיזום, אפילו לא במחשבה.
מסירות הנפש שלו מגיעה לשיאה בימים אלו של ערב חג הסוכות.
לראות את ר' נוחעם עובר ליד בסטות האתרוגים ממרוקו ששתלו משפחות מפולין, כשהוא אפילו לא מעיף מבט, זוהי מסירות נפש!
לראות אותו חולף במהירות ליד מודעות הרחוב שצצות מכל פינה ומבשרות על חלוקת ענק של אתרוגי אוצר בית דין עם סחורה שהרבה שנים לא נראתה כמוה, כשהוא כובש את פניו בקרקע, זוהי מסירות נפש!
ר' נוחעם אפילו לא מעלה בדעתו לחשוב על אתרוג אחר מ - אתרוג הקדוש בקדושת שביעית שנקטף על ידו ממש מן העץ בפרדס שלא נשמר ולא נעבד ולא הושקה ולא רוסס.
'אני מחפש אתרויג בלי אוצר, ובלי בית דין' – התחנן ר' נוחעם לחבריו בכולל שיבואו איתו להרפתקה שהוא מתכנן.
'אתם תראו שייצאו לנו אתרויגים מיוחדים, זכות מצוות השמיטה תעזור, יש 'וציוויתי את ברכתי' גם על הקוטפים, הנמנעים מלקנות אוב"ד ואתרוגי חו"ל, לא רק על החקלאים שמפקירים את השדות'.
'מה אתם חושבים, שזה לא קשה לי לוותר על אתרוג מרוקאי מיוחד שצץ לי מכל מודעת רחוב שנייה, זה קשה, אבל מה לא עושים בשביל שמיטה.
פניו של ר' נוחעם האירו ברגע שמילא רכב ב'אברכים שומרי שביעית' שיסעו איתו לפרדס, הוא כבר עובד זמן מה על רשימת הפרדסים המומלצים - בית חלקיה, כפר מימון, הבית החמישי אחרי הפניה הראשונה ימינה במושב ישעי, ואם יישאר זמן הם יקפצו לראות מה נשאר בחצר של ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל.
ר' נוחעם התקשר לגמ"ח השאלת כלי רכב, ושכר רכב בשחור, הוא התעקש לא להשתמש בחברות שמשכירות בלבן מפני שגילה השנה חידוש הלכתי בעניין דין סחורה במכשירי מצווה...
ביום המיועד, כשבא לאסוף את הרכב הוא הבחין ברכב שחבוט מכל פינותיו שחונה בחנייה שהיא לא כחול ולא לבן, והבין שכנראה יצטרך רחמי שמים מרובים כדי להגיע לפרדס בשלום.
'תזכור אותי' - אמר לו בעל הגמ"ח -'אם תראה משהו יפה תביא לי', ור' נוחעם שחשש כבר ל'סחורה' התחמק ואמר - 'אם אראה משהו יפה אני קודם כל לוקח לעצמי, חייך קודמין'.
כשהתקרב ר' נוחעם לרכב, הוא התבונן בו שוב והפעם ב'טביעות עין' של תלמידי חכמים, הוא גילה פה ושם עדויות לכך שהרכב כבר עבר פרדס אחד או שניים וקיווה שלא יותר, אך הוא לא הצליח לזהות על רגבי האדמה אם הם שייכים לפרדסים שברשימה שלו, מה שעלול להצביע על עצים ריקים וקטופים שיחכו לו בפרדס, הוא ניסה לחמוק ממחשבות הייאוש שטרדו את מוחו כשהוא החל להיזכר בשמיטה הקודמת...
כעבור דקות אחדות הקאטר האיכותי כבר היה בידו, הוא הצטייד גם בתרסיס ניקוי וממחטה עדינה, ו... מראה קטנה שתוכל להראות לו צדדים נוספים באתרוג שקשה להבחין בהם בעודו על העץ.
אחד האברכים הבריז לו כי הוא מצא אתרוג במכירה/חלוקה שעשו בקהילה בה הוא מתפלל, הוא מלמל 'גם זו לטובה' והחל בנסיעה לאסוף את שלושת האברכים הנותרים ששעו לתחנוניו והחליטו לנסות.
שעתיים ורבע אחרי, הם הגיעו לכפר מימון, אחרי שהם ביקרו בטעות במטעי זיתים, שדות תירס, וחממות של חסה, הם בסוף הצליחו לזהות ממרחק שיירת מכוניות שחונה בצמוד לפרדס כלשהוא שהתברר עד מהרה כפרדס האתרוגים שאליו ביקשו להגיע.
כבר אחרי רבע שעה שלושת האברכים שבאו עם ר' נוחעם מיצו את העניין ופרשו הצידה לא לפני שנדקרו מספר פעמים מהקוצים שבעץ, הם הגיעו למסקנה שהיה נחמד לבוא לפרדס, והכל טוב ויפה, אבל זה לא בשבילם.
רק ר' נוחעם היה טרוד בטירדא דמצווה ולא חש בדקירותיו, הוא לא שם לב לבגדיו המאובקים בעפר ואבק ששנה שלימה לא נוקה מהעצים שלא נגעו בהם מים מרדת המלקוש.
הוא מצא שוב ושוב אתרוגים שהיו לרוחו עד שהבחין בקוץ אכזרי שניסר את האתרוג, הוא כמעט קטף פה ושם אתרוג עד שגילה מתחת למרבצי האבק 'חזזית' מדאורייתא, או גרוע מכך, חורים של ממש, מעשי מקור הציפורים שניקרו באתרוגים ללא רחם.
לאחר שעה ומחצה, ר' נוחעם יצא מבין העצים עם אתרוג ביד, הוא כבר לא החזיק מעמד בשמש הקופחת, ונכנע לאתרוג שקרץ לו מבין העלים, צורת הגידול הרשימה אותו והוא קטף אותו במהירות, בבית, אמר לעצמו ר' נוחעם אני כבר ינקה אותו.
ביו"ט ראשון של חג הרשה לעצמו ר' נוחם להתמלא בשמינית של שמינית... של גאווה, בכל זאת השנה הוא טרח הרבה עד שהגיע לאתרוג קדוש שכזה, הוא התמלא בתחושות נעלות של 'ויגבה ליבו בדרכי ה'.
לאחר התפילה כבכל שנה באו קבוצת הת"ח שבקהילתו של ר' נוחעם לזכות לנענע באתרוגו של ר' נוחעם, ר' נוחעם הכין את עצמו היטב לרגע הזה...
אולי ריבוי ה'חיובים' לאורך שנת השמיטה הפכו אותו לפחות בררן וביקורתי ויותר 'חיובי' כלפי פרי ההדר שאחז בידו.
באופן מפתיע נשמעו מפיו זמירות שלא היו עולות על דל שפתיו בשנים כתיקונן -
'בלעטלאך זה לא פוסל, אמר ר' נוחעם לידידיו שהביטו באתרוגו באף שנטה הצידה יותר ויותר ככל שנחשפה בפניו שרשרת הבלעטלאך שהתחילה בעוקץ וטיפסה בלי רחמים במעלה השליש העליון.
'להיפך זה הידור!' – פסק, בעזות דקדושה - 'זה מראה שזה לא מורכב עם לימון, רק ללימון אין בלעטלאך!'
'דווקא יש' – השיב לו האברך שהבריז לו מהנסיעה לפרדס, והפך השנה למרוקאי.
'שלך יותר טוב? אתרוג מארץ העמים? אז מה אם יש הכשר? מה נהיית לי מרוקאי שמנענע רק על אתרוג שנענע בו המנענע של המלך?' הטיח בו ר' נוחעם.
'וגם, אם ראית לימון עם בלעטלאך, הוא בטוח מורכב עם אתרוג...' – ר' נוחעם לא נשאר חייב.
'נו נו נניח' – אמר לו אחד הת"ח, ' ומה עם הנקודות שכל שנה אתה מציק לנו עליהם'.
'נקודות שחורות השנה זה בכלל 'מראה אתרוג' [של שמיטה], זה הרי בטוח לא מריסוס, מי ריסס השנה?
'♪ אבל זה לא הדר ♪' – אמרו לו כל הת"ח שהיו מסביבו בבת אחת! במנגינה של ר' נוחעם... משנים עברו...
'אתם לא תלמדו אותי מה זה הדר' – השיבם ר' נוחעם והוסיף...
חכו חכו שנה הבאה, איזה 'אתרויג' אני יביא לכם!
לחלק הראשון - ר' נוחעם בעל 'האתרויג' #1#
''לקרוא רק את החלק השני זה פסול מדין 'חסר'...'' (ר' נוחעם)
ר' נוחעם בעל 'האתרויג'
#2#
י.מ.י.
''לקרוא רק את החלק השני זה פסול מדין 'חסר'...'' (ר' נוחעם)
ר' נוחעם בעל 'האתרויג'
#2#
י.מ.י.
השנה האחרונה עברה על ר' נוחעם בהתרוממות רוח, 'שמיטה' יש רק אחת לשבע שנים, אבל אינה דומה סתם 'שמיטה', ל'שמיטה' של ר' נוחעם.
שנה שלימה ר' נוחעם מוסר נפש על קיומה, ממש בגדר "גיבורי כח עושי דברו'.
וזה לא פשוט בכלל, שנה שלימה הוא מונע מעצמו מלקטוף עלים ריחניים כהרגלו מחצרות הבניינים, מחשש ל'נעבד'.
שנה שלימה שמדין 'שביתת צינורו' הוא העביר את צינור המזגן למרכז שביל הבניין כדי לא להשקות את העץ המיותר שגדל שם.
שנה שלימה שהוא אפילו לא מסתכל לכיוון ה'בשמים' ששתל ליד בית הכנסת, כדי לא להרהר ח"ו באיסור גיזום, אפילו לא במחשבה.
מסירות הנפש שלו מגיעה לשיאה בימים אלו של ערב חג הסוכות.
לראות את ר' נוחעם עובר ליד בסטות האתרוגים ממרוקו ששתלו משפחות מפולין, כשהוא אפילו לא מעיף מבט, זוהי מסירות נפש!
לראות אותו חולף במהירות ליד מודעות הרחוב שצצות מכל פינה ומבשרות על חלוקת ענק של אתרוגי אוצר בית דין עם סחורה שהרבה שנים לא נראתה כמוה, כשהוא כובש את פניו בקרקע, זוהי מסירות נפש!
ר' נוחעם אפילו לא מעלה בדעתו לחשוב על אתרוג אחר מ - אתרוג הקדוש בקדושת שביעית שנקטף על ידו ממש מן העץ בפרדס שלא נשמר ולא נעבד ולא הושקה ולא רוסס.
'אני מחפש אתרויג בלי אוצר, ובלי בית דין' – התחנן ר' נוחעם לחבריו בכולל שיבואו איתו להרפתקה שהוא מתכנן.
'אתם תראו שייצאו לנו אתרויגים מיוחדים, זכות מצוות השמיטה תעזור, יש 'וציוויתי את ברכתי' גם על הקוטפים, הנמנעים מלקנות אוב"ד ואתרוגי חו"ל, לא רק על החקלאים שמפקירים את השדות'.
'מה אתם חושבים, שזה לא קשה לי לוותר על אתרוג מרוקאי מיוחד שצץ לי מכל מודעת רחוב שנייה, זה קשה, אבל מה לא עושים בשביל שמיטה.
פניו של ר' נוחעם האירו ברגע שמילא רכב ב'אברכים שומרי שביעית' שיסעו איתו לפרדס, הוא כבר עובד זמן מה על רשימת הפרדסים המומלצים - בית חלקיה, כפר מימון, הבית החמישי אחרי הפניה הראשונה ימינה במושב ישעי, ואם יישאר זמן הם יקפצו לראות מה נשאר בחצר של ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל.
ר' נוחעם התקשר לגמ"ח השאלת כלי רכב, ושכר רכב בשחור, הוא התעקש לא להשתמש בחברות שמשכירות בלבן מפני שגילה השנה חידוש הלכתי בעניין דין סחורה במכשירי מצווה...
ביום המיועד, כשבא לאסוף את הרכב הוא הבחין ברכב שחבוט מכל פינותיו שחונה בחנייה שהיא לא כחול ולא לבן, והבין שכנראה יצטרך רחמי שמים מרובים כדי להגיע לפרדס בשלום.
'תזכור אותי' - אמר לו בעל הגמ"ח -'אם תראה משהו יפה תביא לי', ור' נוחעם שחשש כבר ל'סחורה' התחמק ואמר - 'אם אראה משהו יפה אני קודם כל לוקח לעצמי, חייך קודמין'.
כשהתקרב ר' נוחעם לרכב, הוא התבונן בו שוב והפעם ב'טביעות עין' של תלמידי חכמים, הוא גילה פה ושם עדויות לכך שהרכב כבר עבר פרדס אחד או שניים וקיווה שלא יותר, אך הוא לא הצליח לזהות על רגבי האדמה אם הם שייכים לפרדסים שברשימה שלו, מה שעלול להצביע על עצים ריקים וקטופים שיחכו לו בפרדס, הוא ניסה לחמוק ממחשבות הייאוש שטרדו את מוחו כשהוא החל להיזכר בשמיטה הקודמת...
כעבור דקות אחדות הקאטר האיכותי כבר היה בידו, הוא הצטייד גם בתרסיס ניקוי וממחטה עדינה, ו... מראה קטנה שתוכל להראות לו צדדים נוספים באתרוג שקשה להבחין בהם בעודו על העץ.
אחד האברכים הבריז לו כי הוא מצא אתרוג במכירה/חלוקה שעשו בקהילה בה הוא מתפלל, הוא מלמל 'גם זו לטובה' והחל בנסיעה לאסוף את שלושת האברכים הנותרים ששעו לתחנוניו והחליטו לנסות.
שעתיים ורבע אחרי, הם הגיעו לכפר מימון, אחרי שהם ביקרו בטעות במטעי זיתים, שדות תירס, וחממות של חסה, הם בסוף הצליחו לזהות ממרחק שיירת מכוניות שחונה בצמוד לפרדס כלשהוא שהתברר עד מהרה כפרדס האתרוגים שאליו ביקשו להגיע.
כבר אחרי רבע שעה שלושת האברכים שבאו עם ר' נוחעם מיצו את העניין ופרשו הצידה לא לפני שנדקרו מספר פעמים מהקוצים שבעץ, הם הגיעו למסקנה שהיה נחמד לבוא לפרדס, והכל טוב ויפה, אבל זה לא בשבילם.
רק ר' נוחעם היה טרוד בטירדא דמצווה ולא חש בדקירותיו, הוא לא שם לב לבגדיו המאובקים בעפר ואבק ששנה שלימה לא נוקה מהעצים שלא נגעו בהם מים מרדת המלקוש.
הוא מצא שוב ושוב אתרוגים שהיו לרוחו עד שהבחין בקוץ אכזרי שניסר את האתרוג, הוא כמעט קטף פה ושם אתרוג עד שגילה מתחת למרבצי האבק 'חזזית' מדאורייתא, או גרוע מכך, חורים של ממש, מעשי מקור הציפורים שניקרו באתרוגים ללא רחם.
לאחר שעה ומחצה, ר' נוחעם יצא מבין העצים עם אתרוג ביד, הוא כבר לא החזיק מעמד בשמש הקופחת, ונכנע לאתרוג שקרץ לו מבין העלים, צורת הגידול הרשימה אותו והוא קטף אותו במהירות, בבית, אמר לעצמו ר' נוחעם אני כבר ינקה אותו.
ביו"ט ראשון של חג הרשה לעצמו ר' נוחם להתמלא בשמינית של שמינית... של גאווה, בכל זאת השנה הוא טרח הרבה עד שהגיע לאתרוג קדוש שכזה, הוא התמלא בתחושות נעלות של 'ויגבה ליבו בדרכי ה'.
לאחר התפילה כבכל שנה באו קבוצת הת"ח שבקהילתו של ר' נוחעם לזכות לנענע באתרוגו של ר' נוחעם, ר' נוחעם הכין את עצמו היטב לרגע הזה...
אולי ריבוי ה'חיובים' לאורך שנת השמיטה הפכו אותו לפחות בררן וביקורתי ויותר 'חיובי' כלפי פרי ההדר שאחז בידו.
באופן מפתיע נשמעו מפיו זמירות שלא היו עולות על דל שפתיו בשנים כתיקונן -
'בלעטלאך זה לא פוסל, אמר ר' נוחעם לידידיו שהביטו באתרוגו באף שנטה הצידה יותר ויותר ככל שנחשפה בפניו שרשרת הבלעטלאך שהתחילה בעוקץ וטיפסה בלי רחמים במעלה השליש העליון.
'להיפך זה הידור!' – פסק, בעזות דקדושה - 'זה מראה שזה לא מורכב עם לימון, רק ללימון אין בלעטלאך!'
'דווקא יש' – השיב לו האברך שהבריז לו מהנסיעה לפרדס, והפך השנה למרוקאי.
'שלך יותר טוב? אתרוג מארץ העמים? אז מה אם יש הכשר? מה נהיית לי מרוקאי שמנענע רק על אתרוג שנענע בו המנענע של המלך?' הטיח בו ר' נוחעם.
'וגם, אם ראית לימון עם בלעטלאך, הוא בטוח מורכב עם אתרוג...' – ר' נוחעם לא נשאר חייב.
'נו נו נניח' – אמר לו אחד הת"ח, ' ומה עם הנקודות שכל שנה אתה מציק לנו עליהם'.
'נקודות שחורות השנה זה בכלל 'מראה אתרוג' [של שמיטה], זה הרי בטוח לא מריסוס, מי ריסס השנה?
'♪ אבל זה לא הדר ♪' – אמרו לו כל הת"ח שהיו מסביבו בבת אחת! במנגינה של ר' נוחעם... משנים עברו...
'אתם לא תלמדו אותי מה זה הדר' – השיבם ר' נוחעם והוסיף...
חכו חכו שנה הבאה, איזה 'אתרויג' אני יביא לכם!
