הנושאים החמים
הנושאים החמים
Bestimedia
לשעבר- צבעי פסטל :)
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
צילום מקצועי
הפקות ואירועים
עריכה והפקת סרטים
•
שעת צהרים זו בדיוק השעה המתאימה להכין עוגה.
אתם שואלים מאיפה הגעתי למסקנה המתבקשת הזו? אז הנה.
אתמול ואגב גם שלשום ושבוע שעבר, החליטה שכנתי לקיר, לשנס מותניים ולהפעיל את המיקסר בקול תרועה ושמחה בדיוק חמש דקות לאחר שברחתי לי למיטה לשנת צהרים חטופה ומענגת.
ושלא תחשבו, גם לברוח למיטה היה מבצע מתיש.
איזה מבצע אתם שואלים, הרי את האמא וזכותך המלאה להשני"צ.
מבצע של התחמקות מעיניים בולשות (אמאאא את הולכת לישון, אבל אני צריכה שתלמדי איתייייי) , צעידה זהירה על גבי ריצפת הפרקט היוקרתית שבחרתי לאחר התלבטות רבה, מבט חטוף סביב, קפיצה לחדר, נעילת המנעול חרש פעמיים, וכניסה מענגת למיטה.
ודווקא שאני באמצע ההכנות להיכנס לחלום המתוק, היא מפעילה את המיקסר.
טררררררררר, הקיר לידי רוטט. ואם אני לא טועה, אז היה נדמה לי שגם המיטה התחילה לרטוט.
תספרו לי מי תכנן את הדירה הזו בצורה כ"כ מזעזעת שכל רחש קטן נשמע מבעד לקירות. ועוד יותר גרוע, מי מתכנן מטבח בצמוד לחדר שינה.
אם יש בתים צמודים, שיחברו מטבח למטבח. אגב, זה גם יועיל להם בנוגע לקו המים....
לרגע השתרר שקט, הפלטתי אנחת רווחה והתכוננתי לשוב לנסות לפנות לשנת הצהרים המתוקה שנקטעה לי כך באבחת מיקסר אכזרית.
מתוך הפנטזיה על החלום המתוק שעמד להתחיל שמעתי אותם. את הדפיקות.
בתחילה הן היו חלשות ממש, ועדינות. ולחישת "אימאאאא" שקטה נשמעה. בחרתי להתעלם והסתובבתי לצד השני.
כמה דקות לאחר מכן, החליטה האוצר שלי, שהיא חייבת לבדוק אם אני חיה.
לכן הקריאות התחזקו, והדפיקות נמשכו ביתר עוז. "אימאאאאאאאא", קראה האוצר.
"אימאאאאאא", ומשלא נענתה הוסיפה את המילה המכריעה, מבחינתה, "אימאאאא, זה דחווווף".
טוב אם זה כ"כ דחוף לה, והיא מספיק עקבית כדי לקרוא לי כבר חמש דקות ליד הדלת, כנראה כדאי שאשאל אותה מה קרה.
"מה??" אני שואלת בקול חלוש מעומק הפוך, והאוצרית עונה לי,
"מההההה, אימאאא אני לא שומעת אותך"
"שאלתי מה" אני עונה בקול מעט יותר גבוה.
"את יכולה לצאת?"
"למה?" (בחלומות, בחלומות שלך! אני מכאן לא יוצאת. אחרת זו דרך אל חזור!)
"כי אני צריכה אותך דחוווף".
"תגידי מכאן".
"אבל אני לא רוצה ש... (אוצר אחר) ישמע".
"אז תתקשרי".
"אבל כלללללל הטלפונים תפוסים". אווווף סיוט הקורונה הזו...
"תבדקי אם יש טלפון פנוי, אם אין תכתבי לי ואני אקרא עוד מעט (חחחח, אני הולכת לישון!), או שתחכי שאני אקום".
"טווווב" הודיעה הגברת, וזזה מהדלת.
ת'אמת, לא ידעתי מה כוונותיה. היא לא סיפרה לי. והעדפתי להאמין שהיא בחרה באופציה האחרונה.
שקטטטט. ב"ה הצלחתי לגלוש לשינה המיוחלת.
בחלומי ראיתי פיל גדול וסגול שצעק "אמאאאא, בואיייי". כמה ריחמתי על אמא שלו... מה היא בסך הכל רצתה, לישון....
"אמאאאא, הטלפון שלך מצלצל" צעק הפיל. וצלצול טלפון מעצבן נשמע ברקע, אמא שלו נפנפה בחדק ופיהקה פיהוק גדול, תוך כדי שצלצול הטלפון ששמעתי התחזק.
לאט לאט גלשתי מעולם של חלומות, לעולם המציאות. מבינה שהטלפון, מצלצל פה, לידי על השידה ולא רק ליד אמא פילה.
בחצי עין הסתכלתי מי מתקשר, אף פעם אי אפשר לדעת מי זה, אולי ראש הממשלה....
ההצצה בצג גילתה לי שכמעט צדקתי, זה היה משהו יותר חשוב מראש הממשלה, האוצרית שלי.
"כן?" עניתי.
"אימאאאא, מלאאאא זמן לקח לך לענות" התלוננה המפונקת.
"כי ישנתי" עניתי לה. חוצפנית זאתי, גם מעירה אותי, ועוד יש תלונות.
"מה רצית?" אני שואלת, תוך כדי פיהוק ענק.
"אמא, הוא... מציק לי. וחץ מזה אמרת לי שתקומי בארבע, ועכשיו כבר ארבע ודקה. וגם אמרת שאחרי שתקומי נלך לקנות לי את החמצוצים שהבטחת לי אתמול, ו....."
קמתי מהמיטה ושיפשפתי עיניים תוך כדי שנופלת בי ההבנה-
הלכה השינה.
אולי מחר יהיה יותר טוב, בעזרת ה'...
אתם שואלים מאיפה הגעתי למסקנה המתבקשת הזו? אז הנה.
אתמול ואגב גם שלשום ושבוע שעבר, החליטה שכנתי לקיר, לשנס מותניים ולהפעיל את המיקסר בקול תרועה ושמחה בדיוק חמש דקות לאחר שברחתי לי למיטה לשנת צהרים חטופה ומענגת.
ושלא תחשבו, גם לברוח למיטה היה מבצע מתיש.
איזה מבצע אתם שואלים, הרי את האמא וזכותך המלאה להשני"צ.
מבצע של התחמקות מעיניים בולשות (אמאאא את הולכת לישון, אבל אני צריכה שתלמדי איתייייי) , צעידה זהירה על גבי ריצפת הפרקט היוקרתית שבחרתי לאחר התלבטות רבה, מבט חטוף סביב, קפיצה לחדר, נעילת המנעול חרש פעמיים, וכניסה מענגת למיטה.
ודווקא שאני באמצע ההכנות להיכנס לחלום המתוק, היא מפעילה את המיקסר.
טררררררררר, הקיר לידי רוטט. ואם אני לא טועה, אז היה נדמה לי שגם המיטה התחילה לרטוט.
תספרו לי מי תכנן את הדירה הזו בצורה כ"כ מזעזעת שכל רחש קטן נשמע מבעד לקירות. ועוד יותר גרוע, מי מתכנן מטבח בצמוד לחדר שינה.
אם יש בתים צמודים, שיחברו מטבח למטבח. אגב, זה גם יועיל להם בנוגע לקו המים....
לרגע השתרר שקט, הפלטתי אנחת רווחה והתכוננתי לשוב לנסות לפנות לשנת הצהרים המתוקה שנקטעה לי כך באבחת מיקסר אכזרית.
מתוך הפנטזיה על החלום המתוק שעמד להתחיל שמעתי אותם. את הדפיקות.
בתחילה הן היו חלשות ממש, ועדינות. ולחישת "אימאאאא" שקטה נשמעה. בחרתי להתעלם והסתובבתי לצד השני.
כמה דקות לאחר מכן, החליטה האוצר שלי, שהיא חייבת לבדוק אם אני חיה.
לכן הקריאות התחזקו, והדפיקות נמשכו ביתר עוז. "אימאאאאאאאא", קראה האוצר.
"אימאאאאאא", ומשלא נענתה הוסיפה את המילה המכריעה, מבחינתה, "אימאאאא, זה דחווווף".
טוב אם זה כ"כ דחוף לה, והיא מספיק עקבית כדי לקרוא לי כבר חמש דקות ליד הדלת, כנראה כדאי שאשאל אותה מה קרה.
"מה??" אני שואלת בקול חלוש מעומק הפוך, והאוצרית עונה לי,
"מההההה, אימאאא אני לא שומעת אותך"
"שאלתי מה" אני עונה בקול מעט יותר גבוה.
"את יכולה לצאת?"
"למה?" (בחלומות, בחלומות שלך! אני מכאן לא יוצאת. אחרת זו דרך אל חזור!)
"כי אני צריכה אותך דחוווף".
"תגידי מכאן".
"אבל אני לא רוצה ש... (אוצר אחר) ישמע".
"אז תתקשרי".
"אבל כלללללל הטלפונים תפוסים". אווווף סיוט הקורונה הזו...
"תבדקי אם יש טלפון פנוי, אם אין תכתבי לי ואני אקרא עוד מעט (חחחח, אני הולכת לישון!), או שתחכי שאני אקום".
"טווווב" הודיעה הגברת, וזזה מהדלת.
ת'אמת, לא ידעתי מה כוונותיה. היא לא סיפרה לי. והעדפתי להאמין שהיא בחרה באופציה האחרונה.
שקטטטט. ב"ה הצלחתי לגלוש לשינה המיוחלת.
בחלומי ראיתי פיל גדול וסגול שצעק "אמאאאא, בואיייי". כמה ריחמתי על אמא שלו... מה היא בסך הכל רצתה, לישון....
"אמאאאא, הטלפון שלך מצלצל" צעק הפיל. וצלצול טלפון מעצבן נשמע ברקע, אמא שלו נפנפה בחדק ופיהקה פיהוק גדול, תוך כדי שצלצול הטלפון ששמעתי התחזק.
לאט לאט גלשתי מעולם של חלומות, לעולם המציאות. מבינה שהטלפון, מצלצל פה, לידי על השידה ולא רק ליד אמא פילה.
בחצי עין הסתכלתי מי מתקשר, אף פעם אי אפשר לדעת מי זה, אולי ראש הממשלה....
ההצצה בצג גילתה לי שכמעט צדקתי, זה היה משהו יותר חשוב מראש הממשלה, האוצרית שלי.
"כן?" עניתי.
"אימאאאא, מלאאאא זמן לקח לך לענות" התלוננה המפונקת.
"כי ישנתי" עניתי לה. חוצפנית זאתי, גם מעירה אותי, ועוד יש תלונות.
"מה רצית?" אני שואלת, תוך כדי פיהוק ענק.
"אמא, הוא... מציק לי. וחץ מזה אמרת לי שתקומי בארבע, ועכשיו כבר ארבע ודקה. וגם אמרת שאחרי שתקומי נלך לקנות לי את החמצוצים שהבטחת לי אתמול, ו....."
קמתי מהמיטה ושיפשפתי עיניים תוך כדי שנופלת בי ההבנה-
הלכה השינה.
אולי מחר יהיה יותר טוב, בעזרת ה'...
