רק לשעתיים הראשונות

[בא בחשבון]

הן עמדו בשורה.
לבנות, חלקות, ללא רבב. צווארוניהן הזקופים מתנשאים כלפי מעלה, כפתוריהן רכוסים היטב.

והיא, הקטנה? בושה, בפינה.
ואיך תוכל לעמוד בשורה הארוכה, כשלצווארונה פסים אפורים שניים. ואם תביטו היטב – גם 'תיקתק' בכתפיים.

הן היו שם כבר מזמן, תמול שלשום ועוד קודם.
והיא? פעם ראשונה שהיא כאן. רק לראש השנה, ודי. לאחר מכן שוב תחלפנה אותה חולצות הכותנה, צבעוניות ומצוירות.

והן כל כך גדולות, ומגוהצות. וטהורות. תמיד הן לבנות, אבל בחג הן מאירות באור מיוחד.
והיא קטנה, ממש פצפונת. למעשה, הכי קטנה שיש. ולא לגמרי לבנה. והיא רק 'כאילו' מחויטת. וכולם יודעים, שזה רק לכבוד ראש השנה.
ולא לכל החג, רק לשעתיים הראשונות, כי אחר כך זה כבר לא יחזיק מעמד... ואחר כך היא כבר תהייה מעוטרת בכתמים צבעוניים וגדולים.

הן עמדו גאות, והיה להן במה. והיא – כל כך התביישה...

***
הן שוב עמדו בשורה, יפות ולבנות וחלקות וללא רבב. ומגוהצות. ורכוסות היטב. ובעלות צווארונים זקופים המתנשאים כלפי מעלה.

והיא? כבר מזמן בסל הכביסה. לא, היא לא החזיקה מעמד אפילו לא שעתיים.

והיא כל כך מאושרת, ושמחה. כי היא את שלה עשתה.
ואבא? אי אפשר להאמין כמה נשיקות אבא הספיק להדביק בלחיים... בפחות משעתיים.

 

[RACHELIZ]

אפשר הסבר?

 

[בא בחשבון]

כן:
הקטע מתאר את תחושותיה של חולצת חג של תינוק קטן, בדגש על נחיתותה לעומת חולצות במידות גדולות יותר.
הקטע מסתיים בכך שהחולצה הקטנה, למרות הכל, זכתה ליחס מועדף - כי מה לעשות שהיא הכי חמודה...
את הנמשל צריך להבין לבד.

 

[רותיל]

זווית ראייה מקורית מאד!
כתיבה יפה.
ומצאתי לי נמשל משלי....

 

[ביזנסטורי - אילה]

מצאתי לי נמשל משלי....

גם אני.
בתחילה חשבתי שהתכוונת לכיפה קטנה לבנה של מישהו
ששם אותה על הראש רק לכבוד ראש השנה...
כל התיאורים מתאימים בדיוק רק הניסוח לא...