שלום. הצטרפתי לפורום נכבד זה אך אתמול, כדי לחגוג את האירוע הנה קטע קצר - נא ונא, אך ורק ביקורת עניינית.
רעש. רעש אימים, מפר את שלוותי, טורד את מנוחתי ומשבש את ריכוזי. מתבונן סביבי לגלות היכן הוא מקור הרעש, להשתיקו, כדי שאוכל להתרכז ולעשות. ביקשתי ותרתי אחריו אך הוא סרב להתגלות בפני - טמיר ונעלם מקומו.
אולי מאוורר תלת כַּנְפִי שמנשב רוחו בחדר הוא טורד את שלוותי? אולי מנוע מזגן מטרטר לו בחוץ? אולי אוושה מרוחקת של אוטובוס מתאמץ?
רעש. הוא בלתי נסבל.
אוזניות קשת כבדות ואטומות - כמו של טייסים - אני מניח על אוזניי, הם יאטמו כל רעש, יעניקו לי דממה.
הרעש מחריש את אוזניי.
כמעט אובססיבי אני מתרוצץ לתור אחריו, מהרהר באפשרות שעכביש התנחל באוזני והחליט שהנה המקום להלחין בו את הסימפוניה העכבישית השמינית של טרנטולה. נוטל קיסם אוזניים לידי ודוחק אותו עד עור התוף נעוץ ושלוף, יזוב דם עכביש מאוזני העיקר לא לשמוע את הרעש הנורא.
הוא מתעקש להישאר. הרעש, לא העכביש.
נכנס אל חדר הממ"ד טורק את הדלת, מגיף את חלון הפלדה הכבד, נוטל שמיכת פוך עבה מארגז המצעים נכנס אל המיטה ומתעטף בה מראש ועד כף רגל.
הרעש איתי.
לימדו אותי פעם שאם לא מתייחסים לטרולים ונודניקים - הם מתאיינים. אני מפסיק להתייחס.
הוא נשאר, שורד את כל ניסיונות החיסול.
הוא מפריע לי להתרכז, לחשוב וליצור. הוא מסלק ממני כל בדל של רעיון וכל שביב של הבנה. אני מזדהה פתאום עם ואן-גוך - כמעט הייתי ואן-גוך בעצמי.
דופק את הראש בקיר. דופק חזק. אני רואה שחור בעיניים - זה כואב.
לא עוזר.
רעש. רעש אימים, מפר את שלוותי, טורד את מנוחתי ומשבש את ריכוזי. מתבונן סביבי לגלות היכן הוא מקור הרעש, להשתיקו, כדי שאוכל להתרכז ולעשות. ביקשתי ותרתי אחריו אך הוא סרב להתגלות בפני - טמיר ונעלם מקומו.
אולי מאוורר תלת כַּנְפִי שמנשב רוחו בחדר הוא טורד את שלוותי? אולי מנוע מזגן מטרטר לו בחוץ? אולי אוושה מרוחקת של אוטובוס מתאמץ?
רעש. הוא בלתי נסבל.
אוזניות קשת כבדות ואטומות - כמו של טייסים - אני מניח על אוזניי, הם יאטמו כל רעש, יעניקו לי דממה.
הרעש מחריש את אוזניי.
כמעט אובססיבי אני מתרוצץ לתור אחריו, מהרהר באפשרות שעכביש התנחל באוזני והחליט שהנה המקום להלחין בו את הסימפוניה העכבישית השמינית של טרנטולה. נוטל קיסם אוזניים לידי ודוחק אותו עד עור התוף נעוץ ושלוף, יזוב דם עכביש מאוזני העיקר לא לשמוע את הרעש הנורא.
הוא מתעקש להישאר. הרעש, לא העכביש.
נכנס אל חדר הממ"ד טורק את הדלת, מגיף את חלון הפלדה הכבד, נוטל שמיכת פוך עבה מארגז המצעים נכנס אל המיטה ומתעטף בה מראש ועד כף רגל.
הרעש איתי.
לימדו אותי פעם שאם לא מתייחסים לטרולים ונודניקים - הם מתאיינים. אני מפסיק להתייחס.
הוא נשאר, שורד את כל ניסיונות החיסול.
הוא מפריע לי להתרכז, לחשוב וליצור. הוא מסלק ממני כל בדל של רעיון וכל שביב של הבנה. אני מזדהה פתאום עם ואן-גוך - כמעט הייתי ואן-גוך בעצמי.
דופק את הראש בקיר. דופק חזק. אני רואה שחור בעיניים - זה כואב.
לא עוזר.