מה ששווה בין כל האשכולות והתגובות, מה ששווה בין כל אדם שנוטל חלק מעם ישראל - הוא הלם ענק, יחד עם חור בלב.
כולנו מזועזעים והלומים. מי יותר ומי יותר-יותר.
הצעד הבא שלנו, השגרה, שנראית כה רחוקה ומנותקת - כבר כאן. חייבים לה. ו'בנים גידלנו'... כולנו יודעים כיצד המשכנו במעשנו אחר כל עצב וטרגדיה, אחר כל התעוררות שהייתה לנו, כיצד הצלחנו להיטשטש ולשכוח, מעשה ידיו להתפאר של היצר.
האם נוכל כעת להתאחד, להחליט סופית שיש משהו מעבר למרוץ הקטנוני הזה בו אנו עסוקים בכל רגע ורגע?
האם נוכל להתקדם, ולו פסיעה קלה, בחיינו.
הייתי אתמול בהלוויית וקבורת חבר קרוב מאוד. הסתכלתי עליו, לצד מיטה נוספת ששכבה דוממת אף היא, לצד מאות אנשים בוכיים ומזועזעים, לצד הורים מתייפחים, לא מבינים אך מאמינים.
הבנתי פתאום - אנחנו מעין פליימוביל, כמו אנשי לגו קטנים. אנחנו במשחק קטן, בניסוי קצר. המשחק האמתי למעלה. לשם עכשיו הגיע חברי לתת חשבון, לקצור מעשים.
בואו נחשוב רגע, מה נשאר לו ההישגים הגשמיים? החליפה החדשה? ההצלחות שיכל לנכס לעצמו בכל תחום? או שמה התפילות שהתפלל, המעשים הטובים (לא, לא מעשים אצילים - מעשים פשוטים, בחיי היום-יום. עוד הורדת פח. עוד תפילה במניין. כן, את זה חפץ אלוקים...).
חשבתי לעצמי, אם יקום עכשיו - מה יעשה: ימשיך במרוץ המטופש הזה, או ילך דברים עם תכלית?
איך, איך נעשה שלא נשכח את כל זה עוד רגע? שלא נתחספס שוב?
קצת מפחיד לרבים מאתנו להשתנות, קצת מרתיע. אבל זהו - ה' לא רוצה שנשתנה ונהיה אנשים אחרים, הוא רוצה שנהיה אנו עצמנו, רק קצת יותר טובים, קצת יותר ערכיים. לפחות קצת.
בואו נשמור על ענייניות וכבוד. בואו נתחזק יחד, עם ישראל, נתאחד בשעה הקשה הזו.
מי שיש רעיונות בידו כיצד נגרום שלא נגיע למצב הקודם. איך נשתנה, ונזכה בזה להתקרב לאלוקים, שמחכה לנו ומזכיר זאת שוב ושוב?
כולנו מזועזעים והלומים. מי יותר ומי יותר-יותר.
הצעד הבא שלנו, השגרה, שנראית כה רחוקה ומנותקת - כבר כאן. חייבים לה. ו'בנים גידלנו'... כולנו יודעים כיצד המשכנו במעשנו אחר כל עצב וטרגדיה, אחר כל התעוררות שהייתה לנו, כיצד הצלחנו להיטשטש ולשכוח, מעשה ידיו להתפאר של היצר.
האם נוכל כעת להתאחד, להחליט סופית שיש משהו מעבר למרוץ הקטנוני הזה בו אנו עסוקים בכל רגע ורגע?
האם נוכל להתקדם, ולו פסיעה קלה, בחיינו.
הייתי אתמול בהלוויית וקבורת חבר קרוב מאוד. הסתכלתי עליו, לצד מיטה נוספת ששכבה דוממת אף היא, לצד מאות אנשים בוכיים ומזועזעים, לצד הורים מתייפחים, לא מבינים אך מאמינים.
הבנתי פתאום - אנחנו מעין פליימוביל, כמו אנשי לגו קטנים. אנחנו במשחק קטן, בניסוי קצר. המשחק האמתי למעלה. לשם עכשיו הגיע חברי לתת חשבון, לקצור מעשים.
בואו נחשוב רגע, מה נשאר לו ההישגים הגשמיים? החליפה החדשה? ההצלחות שיכל לנכס לעצמו בכל תחום? או שמה התפילות שהתפלל, המעשים הטובים (לא, לא מעשים אצילים - מעשים פשוטים, בחיי היום-יום. עוד הורדת פח. עוד תפילה במניין. כן, את זה חפץ אלוקים...).
חשבתי לעצמי, אם יקום עכשיו - מה יעשה: ימשיך במרוץ המטופש הזה, או ילך דברים עם תכלית?
איך, איך נעשה שלא נשכח את כל זה עוד רגע? שלא נתחספס שוב?
קצת מפחיד לרבים מאתנו להשתנות, קצת מרתיע. אבל זהו - ה' לא רוצה שנשתנה ונהיה אנשים אחרים, הוא רוצה שנהיה אנו עצמנו, רק קצת יותר טובים, קצת יותר ערכיים. לפחות קצת.
בואו נשמור על ענייניות וכבוד. בואו נתחזק יחד, עם ישראל, נתאחד בשעה הקשה הזו.
מי שיש רעיונות בידו כיצד נגרום שלא נגיע למצב הקודם. איך נשתנה, ונזכה בזה להתקרב לאלוקים, שמחכה לנו ומזכיר זאת שוב ושוב?