הנושאים החמים
הנושאים החמים
חוזרת
הביתה
חיוך
על פנים.
גומרת
נוצרת
מסע
של שנים.
גבהתי
גבוה.
הצלחתי
לנגוע.
במזוזה
מנשקת.
בדלת
דופקת.
לא פותחים.
שקט.
פותחת לבד.
רואה
בית
זר
מנוכר.
מחפשת
מזכרת
ממני.
מגלה
שכלום
ואינני.
עזבו כולם.
לקחו הכל.
נשארו
בבית
ארבע
קירות.
אבק
ברצפה
אין
כסאות.
מנגבת
מעיני
דמעות
נחילים.
פותחת
מחשב
כותבת
מילים.
מוסיפה קובץ
כותרת
נשמות אבודות.
ועוד קצת אומץ
מקלדת
אצבעות רצות.
הם
הלכו
רחוק.
רק רצו
לנשום
עמוק.
עלו הרים
גבעות.
נפלו חזק
בבקעות.
ונגמר כבר
צידה
לדרך
שלקחו.
ורצו לחזור
לאגור
כח,
נמעכו.
גילו
שלא מחכים
להם
בבית.
מצאו שם
ציפור מתה
ובפיה
עלה
של זית.
רק בקשו
מים
לנפש
עייפה.
וזכרו
אותה
יד
שנפנפה.
אמרה שלום
רצתה
כבר
שיחזרו.
לא חיכתה
ומילים לה
לא
נאמרו.
סליחה נשלחה
לחלל ריק
לאוויר.
וברעד נשמע
קולם
השביר.
סליחה שברחנו.
והנה חזרנו.
ואיפה חיכית.
ומה רצית לומר
כשלא היינו.
ואולי
יבינו
לכתך.
לא ישאלו
למה
ואיך.
כי חיכית
והם לא מיהרו
לחזור.
הלכו רחוק
לא מצאו לליבם
מזור.
וכעסת
בכית,
רק רצית אותם
קרוב.
ונגמרת
היית
כל כולך כעס,
מכאוב.
וכמה
אפשר
כבר
לחכות.
וכמה
אפשר
להוריד
דמעות.
די,
הלכת.
די,
ברחת.
ולא זכרת.
שקט
שהשארת.
ארבע קירות
שהותרת.
סוגרת קובץ
שומרת
בשם
סיפור
חיים.
סוגרת דלת
מחפשת עדיין
משפחה,
לבבות
פועמים.
די,
לא בורחת.
מחכה
עכשיו
לכם.
שתדעו
להיות שם.
בשקט.
לחכות.
שאבוא.
אדפוק שוב.
בדלת.
בבקשה.
תפתחו לי.
תנו לי לחזור.
הביתה.
אני יודעת שהכתיבה לא מקצועית מידי
יש הרבה מקומות שנאבד לי הקצב וכו' .
מתנצלת מעומק לב על האורך...
הלב שלי רוצה לצעוק ת'מסר הזה.
תחכו,
תמתינו,
הם עוד יחזרו.
אני בטוחה שיש על מה לתת ביקורת.
אשמח ואודה למבקרים.
מקווה שתבינו, תתחברו.
הביתה
חיוך
על פנים.
גומרת
נוצרת
מסע
של שנים.
גבהתי
גבוה.
הצלחתי
לנגוע.
במזוזה
מנשקת.
בדלת
דופקת.
לא פותחים.
שקט.
פותחת לבד.
רואה
בית
זר
מנוכר.
מחפשת
מזכרת
ממני.
מגלה
שכלום
ואינני.
עזבו כולם.
לקחו הכל.
נשארו
בבית
ארבע
קירות.
אבק
ברצפה
אין
כסאות.
מנגבת
מעיני
דמעות
נחילים.
פותחת
מחשב
כותבת
מילים.
מוסיפה קובץ
כותרת
נשמות אבודות.
ועוד קצת אומץ
מקלדת
אצבעות רצות.
הם
הלכו
רחוק.
רק רצו
לנשום
עמוק.
עלו הרים
גבעות.
נפלו חזק
בבקעות.
ונגמר כבר
צידה
לדרך
שלקחו.
ורצו לחזור
לאגור
כח,
נמעכו.
גילו
שלא מחכים
להם
בבית.
מצאו שם
ציפור מתה
ובפיה
עלה
של זית.
רק בקשו
מים
לנפש
עייפה.
וזכרו
אותה
יד
שנפנפה.
אמרה שלום
רצתה
כבר
שיחזרו.
לא חיכתה
ומילים לה
לא
נאמרו.
סליחה נשלחה
לחלל ריק
לאוויר.
וברעד נשמע
קולם
השביר.
סליחה שברחנו.
והנה חזרנו.
ואיפה חיכית.
ומה רצית לומר
כשלא היינו.
ואולי
יבינו
לכתך.
לא ישאלו
למה
ואיך.
כי חיכית
והם לא מיהרו
לחזור.
הלכו רחוק
לא מצאו לליבם
מזור.
וכעסת
בכית,
רק רצית אותם
קרוב.
ונגמרת
היית
כל כולך כעס,
מכאוב.
וכמה
אפשר
כבר
לחכות.
וכמה
אפשר
להוריד
דמעות.
די,
הלכת.
די,
ברחת.
ולא זכרת.
שקט
שהשארת.
ארבע קירות
שהותרת.
סוגרת קובץ
שומרת
בשם
סיפור
חיים.
סוגרת דלת
מחפשת עדיין
משפחה,
לבבות
פועמים.
די,
לא בורחת.
מחכה
עכשיו
לכם.
שתדעו
להיות שם.
בשקט.
לחכות.
שאבוא.
אדפוק שוב.
בדלת.
בבקשה.
תפתחו לי.
תנו לי לחזור.
הביתה.
אני יודעת שהכתיבה לא מקצועית מידי
יש הרבה מקומות שנאבד לי הקצב וכו' .
מתנצלת מעומק לב על האורך...
הלב שלי רוצה לצעוק ת'מסר הזה.
תחכו,
תמתינו,
הם עוד יחזרו.
אני בטוחה שיש על מה לתת ביקורת.
אשמח ואודה למבקרים.
מקווה שתבינו, תתחברו.
