@ר מ, יש לי רק שאלה אחת:
היית הולכת לטיפול רפואי אצל רופא שלמד 3 שנים שיטה חדשה שהמציא אדם (ולא 'האקדמיה הנערצת')
וההתמחות היא לטפל ב10 מקרים קליניים ולצאת לשטח?
נכון שלפעמים יש רופאים שלמדו באקדמיה ואפשר למצוא מטופלים שלא מרוצים או גרוע מכך- ניזוקו מרשלנות כזו או אחרת, אבל עדיין אף אחד לא חושב בגלל זה ללמוד רפואה מחוץ לאקדמיה.
כתבו פה על מה השיטה מבוססת,
אז מה שוב "שיטה שאדם המציא"?
ובכל מקרה, ההשוואה ללימודי רפואה היא הטעיה.
גם באקדמיה קיימים לימודים של שנתיים - שלוש ללימודי ייעוץ רגשי
(בלי כל קשר למחלות נפש וטיפול תרופתי - אם לזה התכוונת),
ובארה"ב ניתן לקבל רישיון 'לעסוק עם אנשים ולייעץ להם בתחום הרגש' לאחר לימודים בסדר גודל כזה, גם ללא תואר.
יש כאן עניין מובנה של פוזיציה
אף אחד לא מצפה שאדם ששילם לצישינסקי 20 אלף שח יודיע קבל עם ועדה שבעקבות פוסט בפרוג הוא 'הבין' שהוא כילה את ממונו ולמען ההגינות הוא סוגר את 'הקליניקה' העמוסה שלו...
ברור שהם יגנו על השיטה, הם מגינים על פרנסתם ועל הבחירה שהם עשו.
זה נכון לא פחות לגבי אלה שלמדו באקדמיה
הטענה העיקרית שלי היא על הפרסום הבלתי פוסק של צישינסקי תוך מצג של תחליף ללימוד טיפול מקצועי
זה מה שגורם לאנשים ללמוד אצלו, אחר כך הם כבר לקוח שבוי כנ"ל והם יאמינו וידבררו את כל מה שהם למדו בסרטונים בקורס
הפרסום הסיבה לדעתי שהוא מותקף כאן בצורה תדירה
כשיש הרבה חאפרים בשוק מי שנמצא בפרונט יחטוף את מרבית האש
בגלל הפרסום המאסיבי הוא מייצג את התופעה של טיפול לא מקצועי עם ביטחון של איש טיפול רב נסיון.
את אותם טיעונים עצמם, ויותר, ניתן לומר גם על אנשי האקדמיה,
כך שהסגנון כאן רחוק מלהיות ענייני והוא בניחוח דמגוגי.
ובכלל תמיד קל לתקוף על כסף, זו שיטה ידועה עם הרבה מאוד וריאציות.
כמובן הכותב/ת לא בדק מה הוא נותן ומה אמור להיות התמחור של זה,
אבל לדבר בסיסמאות שמנסות להדביק ריח לא טוב - זה הרבה יותר זמין.
כך גם לגבי תוארים כ'חאפר', מה הבעיה לתייג ולזלזל?
אין צורך לתת לעובדות לבלבל.
לגופו של עניין, הסילבוס זמין לכל, ולאחר קריאה בו ניתן להשוות בינו לבין הסגנון כאן.
אף אחד לא טוען שצישינסקי לא מלמד CBT בצורה פנומינלית
הבעיה היא שתלמידים שלו מרגישים שהם יכולים לטפל בכל דבר בגלל השיטה הייחודית שלו
מעניין מה מקורות המידע שלך.
בלימודים אצל צישינסקי לומדים הרבה יותר מאשר סיביטי,
ויש היקף רחב של פרוטוקולים טיפוליים,
אבל גם מוגדר לתלמידים במה בשום אופן הם לא נוגעים
ומתי חייבים, גם בספק הכי קטן, לערב פסיכיאטר או פסיכולוג קליני
וכל תלמיד חותם על כך בחוזה לפני תחילת הלימודים.
נראה לי יש כאן ערבוב בין 'חינוך' לבין 'טיפול'
מחנך מנחיל לחניך ערכים בשיטות שונות,
השם שהזכרת למשל, הרב וולבה, התפרסם כמחנך ופדגוג להנחלת ערכי היהדות ויראת שמיים גם במקרים של חניכים קשים.
מטפל הוא מי שמטפל בבעיות הקשורות לנפש כמו ocd, הפרעות אישות וכדומה
הוא לא חייב לחלוק ערכים זהים עם המטופל
כיון שהטיפול מבוסס על שיחות בעיקר, אפשר להבין את הרצון ללכת למטפל ירא שמים, כדי שיהיה אפשר להתחבר ולמצוא איתו שיחה משותפת, אבל המטפל אמור לטפל בבעיות ומצוקות נפשיות ללא קשר לרקע של המטופל.
מבוטא כאן חוסר ידע על העולם הטיפולי ועל המתרחש בחדר הטיפול.
לא נכון שלא חייבים לחלוק ערכים זהים עם עם המטופל,
וזה הרבה יותר מכך: גם אם
כן חולקים ערכים משותפים עם המטופל,
לא ניתן לטפל בו כראוי, גם לא מקצועית, אם לא יודעים את מבנה הנפש והטיפול - מתוך ידע תורני.
נכון שבחרדות וכפייתיות הידע הזה נדרש פחות, אבל עדיין הוא קריטי,
אבל בטיפול רגשי כללי, כולל ערך עצמי, קיימות וזהות, מציאת סיפוק וצמיחה אישית,
ברור שללא ידע תורני יסודי על הנפש, לא ניתן כלל לטפל כראוי,
לא מבחינה יהודית וגם לא מבחינה מקצועית - כי החומרים לא מתאימים באמת לנפש של המטופל.
וזו אחת הבעיות הקשות של מטפלים חרדיים שלמדו באקדמיה, שם ההכשרה בתחום הזה איננה שואפת לאפס. היא אפס.
(לא חלמתי את זה בלילה, שמעתי הרבה מאוד מאקדמאיות עם תארים שניים קליניים שלומדות בקיויתי. {וגם שלא} וכל אחד יכול להבין את ההגיון.)
בלי קשר לשאלה אם הסיפור אכן היה או שמדובר בבדיית כזב, בעיתון 'הבית שלנו' - המודיע, לפני כמה שנים טובות, פורסמה שיחה עם אחת מלונדון שמפעילה קליניקה בשיטת 'צישינסקי'
נראה לי קצת מביך להשוות את הרב צישינסקי לפרויד או לויקטור פרנקל
ואגב, גם פרויד וגם פרנקל פרסמו מחקרים בצורה מסודרת, זכו ל'ביקורת עמיתים' כמקובל בעולם הרפואה.
כל עוד מדובר בקורסים והשתלמויות למורים ואנשי חינוך שרוצים וצריכים לדעת מושגים מעולם הנפש על קצה המזלג לצורך עבודתם, אין מבורך מזה.
אבל הכשרת מטפלים ועוד ב'שיטה ייחודית' (שלפי הפרסומים בהמודיע ועוד השיטה עוד תחדור לאוניברסיטאות) נשמעת יומרנית מגוחכת ולא רצינית, במחילה.
חלק נכבד מהמחקרים של פרויד היו בלתי מקובלים על עמיתיו, עקב היותם ללא תקפות מדעית.
ויש עוד הרבה מפתחי תיאוריות שלא ערכו כלל מחקרים, אלא פיתחו את התיאוריה שלהם, יצרו גישה טיפולית
ונתנו למציאות בשטח להכתיב.
ממש מגוחך לקרוא את הגיחוך בהשוואת פרויד לצישינסקי.
אין צורך לחזור על כך שפרויד הגה דעות וערך תצפיות על מטופליו, וכך גם פרנקל, ובנקודה זו אין הבדל בינם לבין צישינסקי.
(CBT באופן כללי היא אחת השיטות הנחקרות ביותר)
אבל אין כל מקום לדיון ענייני, כי עצם ההעזה לגעת בשולי גלימתם הנערצת של כוהני האקדמיה,
מעוררת אצל החרדים האקדמאיים חלחלה קיומית, והם ישר יפנו לבוז ולגלוג (יומרנית מגוחכת ולא רצינית! למה?)
כדי שחלילה לא יעזו להמעיט בדמותם העל-אנושית והיודעת-כל של מוריהם ורבותיהם.
ובסוגריים על המטפלות בלונדון, אכן בלונדון היו לצישינסקי מטפלות לפני שהיו בארץ.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
רק אם הקונטקסט ברור- היה זה שכרי.)
