שיר רִחוּף

[אוריצפת]

רִחוּף


בְּעוֹדִי בַּמִטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
וְהִיא חָמְקָה מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
וַתַּעַל וַתִּפְרַח
נוֹצְצָה, בּוֹהֶקֶת בְּאוֹר יְקָרוֹת
מְגֻוֶּנֶת, שְׁקוּפָה
כַּכַּלָּה אֶל חֻפָּתָה.

לִזְכוּתִי יֵאָמֵר: נִסִּיתִי!
בְּכָל כֹּחִי הַדַּל רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ
לְתָפְשָׂה
כִּי אָמַרְתִּי: מֵרוּם תִּקְרָה
מַר לִגְלוּגָהּ עָלֵינוּ, שׁוֹכְנֵי אָרֶץ
קְרוּצֵי חֹמֶר
הַמְקַרְצְפִים בְּחָמְרֵי הַנִּקוּי
הַמְיַבְּלִים עַצְמָם לָדַעַת
הַמְבַקְּשִׁים אֶת הַפֵּרוּר
בְּגַרְגִּירֵי אָבָק
בְכָל זָוִית וְקָדְקוֹד.

אַךְ לֹא יָכוֹלְתִּי לָהּ.
זְרִיזָה הָיְתָה מִמֶּנִּי
חֲזָקָה מִמֶּנִּי
וַאֲנִי מַבִּיט, וְרוֹאֶה
בָּבוּאָתִי בָּהּ,
וְהִנֵּה זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי
שָׂבַעְתִּי מִנִּקְיוֹנוֹת.

בְּעוֹדִי כָּךְ בַּמִּטְבָּח, מְשַׁפְשֵׁף
וְהִיא, מְרַחֶפֶת מִמַּעַל
מְלֵאָה בְּמַחְשְׁבוֹתַי הַנִּשָּׂאוֹת –
פּוּק!
פָּקְעָה לָהּ, וַתִּפּוֹץ
חֲרִישִׁית.

עוֹד בּוּעַת סַבּוֹן
שֶׁל עַרְבֵי פְּסָחִים
הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ.

(מוקדש לאלה שלא מאמינים שמכל בועת סבון ניתן לייצר שיר)

 

[דיונון]

איזה כיף של שיר!

 

[הנף מקלדת]

חזק!
אני מדמיין אותך יושב במטבח, כורע ברך. בוהה בבועת סבון.
והאשה שרגילה לבעלה המשורר, מתאפקת מלדחוק בבעלה, שכל בועת סבון מוציאה אותו מהשוונג.