הנושאים החמים
הנושאים החמים
במבט מלמעלה הכול נראה אחרת. אני קרוב נורא אבל כל כך רחוק, רואה את הסיטואציה מהצד ולא מתערה בה. לא כי אני לא רוצה, אלא כי אני לא יכול. יש לי הרבה מה להגיד, אבל אתם לא מבינים את השפה שלי. אני מקרקר לכם מסרים חודרים שאמורים לטלטל אתכם, ואתם מקרקרים סביבי באדישות ומעודדים את ילדכם להצטעצע בי.
אני לגמרי מבולבל. באתם להתנקות מעבירות או לפינת ליטוף? אני עובר מיד ליד כמו חבילת הפתעה, כנפיי כמעט קרועות ושבורות משימוש יתר.
כאן למעלה, בגובה של 30 ס"מ מעל לראשכם, אפשר לחוש היטב את אימת הדין מתפשטת באוויר. היא מתפשטת ועולה בסערה, כמו עשן סמיך שמיתמר כלפי מעלה, ומכה במלוא עוצמתה באפי הקטנטן. אני מבין את גודל הרגע וגאה למלא את הצד שלי בו. לעומת זאת, למטה אני מזהה אצל חלקכם ניתוק רגשי מסוים. אתם מתייחסים לכל זה כאל טקס רוטיני וסמי משעשע, ולא משקיעים הרבה כוונה מאחוריו.
הכיפה, המגבעת או הפאה שעל ראשכם לא באמת מסתירים את תוככם. אני רואה הכול ולעומק. שנה עמוסה הייתה לכם, אהה? אלו הספקים, וואו! לפי הידוע לי, הורי היו כאן לפני שנה. במילות הפרידה שלהם ממני בצאתם מהלול, הם אמרו שהם הולכים לטהר וללבן לכם את הנשמה, לקראת עתיד מחודש ובורק. הם הסבירו לי שזהו תפקיד חייהם והם שלמים איתו לגמרי, אז נתתי להם את ברכת הדרך, וייחלתי ליום שבו גם אני אמלא את שליחותי זו.
עכשיו תורי להסתחרר מעליכם, ולמגנט לעצמי את הסחי והמאוס שיצרתם השנה. אכן תנובה נאה (?) כמה מלוכלך פה, כאילו שהוריי לא ניקו כאן אך לפני 13 חודשים.
אני מסוחרר לגמרי, לא מהסיבובים סביב ראשכם, לזה דווקא התאמנתי כל השנה. אני מסוחרר מהטרנספורמציה שאני עובר זה עתה: מעוף כפרי תמים שלא יודע טעם חטא, למעין כרטיס זיכרון של עוונות וחטאים. שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי שמח ושלם עם השליחות שלי, אך לתחושתי אתם מפספסים מעט את המטרה, ועל כך חבל לי.
לא באתי לקנטר ולהתבכיין. ההפך, באתי לעורר אתכם דווקא עכשיו, כי ממש עוד לא מאוחר. ובעצם, זה בדיוק הזמן שלכם להתחבר באמת ובכל הלב למהות של המנהג הקדוש, ולאפשר לו להשפיע עליכם לטובה.
בכל מקרה, אני את חלקי ממלא בלב שלם ובהמון כוונה. מחר לסעודת ערב החג כבר אופיע על הצלחת שלכם טרי, רך וטעים, ובעיקר והכי חשוב נקי ומצוחצח מכל מה שהיה בעבר, עם העיניים קדימה לעתיד מתוקן ומלא משמעות. ומה איתכם? אנא ממכם קחו ברצינות את קרקוריי הכנים!
אני לגמרי מבולבל. באתם להתנקות מעבירות או לפינת ליטוף? אני עובר מיד ליד כמו חבילת הפתעה, כנפיי כמעט קרועות ושבורות משימוש יתר.
כאן למעלה, בגובה של 30 ס"מ מעל לראשכם, אפשר לחוש היטב את אימת הדין מתפשטת באוויר. היא מתפשטת ועולה בסערה, כמו עשן סמיך שמיתמר כלפי מעלה, ומכה במלוא עוצמתה באפי הקטנטן. אני מבין את גודל הרגע וגאה למלא את הצד שלי בו. לעומת זאת, למטה אני מזהה אצל חלקכם ניתוק רגשי מסוים. אתם מתייחסים לכל זה כאל טקס רוטיני וסמי משעשע, ולא משקיעים הרבה כוונה מאחוריו.
הכיפה, המגבעת או הפאה שעל ראשכם לא באמת מסתירים את תוככם. אני רואה הכול ולעומק. שנה עמוסה הייתה לכם, אהה? אלו הספקים, וואו! לפי הידוע לי, הורי היו כאן לפני שנה. במילות הפרידה שלהם ממני בצאתם מהלול, הם אמרו שהם הולכים לטהר וללבן לכם את הנשמה, לקראת עתיד מחודש ובורק. הם הסבירו לי שזהו תפקיד חייהם והם שלמים איתו לגמרי, אז נתתי להם את ברכת הדרך, וייחלתי ליום שבו גם אני אמלא את שליחותי זו.
עכשיו תורי להסתחרר מעליכם, ולמגנט לעצמי את הסחי והמאוס שיצרתם השנה. אכן תנובה נאה (?) כמה מלוכלך פה, כאילו שהוריי לא ניקו כאן אך לפני 13 חודשים.
אני מסוחרר לגמרי, לא מהסיבובים סביב ראשכם, לזה דווקא התאמנתי כל השנה. אני מסוחרר מהטרנספורמציה שאני עובר זה עתה: מעוף כפרי תמים שלא יודע טעם חטא, למעין כרטיס זיכרון של עוונות וחטאים. שלא תבינו לא נכון, אני לגמרי שמח ושלם עם השליחות שלי, אך לתחושתי אתם מפספסים מעט את המטרה, ועל כך חבל לי.
לא באתי לקנטר ולהתבכיין. ההפך, באתי לעורר אתכם דווקא עכשיו, כי ממש עוד לא מאוחר. ובעצם, זה בדיוק הזמן שלכם להתחבר באמת ובכל הלב למהות של המנהג הקדוש, ולאפשר לו להשפיע עליכם לטובה.
בכל מקרה, אני את חלקי ממלא בלב שלם ובהמון כוונה. מחר לסעודת ערב החג כבר אופיע על הצלחת שלכם טרי, רך וטעים, ובעיקר והכי חשוב נקי ומצוחצח מכל מה שהיה בעבר, עם העיניים קדימה לעתיד מתוקן ומלא משמעות. ומה איתכם? אנא ממכם קחו ברצינות את קרקוריי הכנים!
