הנושאים החמים
הנושאים החמים
בין קרעסטיר של מעלה לבני ברק של מטה
בקרעסטיר, כך ידעה הונגריה, יש מקום לכולם. לאורחים עוברי הדרכים המושלגות, לבורחים מאימת הגיוס לצבא הונגריה ולדורכים – אותם אביונים חסרי כל שלמחייתם היו דורכים ענבים בגת.
בקרעסטיר היה אוכל חם ומזין שלא נגמר לעולם. רב שיעלה היה עומד במטבח ומערבב תבשיל חם בסיר ענק במושגים של אז. ברכה שרתה בסיריו שלא התרוקנו ובסלסלת הלחם שהייתה מוסתרת תחת שולחנו בסעודת "מלווה מלכה" וממנה היה מוציא לחם להמון הרעב, מסתירה מעין רואים כיוון ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי".
רב שיעלה לא היה עשיר. הוא היה בעל חסד. ועבודת ה' שלו הייתה להאכיל יהודי רעב. הרבה הלוואות לקח רב שיעלה כדי לממן את מפעל החסד שלו. הרבה כסף שאין לו שילם בשביל עוד יהודי שילך לישון שבע, בשביל עוד זוג נעליים לקשישה בחורף ההונגרי, בשביל עוד לחמנייה, בשביל "לשובע ולא לרזון".
בעצמו היה עומד רב שיעלה במטבח, מוסיף קצת מלח לתפוחי אדמה, מגיש צלחת להלך מורעב, מושיט לחמנייה לילד בדרך למלמד. בראש השנה, דקות לפני תקיעת שופר, היה עומד וחותך עוגות לקידוש. "אני יהודי פשוט", העיד בענווה על עצמו, "אחרים יכולים לכוון כוונות ולייחד ייחודים. אבל אני, יהודי פשוט. אני נותן אוכל ליהודים".
# # #
שייקה נשען על עדן החלון, מפטפט עם יוסי. "שומע? השגתי כרטיס לקרעסטיר. אלף שקל טיסה ואש"ל מלא, מה זה אלף שקל? גרושים. ניסע, נאכל קצת צ'ונט בשעיהלה קאך, הבשר שם טיל".
במרפסת תחתיו הרימה אסתי עיניים טרוטות. אלף שקל? היא הביטה לשמיים, על ריסיה בוהקת דמעה. שבע שקל. היא לחשה בלי קול. שבע שקל בשביל לחם. ה'. בבקשה.
בקרעסטיר, כך ידעה הונגריה, יש מקום לכולם. לאורחים עוברי הדרכים המושלגות, לבורחים מאימת הגיוס לצבא הונגריה ולדורכים – אותם אביונים חסרי כל שלמחייתם היו דורכים ענבים בגת.
בקרעסטיר היה אוכל חם ומזין שלא נגמר לעולם. רב שיעלה היה עומד במטבח ומערבב תבשיל חם בסיר ענק במושגים של אז. ברכה שרתה בסיריו שלא התרוקנו ובסלסלת הלחם שהייתה מוסתרת תחת שולחנו בסעודת "מלווה מלכה" וממנה היה מוציא לחם להמון הרעב, מסתירה מעין רואים כיוון ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי".
רב שיעלה לא היה עשיר. הוא היה בעל חסד. ועבודת ה' שלו הייתה להאכיל יהודי רעב. הרבה הלוואות לקח רב שיעלה כדי לממן את מפעל החסד שלו. הרבה כסף שאין לו שילם בשביל עוד יהודי שילך לישון שבע, בשביל עוד זוג נעליים לקשישה בחורף ההונגרי, בשביל עוד לחמנייה, בשביל "לשובע ולא לרזון".
בעצמו היה עומד רב שיעלה במטבח, מוסיף קצת מלח לתפוחי אדמה, מגיש צלחת להלך מורעב, מושיט לחמנייה לילד בדרך למלמד. בראש השנה, דקות לפני תקיעת שופר, היה עומד וחותך עוגות לקידוש. "אני יהודי פשוט", העיד בענווה על עצמו, "אחרים יכולים לכוון כוונות ולייחד ייחודים. אבל אני, יהודי פשוט. אני נותן אוכל ליהודים".
# # #
שייקה נשען על עדן החלון, מפטפט עם יוסי. "שומע? השגתי כרטיס לקרעסטיר. אלף שקל טיסה ואש"ל מלא, מה זה אלף שקל? גרושים. ניסע, נאכל קצת צ'ונט בשעיהלה קאך, הבשר שם טיל".
במרפסת תחתיו הרימה אסתי עיניים טרוטות. אלף שקל? היא הביטה לשמיים, על ריסיה בוהקת דמעה. שבע שקל. היא לחשה בלי קול. שבע שקל בשביל לחם. ה'. בבקשה.
