הנושאים החמים
הנושאים החמים
גדי ישראלי
משתמש מקצוען
בס"ד
"אתה בטוח?", שאל בוקי מזורי את גדי, עת עמדו מול דלת העץ הכבדה עליה היה תלוי שלט: 'קליניקה ג'ורג' - פציינטים לבוא ולבכות'.
ידו של גדי הונחתה על כתפו של בוקי בשיטת ה'סמוך'. "אם נתן אומר – זה מנסיון".
ואז בוקי פתח את הדלת.
"אתה אדון, לשבת מול ג'ורג'", פקד המטפל המהולל על בוקי, "ואדון אחר לעמוד. זה מה יש. חיז'מאייעס".
בוקי תקע מבט תמה בגדי. "זה בסדר, אני אעמוד", אמר גדי. בוקי התיישב.
"כן, אדון", ירה ג'ורג', "אתה מספר לי מה בעיה שלך, ואני מנקה אותך מכל בעיות. תהיה נקי לפסח כמו שרבי שלך מקורצוויל אוהב. נעשה אותך חדש, אפילו אשה שלך לא תזהה גבר שלה".
"אני לא נשוי", הפטיר בוקי ושינה תנוחת ישיבה.
אגרופו של ג'ורג' הלם על השולחן. "זה כל בעיה שלך! אתה לבד ואין לך נטאשה לשחרר עליה כל עצבים שלך---".
גדי מיהר להתערב. "דווקא לא זה הנושא בשבילו באנו, בוקי ידידי---".
"אתה לא תגיד לי מה בעיה שלו! אני אגיד לך מה בעיה שלו וגם שלך!! הבנת? דרעק! סיזמאצ'עס!!!". הוא זינק ממקומו והמשיך בחמת זעם להלום באגרופיו על השולחן, "ג'ורג' יודע הכל. אתה סתם כותב סיפורים, והוא שר שירים גרוע והורס גיטרה עם חשמל. פעם אחד אני ישיר לך המנון קזאחי, תראה מה זה לשיר. לא כל זבל ששרים אצלכם בארץ עם בום בום ממזרח---"
"תאמין לי", פנה בוקי לגדי, "הייתי שובר גיטרה על הראש של האריתראי המסומם הזה".
"קזאחי", ענה גדי. "ופה זה לא קיסריה, בא נסיים עם הטיפול הזה בשקט בלי סצנות במה ופירוטכניקה".
"אתם מדברים בזמן אני עושה טיפול?", לחייו של ג'ורג' האדימו, מפיו ניתזו טיפות רוק בניחוח ויסקי ושיירי סטייקים שנתפסו בזקנו העבות. הוא הסיט את השולחן במהירות. "אני יראה לכם איך עושים משמעת קזאחית". הוא רץ לכיוונו של גדי והרים יד ענקית ומקולפת לעברו.
בוקי זינק כמו אוטומט, בלם את ידו של ג'ורג' באויר ועיקם אותה בתנופה אחת. "עוד פעם אחת אתה מרים יד על גדי או מישהו אחר, ואני עושה ממך סלט רימונים ככה שאפילו זק"א לא יזהו אותך".
ג'ורג' התיישב מובס בכסאו. "דרעק! חיז'מאייעס! סיזמאצ'עס!"
גדי התקרב אל ג'ורג'. "בא נירגע, ונתחיל מהתחלה, בסדר?"
"קפוצ'וב! חרושצ'וב! מילצ'וב! יגודיוב! יעקובוב---"
"אדון ג'ורג', אני מבקש---"
"חצ'ודא! פקיצ'ה! צ'יקיטה! חמולא! קרמבולה---"
"בבקשה ממך, בא נתאפס רגע ו---"
"גרצ'ידאק! פנדוקאק! פוטומאק! שטאקומק! קוניאק---"
"אנחנו מתנצלים, בסד---"
"כלבדיבה! קורדובה! ספאסיבה! בר כוכבא---"
בוקי קם.
"חיז'מא... הנה ג'ורג' שותק".
גדי נשם נשימה עמוקה. "יפה מאד. עכשו, בואו נירגע כולנו כדי שנצא מפה עם משהו".
"לי כבר יש", העיר בוקי, "את המדריך הקזאחי המקוצר למקלל".
"בוקי, שתוק!".
"ג'ורג' צריך קודם כוס וודקה קזאחי טוב, בשביל להמשיך טיפול מקצועי". הוא פנה אל הארון שעמד בצד החדר.
בוקי קפץ וחסם לג'ורג' את הדרך. "גדי, מה וודקה עכשו? גם ככה הבנאדם מתנודד, עוד לגימה והוא לא עובר ינשוף..."
"עזוב אותו, בוקי, בשבילו וודקה זה כמו מים, הוא לא מרגיש אותה בכלל".
"נכון", אמר פתאם ג'ורג', "תמיד אחרי גרישה מביא לי כוס וודקה, אני לא מרגיש כלום! סיזמאצ'עס!".
"ואיפה גרישה העוזר, באמת?", התעניין גדי.
"פעם אחד אחרי וודקה קזאחי טוב, בלי להרגיש זרקתי כדורגל על ראש של גרישה, ראש שלו נתקע בקיר, גרישה נופל, הלך לבית חולים. יותר אין גרישה!".
"עשה מגרש, מגרישה...", מלמל בוקי.
>>> צליל חריקה צורמני. הדיסק נעצר.
בוקי: תגיד לי, זה נראה לך לענין מה שעשית עד עכשו?
גדי: מה הבעיה?
בוקי: לקחת את הדמות של נתן והורדת עליה קטילות.
גדי: מה זאת אומרת? זו הדמות של הקזאחי. נתן עצמו מתעלל בדמות הזאת שלו, אני בסך הכל ממשיך את הליין הקיים.
בוקי: הוא זה משהו אחר. לא בטוח שהוא יאהב את הקטע שעשית על הדמות שלו.
גדי: אז מה אתה רוצה שאני אעשה?
בוקי: אם אתה שואל אותי, תעדן קצת את הקטע. אבל אתה הבוס.
גדי: טוב, שומע.
הדיסק רץ לאחור. הסאונד נשמע כקול עכברי. הדיסק נעצר. צליל חריקה צורמני. הדיסק ממשיך להסתובב <<<
"אתה לא תגיד לי מה בעיה שלו! אני אגיד לך מה בעיה שלו וגם שלך!! הבנת? דרעק! סיזמאצ'עס!!!". הוא זינק ממקומו והמשיך בחמת זעם להלום באגרופיו על השולחן, "ג'ורג' יודע הכל. אתה סתם כותב סיפורים, והוא שר שירים גרוע והורס גיטרה עם חשמל. פעם אחד אני ישיר לך המנון קזאחי, תראה מה זה לשיר. לא כל זבל ששרים אצלכם בארץ עם בום בום ממזרח..."
בוקי הסתכל על גדי. ושתק.
"--- אתה צריך להפסיק לכתוב שטויות על דמעות וגשם. אין כזה דבר. בקזאח היה לנו דמעות. הרבה דמעות, ובלי גשם בכלל. ואתה", הוא הפנה אצבע שמנה אל בוקי, "צריך להיחתן. וגם להפסיק לקרוע גיטרה בחשמל, ולעשות יותר תופים בשביל שיהיה טוב באוזן".
בוקי התרומם מהכסא. "אוקיי, תודה אדון ג'ורג', אנחנו נעבוד על היעוץ שלך".
"לא! דרעק! סיזמאצ'עס! אתה נשוי עד סוף שבוע הזה. ובא לפגישה בשבוע הבא בשביל לדעת איך מתנהג בבית שלך". צעק ג'ורג'.
"קצת בעיה", אמר גדי, "אני מתכוון מצד ארגון חתונה מזרחית במהירות כזאת".
האגרוף הקזאחי ננעץ שוב בשולחן והעיף מזלג מתכת אל מעל הארון, פגע באגרטל זכוכית שהיה שבור כבר והודבק, וניפץ אותו ברחבי החדר לרסיסים זעירים.
"דרעק! חיז'מאייעס! סיזמאצ'עס! קפוצ'וב! חרושצ'וב! מילצ'וב! יגודיוב! יעקובוב! חצ'ודא! פקיצ'ה! צ'יקיטה! חמולא! קרמבולה! גרצ'ידאק! פנדוקאק! פוטומאק! שטאקומק! קוניאק! כלבדיבה! קורדובה! ספאסיבה! בר כוכבא---"
גדי ובוקי כבר פסעו מחוץ לקליניקה, נושמים אויר ישראלי בריא ומזין.
"סליחה?", פנה אליהם כרסתן מחולף, מעונב ומכובע. "אולי תדעו אדונים נכבדים, איפה הקליניקה של מר ג'ורג' קזאחי?"
המבטא של הזר היה בריטי עמוק. הרי"ש של 'ג'ורג' התגלגלה, והחי"ת של 'קזאחי' נשמעה כמו ה"א. קזאהי.
בוקי קרץ לגדי. "אתה לא נח רגע, הא? עשית כבר הכנה לנתן בשביל סצנה נוספת... בא נרוץ לארגן פופקורן וקולה".
"אתה בטוח?", שאל בוקי מזורי את גדי, עת עמדו מול דלת העץ הכבדה עליה היה תלוי שלט: 'קליניקה ג'ורג' - פציינטים לבוא ולבכות'.
ידו של גדי הונחתה על כתפו של בוקי בשיטת ה'סמוך'. "אם נתן אומר – זה מנסיון".
ואז בוקי פתח את הדלת.
"אתה אדון, לשבת מול ג'ורג'", פקד המטפל המהולל על בוקי, "ואדון אחר לעמוד. זה מה יש. חיז'מאייעס".
בוקי תקע מבט תמה בגדי. "זה בסדר, אני אעמוד", אמר גדי. בוקי התיישב.
"כן, אדון", ירה ג'ורג', "אתה מספר לי מה בעיה שלך, ואני מנקה אותך מכל בעיות. תהיה נקי לפסח כמו שרבי שלך מקורצוויל אוהב. נעשה אותך חדש, אפילו אשה שלך לא תזהה גבר שלה".
"אני לא נשוי", הפטיר בוקי ושינה תנוחת ישיבה.
אגרופו של ג'ורג' הלם על השולחן. "זה כל בעיה שלך! אתה לבד ואין לך נטאשה לשחרר עליה כל עצבים שלך---".
גדי מיהר להתערב. "דווקא לא זה הנושא בשבילו באנו, בוקי ידידי---".
"אתה לא תגיד לי מה בעיה שלו! אני אגיד לך מה בעיה שלו וגם שלך!! הבנת? דרעק! סיזמאצ'עס!!!". הוא זינק ממקומו והמשיך בחמת זעם להלום באגרופיו על השולחן, "ג'ורג' יודע הכל. אתה סתם כותב סיפורים, והוא שר שירים גרוע והורס גיטרה עם חשמל. פעם אחד אני ישיר לך המנון קזאחי, תראה מה זה לשיר. לא כל זבל ששרים אצלכם בארץ עם בום בום ממזרח---"
"תאמין לי", פנה בוקי לגדי, "הייתי שובר גיטרה על הראש של האריתראי המסומם הזה".
"קזאחי", ענה גדי. "ופה זה לא קיסריה, בא נסיים עם הטיפול הזה בשקט בלי סצנות במה ופירוטכניקה".
"אתם מדברים בזמן אני עושה טיפול?", לחייו של ג'ורג' האדימו, מפיו ניתזו טיפות רוק בניחוח ויסקי ושיירי סטייקים שנתפסו בזקנו העבות. הוא הסיט את השולחן במהירות. "אני יראה לכם איך עושים משמעת קזאחית". הוא רץ לכיוונו של גדי והרים יד ענקית ומקולפת לעברו.
בוקי זינק כמו אוטומט, בלם את ידו של ג'ורג' באויר ועיקם אותה בתנופה אחת. "עוד פעם אחת אתה מרים יד על גדי או מישהו אחר, ואני עושה ממך סלט רימונים ככה שאפילו זק"א לא יזהו אותך".
ג'ורג' התיישב מובס בכסאו. "דרעק! חיז'מאייעס! סיזמאצ'עס!"
גדי התקרב אל ג'ורג'. "בא נירגע, ונתחיל מהתחלה, בסדר?"
"קפוצ'וב! חרושצ'וב! מילצ'וב! יגודיוב! יעקובוב---"
"אדון ג'ורג', אני מבקש---"
"חצ'ודא! פקיצ'ה! צ'יקיטה! חמולא! קרמבולה---"
"בבקשה ממך, בא נתאפס רגע ו---"
"גרצ'ידאק! פנדוקאק! פוטומאק! שטאקומק! קוניאק---"
"אנחנו מתנצלים, בסד---"
"כלבדיבה! קורדובה! ספאסיבה! בר כוכבא---"
בוקי קם.
"חיז'מא... הנה ג'ורג' שותק".
גדי נשם נשימה עמוקה. "יפה מאד. עכשו, בואו נירגע כולנו כדי שנצא מפה עם משהו".
"לי כבר יש", העיר בוקי, "את המדריך הקזאחי המקוצר למקלל".
"בוקי, שתוק!".
"ג'ורג' צריך קודם כוס וודקה קזאחי טוב, בשביל להמשיך טיפול מקצועי". הוא פנה אל הארון שעמד בצד החדר.
בוקי קפץ וחסם לג'ורג' את הדרך. "גדי, מה וודקה עכשו? גם ככה הבנאדם מתנודד, עוד לגימה והוא לא עובר ינשוף..."
"עזוב אותו, בוקי, בשבילו וודקה זה כמו מים, הוא לא מרגיש אותה בכלל".
"נכון", אמר פתאם ג'ורג', "תמיד אחרי גרישה מביא לי כוס וודקה, אני לא מרגיש כלום! סיזמאצ'עס!".
"ואיפה גרישה העוזר, באמת?", התעניין גדי.
"פעם אחד אחרי וודקה קזאחי טוב, בלי להרגיש זרקתי כדורגל על ראש של גרישה, ראש שלו נתקע בקיר, גרישה נופל, הלך לבית חולים. יותר אין גרישה!".
"עשה מגרש, מגרישה...", מלמל בוקי.
>>> צליל חריקה צורמני. הדיסק נעצר.
בוקי: תגיד לי, זה נראה לך לענין מה שעשית עד עכשו?
גדי: מה הבעיה?
בוקי: לקחת את הדמות של נתן והורדת עליה קטילות.
גדי: מה זאת אומרת? זו הדמות של הקזאחי. נתן עצמו מתעלל בדמות הזאת שלו, אני בסך הכל ממשיך את הליין הקיים.
בוקי: הוא זה משהו אחר. לא בטוח שהוא יאהב את הקטע שעשית על הדמות שלו.
גדי: אז מה אתה רוצה שאני אעשה?
בוקי: אם אתה שואל אותי, תעדן קצת את הקטע. אבל אתה הבוס.
גדי: טוב, שומע.
הדיסק רץ לאחור. הסאונד נשמע כקול עכברי. הדיסק נעצר. צליל חריקה צורמני. הדיסק ממשיך להסתובב <<<
"אתה לא תגיד לי מה בעיה שלו! אני אגיד לך מה בעיה שלו וגם שלך!! הבנת? דרעק! סיזמאצ'עס!!!". הוא זינק ממקומו והמשיך בחמת זעם להלום באגרופיו על השולחן, "ג'ורג' יודע הכל. אתה סתם כותב סיפורים, והוא שר שירים גרוע והורס גיטרה עם חשמל. פעם אחד אני ישיר לך המנון קזאחי, תראה מה זה לשיר. לא כל זבל ששרים אצלכם בארץ עם בום בום ממזרח..."
בוקי הסתכל על גדי. ושתק.
"--- אתה צריך להפסיק לכתוב שטויות על דמעות וגשם. אין כזה דבר. בקזאח היה לנו דמעות. הרבה דמעות, ובלי גשם בכלל. ואתה", הוא הפנה אצבע שמנה אל בוקי, "צריך להיחתן. וגם להפסיק לקרוע גיטרה בחשמל, ולעשות יותר תופים בשביל שיהיה טוב באוזן".
בוקי התרומם מהכסא. "אוקיי, תודה אדון ג'ורג', אנחנו נעבוד על היעוץ שלך".
"לא! דרעק! סיזמאצ'עס! אתה נשוי עד סוף שבוע הזה. ובא לפגישה בשבוע הבא בשביל לדעת איך מתנהג בבית שלך". צעק ג'ורג'.
"קצת בעיה", אמר גדי, "אני מתכוון מצד ארגון חתונה מזרחית במהירות כזאת".
האגרוף הקזאחי ננעץ שוב בשולחן והעיף מזלג מתכת אל מעל הארון, פגע באגרטל זכוכית שהיה שבור כבר והודבק, וניפץ אותו ברחבי החדר לרסיסים זעירים.
"דרעק! חיז'מאייעס! סיזמאצ'עס! קפוצ'וב! חרושצ'וב! מילצ'וב! יגודיוב! יעקובוב! חצ'ודא! פקיצ'ה! צ'יקיטה! חמולא! קרמבולה! גרצ'ידאק! פנדוקאק! פוטומאק! שטאקומק! קוניאק! כלבדיבה! קורדובה! ספאסיבה! בר כוכבא---"
גדי ובוקי כבר פסעו מחוץ לקליניקה, נושמים אויר ישראלי בריא ומזין.
"סליחה?", פנה אליהם כרסתן מחולף, מעונב ומכובע. "אולי תדעו אדונים נכבדים, איפה הקליניקה של מר ג'ורג' קזאחי?"
המבטא של הזר היה בריטי עמוק. הרי"ש של 'ג'ורג' התגלגלה, והחי"ת של 'קזאחי' נשמעה כמו ה"א. קזאהי.
בוקי קרץ לגדי. "אתה לא נח רגע, הא? עשית כבר הכנה לנתן בשביל סצנה נוספת... בא נרוץ לארגן פופקורן וקולה".
