קצת רגישות יכולה למנוע הרבה עוגמת נפש

[מלפפון]

וואו, איזה בלאגן!!!!!!!!!
ואשכול חדש מתחיל
"איך הגננת יצאה בלי להודיע..."

אני לא בטוחה שזו תפקידה של הגננת להודיע, אלא האמהות בד"כ מתעדכנות בכזה מצב.
גם אם הילדה לא בגן עדין נשמר הקשר.
וירוס לא לוקח יותר מארבעה ימים, לא?

 

[גלגלים]

את יכולה לקרוא שוב את ההודעה שכתבתי באמצע האשכול, אני חוויתי מסיבת סיום גן חובה ללא אימי, ואני לא זוכרת בכלל את הסיטואציה אלא רק מהסיפורים שלאמי זה כאב. אם היו עושים לי מסיבה חוזרת ועוד כל מיני תיקוני טראומות ופיצויים למיניהם (אצלינו יודעים שפיצויים נותנים לנכים, לא לאנשים בריאים) יש סיכוי שהייתי זוכרת את זה.(ושלא תגידי שהזכרון שלי גרוע כי אני זוכרת חוויות מגיל הרבה יותר קטן.) ילדים הם הרבה יותר מחליקים ושוכחים ממה שאנחנו חושבים, לא חושבת שצריך לחפש טראומות מתחת לאדמה יש מספיק כאלה באמת.

רק אל תשכחי שהיתה לך הכנה מראש שאמא לא הולכת לבוא (יום קודם נולד האח), ואני מאמינה שהלכת למסיבה עם עידוד מאבא, או טלפון מאמא, זה קצת אחרת.
כמו"כ תינוק חדש זה דבר שמשמח ילדה בגן חובה, והצער שאמא לא תבוא קצת מתגמד

כאן מדובר על ילדה שפשוט הרגישה בודדה ועזובה, חוזרת מ'חופשת מחלה' ומגלה שהיא מחוץ לענינים, לא ידעה שיש מסיבה, לא מכירה את השירים, את התנועות, והצימוק - אמא לא נמצאת.

 

[גלבוע]

אוקיי,אז ככה
אני מאוד מאוד מודה על כל התגובות והכיווני חשיבה. כנראה שכולן ניסו לשים את עצמן במצב כזה.
קיבלתי כמה תגובות מאוד טובות כאן,עוד מעט אני אצלצל פשוט לא עברתי על הכל.
בינתיים ברוך ה' הילדה קיבלה כמויות של צומי ממני והלכה לישון שמחה ומרוצה ממש...
וברור שיש צרות גדולות פי מיליון...
ואחרי קריאת כמה עצות כאן הרמתי טלפון לגננת והסתבר שכך:
דבר ראשון התקשרתי לטלפון שממנו היא התקשרה מבלי לשים לב שזה לא הטלפון הרגיל של הגננת ותוך כדי שיחה מתברר שמדובר במחליפה כי הגננת ילדה והמחליפה ארגנה את כל המסיבה. היא התנצלה מאוד ואמרה שלא נעים לה בצורה ממש לא רגילה שהיא לא שמה לב,אמרתי לה שכיוון שזה הגישה שלה אני לגמרי מוחלת לה אבל הסברתי מה היה לא נעים ועד כמה, והיא ממש הזדהתה.
ואז החלטנו ביחד בזכות אחת הניקיות כאן לעשות לה מסיבת פיצוי קטנה, שיעשו אותה אמא של שבת ועוד איזה הפעלה ואני אגיע ואהיה איתה.
בקיצור,ברוך ה', כולם בריאים והכל טוב, אני מאמינה שנסגור בצורה טובה את הפינה הזאת, ואכן הכף זכות זה שמדובר במחליפה שעדיין אין לה ניסיון בכאלה דברים ונוצר הבלבול שנוצר, אבל היא קיבלה את הביקורת בצורה מקסימה.
המון תודה על העצות ולמי שהבינה את המצב שנקלעתי מההלם...אבל יש עניין שנתהפך לטובה ...

איזה יופי.
מקסים שסיכמתם על פיצוי שכזה.

(למי שכתבה מקודם - אצלנו נותנים פיצויים גם לבריאים, אם רוצים לפנק אותם )

 

[bbr]

רק אל תשכחי שהיתה לך הכנה מראש שאמא לא הולכת לבוא (יום קודם נולד האח), ואני מאמינה שהלכת למסיבה עם עידוד מאבא, או טלפון מאמא, זה קצת אחרת.
כמו"כ תינוק חדש זה דבר שמשמח ילדה בגן חובה, והצער שאמא לא תבוא קצת מתגמד

כאן מדובר על ילדה שפשוט הרגישה בודדה ועזובה, חוזרת מ'חופשת מחלה' ומגלה שהיא מחוץ לענינים, לא ידעה שיש מסיבה, לא מכירה את השירים, את התנועות, והצימוק - אמא לא נמצאת.

מישהי כתבה לי הודעה דומה בפרטי ואני מעתיקה את מה שעניתי לה:
אני לא הולכת להתמסכן אני רק יתאר לך את הסיטואציה שהייתי בה במקרה שלי.
אמי ילדה לי אח שישי בשבת אחרי צהריים וכשאבי הגיע בסעודה שלישית וסיפר שנולד בן לא הפסקתי לבכות, כי כבר נורא רציתי אחות. ונורא כעסתי על אמא שלי שכל הזמן יולדת בנים ואני בת יחידה. למחרת היתה המסיבה, (שהתכוננתי אליה במשך שבועות, מסתבר. בניגוד לילדה מהאשכול ההוא שלא הופיע בגן בכל התקופה הארוכה) וכמובן שאמי לא הגיע, ואף אחד לא טרח להסביר לי, במשך השנים שמעתי מאמי את הסיפור שהיא לא השתתפה במסיבה, וניסתה לדאוג שתבוא סבתא שלי (שטיפלה באחי הקטן ולא יכלה גם היא להגיע).
ועם כל זה שיכול להיות שגם אני ציפיתי לאימי אפילו שהיא היתה בבית חולים, לא בטוח שילדה בגיל כזה יודעת בדיוק כמה זמן אחרי לידה אמא שלה חוזרת הביתה. בקיצור אם אני רוצה להתאמלל יש לי הרבה סיבות טובות, ולכן בדיוק כתבתי את הודעתי, כי המציאות היא לא בדיוק כך.
ואין מה להשוות לחתונה שהאם לא הגיעה, כי ה' ברא אותנו שבגיל קטן שוכחים מהר דברים, וכנראה יש לכך סיבה טובה...
אם לילדה היתה טראומה מכל נפילה כמו לאדם מבוגר, זה היה מצב מאוד בעייתי, ילד הוא כמו דיו הכתובה על נייר חלק, הוא לוקח דברים הרבה פחות בחומרה מאיתנו המבוגרים, אלא אם כן אנחנו דואגים לסבך אותו כאילו הוא מבוגר.

 

[רותי המניק]

וואו, איזה בלאגן!!!!!!!!!
ואשכול חדש מתחיל
"איך הגננת יצאה בלי להודיע..."

נכון, זה גם מעצבן!!
פעם איזה גננת נעלמה לה לשבועיים וכל יום הילדה אומרת משהו אחר
שהיא לא יודעת ומגיעות לגן כל מיני מחליפות שמגמגמות משהו בגין העדרות הגננת.
בסוף התברר שהיא היתה בחול.
זה לא בושה לקחת חופש או ליסוע לחול לכל צורך שהוא
אבל כל דבר צריך להודיע בצורה מסודרת
ילדה קמה בבוקר והולכת לגן צריכה לדעת את מי היא פוגשת
ההיא התנהגה כאילו על ראש הגנב בוער הכובע.

 

[רותי המניק]

ברצינות כולכן כאן זוכרות מסיבות סוף שנה מגיל 4??
אני את המסיבת סידור לא זוכרת. (ובקושי את הבת מצוה) יש לי בעית זיכרון חמורה?

(ברור שמסתבר שפשוט לא היה בהן שום דבר מרגש או מעציב ולכן אני לא זוכרת אבל נשמע לי מוזר לחלוטין לחשוב שטראומה מסוג כזה בגיל 4 תחקק בנפש לעד)

תגידי את תמיד נהנית להגיד הפוך מכולם?
זה מן ספורט כזה?

 

[השקעה]

אני לא בטוחה שזו תפקידה של הגננת להודיע, אלא האמהות בד"כ מתעדכנות בכזה מצב.
גם אם הילדה לא בגן עדין נשמר הקשר.
וירוס לא לוקח יותר מארבעה ימים, לא?

במקרה הזה זה היה יותר מ-4 ימים
כמוכן אני באופן אישי לא בקשר יומיומי עם הגננת אלא כשיש שאלות או בקשות או התרחשויות. לא מתקשרת עדיין כדי להתעדכן נטו.
לפני שבועיים עוד השתתפתי בסכום נאה במתנה לגננות, לא יודעת אם זה למחליפה או לרגילה, לא משנה...

 

[יעל אייזיקוביץ]

אל תשכחו ששבוע הילדה לא בגן ופתאום כשהיא באה- המולה, בלגן, כולן חגיגיות, אמהות באות..

רק מזה לבד מרגישים בלבול וזרות.

אני מנסה לדמיין את עצמי מגיעה לאחותי באקראיות ופתאום מתברר שיש שם מסיבת בת מצוה היום וכולם חגיגיים והביאו מתנות ואני לבד, לא קשורה, בלי בעלי, מיותרת. יומחולית...

ככה הילדה מרגישה אפילו שהיא קטנה. וחשוב להתייחס לזה

 

[GRN]

תגידי את תמיד נהנית להגיד הפוך מכולם?
זה מן ספורט כזה?

הספורט הוא לא להגיד אחרת מכולם, אלא לחשוב אחרת מכולם.
יותר נכון: הספורט הוא לחשוב. זה באמת בריא

 

[mirier]

תגידי את תמיד נהנית להגיד הפוך מכולם?
זה מן ספורט כזה?

נדמה לי שדווקא הפעם היא ועוד כמה מייצגות את הקול השפוי...
אם כל סצינה מביכה/ מאכזבת/ מעציבה/ מתסכלת/ מביישת או כל מה שלא יהיה הייתה הופכת לטראומה שמזילים בגללה דמעות לאורך אשכול שלם היו לנו ולילדינו חיים מאד קשים!
ונפש בריאה שוכחת את רוב הדברים הלא נחמדים שקרו לה, בשביל זה יש מנגנונים של שכחה והכחשה או הדחקה וכו'. זה חלק מהבריאות הנפשית!
וכל ההיסטריות הללו הופכות אותנו לאנשים שבריריים ומפונקים שלא יכולים להתמודד.

ואגב, חייבת לציין שבתחילת האשכול הייתי מאד עם השקעה וכאבה לי מאד הסיטואציה, בדיוק גם לנו היה איזה מקרה לא נעים עם הבת, אבל ככל שהאשכול הלך והתפתח נהיתה פה היסחפות לכיוון אחד.

 

[bbr]

נדמה לי שדווקא הפעם היא ועוד כמה מייצגות את הקול השפוי...
אם כל סצינה מביכה/ מאכזבת/ מעציבה/ מתסכלת/ מביישת או כל מה שלא יהיה הייתה הופכת לטראומה שמזילים בגללה דמעות לאורך אשכול שלם היו לנו ולילדינו חיים מאד קשים!
ונפש בריאה שוכחת את רוב הדברים הלא נחמדים שקרו לה, בשביל זה יש מנגנונים של שכחה והכחשה או הדחקה וכו'. זה חלק מהבריאות הנפשית!
וכל ההיסטריות הללו הופכות אותנו לאנשים שבריריים ומפונקים שלא יכולים להתמודד.

ואגב, חייבת לציין שבתחילת האשכול הייתי מאד עם השקעה וכאבה לי מאד הסיטואציה, בדיוק גם לנו היה איזה מקרה לא נעים עם הבת, אבל ככל שהאשכול הלך והתפתח נהיתה פה היסחפות לכיוון אחד.

כל מילה!!!

 

[יונה יונה]

תגידי את תמיד נהנית להגיד הפוך מכולם?
זה מן ספורט כזה?

כן,
אם תגידי שעכשיו לילה אני אגיד שעכשיו יום אפילו שלילה.
סתם בשביל הספורט

 

[יעל ברג]

2. כמה שכתבו שאין שום צד שהגננת היא בסדר. זה ממש עיוות של מה שכתוב בפרקי אבות 'הווי דן את כל האדם לכף זכות'. מה, אתן שכותבות שאין לגננת אף צד של זכות יותר חכמות ממי שכתב את המשנה?
יש כאן מצב בפורום שלפעמים אנחנו עושים בית דין שדה ושופטים אנשים בלי לשמוע צד שני, וזה ממש דבר אסור!!!
אני רק אוסיף איום קטן מי שדן לכף זכות דנים אותו כך בשמים ואני מעדיפה לא לכתוב את ההיפך, אז תחשבו איך אתם רוצים שיטפלו בכם בשמים בחובה או בזכות ותשתדלו לנהוג כך...


אני חושבת שאם רוצים להשתתף בכאב ובצער שיש לאמא יש דרכים לעשות זאת במילים מרגיעות ומנחמות ולא לכתוב מקרה קורע לב כדי שהקב"ה לא יצטרך להראות לנו חלילה מה זה באמת מקרה קורע לב.

האמת שאת צודקת לגמרי וצר לי על מה שכתבתי על הגננת. אסור לדון אנשים לכף חובה גם כשזה מכעיס מאד ויפה שעוררת. אפשר לדאוג לילדה ולשלומה, להזדהות עם האמא ובמקביל למלא את חובתנו ולדון את הגננת לכף זכות.

 

[yaffab]

כיף לך שאת מסוג האמהות שיכולות להגיע בזמן
דוני קצת לכף זכות
לי היתה מסיבה בגן של הילד ביום הכי עמוס שהיה לי בחיים בעבודה.
באתי לעבודה מוקדם, נשארתי עד הדקה האחרונה שיכולתי, עפתי למסיבה, וחזרתי כל עוד נשמתי בי.
ואל תגידי לי שהילד הכי חשוב ושכולם יקפצו,
כי לא היית רוצה להיות אחת מ 300 עובדות שלא קיבלו משכורות באותו יום בגלל מסיבה...

סורי, רק הרגע אני רואה שהגבת לדברי.

לא, אני דוקא לא מסוג האמהות שיכולות תמיד לבוא בזמן.
עובדת בעבודה יום יומית, ב"ה מבורכת במשפחה גדולה ועדיין.
יש דברים שמבחינתי, נכון לרגע זה, מקבלים עדיפות ראשונה.

אמא שיש לה מסיבה נוספת באותו יום, מסבירה את זה לבת שלה קודם. הבת לא מאוכזבת כ"כ.
אני פונה ומעוררת רק את אלו שזו להן הבת הבכורה, או שקדמו לה עשריית בנים והאמא פשוט לא מודעת עד כמה זה חשוב להקדים.

בוודאי לא דנה את האמהות, אין כאן מקום לדין, אין דבר יקר לנו יותר מילדינו והלוואי שנזכה תמיד לגדל אותם בשמחה, בנחת ובבריאות הנפש.

 

[השראה]

רק אני שמתי לב לכך שנפתחה לנו האפשרות לדון לכף זכות את הגננת מזוית שאף אחת לא הצליחה אפילו לדמיין?

אם יש ספורט לחשוב אחרת מכולם, אז לי יש ספורט לנסות לדון לכף זכות גם במקרים הכי לא הגיוניים.

והפעם- באמת לא הצלחתי לדון את הגננת לכף זכות.
מילא, במסיבה עצמה-- לשכוח לא להודיע, אבל ביום שמחלקים הזמנות או אח"כ, ילדה חסרה שבוע ויותר. היה לי קשה להאמין שזה נבע מעומס של סוף שנה.

והנה- המציאות עולה על כל דימיון....

 

[bbr]

בכלל, פעם החליקו על הרבה "טרגדיות" כאלו
אבל מה, יש הרבה (כמובן לא כולם) שנשארו עם צלקות

מעניין אם היום שכל כך הרבה 'מלטפים ומכילים' יישארו עם פחות צלקות, בינתיים המציאות מוכיחה את ההיפך.

אני חושבת שילד שכל הזמן מרפדים לו ולא נותנים לו להתמודד עם כאב הוא פשוט ילד אומלל!!
נכון, פעם לא ליטפו חיבקו והכילו את הילד על כל דבר פעוט שקרה לו ויצאו מזה מחושלים.
ילד חזק זה ילד שעבר קושי והתמודד אפילו שמהצד הילד נראה שעבר עליו טראומה, רק מזה נהיים חזקים, מחיים שמוחלקים על ידי ההורים יוצאים ילדים רופסים, תלותיים וחלשים.
זה כמו בספורט, מי שיושב ולא מזיז את עצמו הוא הסמרטוט, וזה שנקרע ומאמץ את שריריו הוא יוצא בסוף חזק.
תנו לילדים שלכם לאמץ קצת את השרירים הם רק יצאו מזה חזקים ומחושלים.
אתם אף פעם לא יכולים להבטיח לעצמכם ולהם שתמיד תהיו שם בשבילם ותתמכו בהם ותלטפו אותם, ואם חלילה קרה להם משהו גם תפצו אותם, יגיעו זמנים בחיים שלא תוכלו להיות שם בשבילם ואם הם פעם ראשונה בגיל 20 מתמודדים הם פשוט אומללים, ולכן רואים לפעמים אנשים בגיל מבוגר מתנהגים בתינוקיות, כי זה פשוט פעם ראשונה בשבילהם שאמא לא לידם בשביל לרפד להם את הדרך, אז הם מגיבים את מה שמגיב בן השנתיים שפעם ראשונה מתמודד.

 

[השקעה]

אגב הרבה פעמים מעניין אותי מי עומד מאחורי התגיות, אבל הפעם מעניין במיוחד
מה הבעיה לכתוב את זה בשם הניק שלך? קצת צביעות לא?
את/ה חושב/ת שלפעמים האמא אשמה?תכתוב/י את זה כאן. אשמח לדעת במה אני יכולה להיות כאן אשמה.
והאם הכתי מישהו בסתר? העברתי ביקורת לגיטימית מאוד ואני עומדת מאחורי כל מילה, באמת כתבתי את זה מפגיעה וסיטואציה מאוד לא נעימה ולא נורמלית, מי שהבינה למה- סבבה מי שלא -נפלא.
בכ"א אני אומרת את מה שיש לי להגיד תחת הניק שלי ולא בדרכים מתעקמות משונות. צביעות...

 

[תרצה]

רציתי לחדד תובנה לגבי אמהות שנאלצות לאחר למסיבה -
אמא שיודעת שייתכן שתאחר למסיבה של הבת שלה - כדאי לה להסביר זאת לילדה בפרוטרוט - באחת הפעמים שידעתי כי רוב הסיכויים שאאחר תארתי לה כך: אני יגיע אחרי שכ---ל האמהות כבר יבואו, ואולי גם תשירו את השיר הראשון, אז אני אבוא ואנפנף לך לשלום.
הילדה ידעה שאני אאחר ולא ציפתה לראות אותי לפני שכל האמהות נכנסות, למזלי, הצלחתי להגיע עוד לפני שהתחילו עם השיר הראשון - ומצאתי ילדה שעוד לא התחילה לצפות לי, והיתה מופתעת לגמרי!
עדיפה הפתעה כזאת על פני מתח של אי וודאות.

וצער על זה שאמא לא השתתפה במסיבה - הוא קיים לפעמים גם אם הילדה מבינה את הסיבה.
אמי שתחי' לא יכלה להשתתף במסיבת סוף השנה שלי של גן חובה, וגם במסיבת הסידור של כתה א' - כי היא היתה בתוך שנת האבל על אביה ז"ל.
הבנתי מצוין שאסור לה להשתתף, ובמקומה היתה שם אחותי הגדולה. אבל לומר שלא נשארה לי נקודה קטנה בלב של כאב? כן. רציתי שאימי תחגוג עימי. אז מה? ככה זה בחיים, לא הכל הולך כמו שרוצים ולומדים לחיות גם עם אכזבות. לא נשארה לי מזה טראומה וגם לא טרוניה. סתם זכרון פחות נעים.

 

[GRN]

אגב הרבה פעמים מעניין אותי מי עומד מאחורי התגיות, אבל הפעם מעניין במיוחד
מה הבעיה לכתוב את זה בשם הניק שלך? קצת צביעות לא?
את/ה חושב/ת שלפעמים האמא אשמה?תכתוב/י את זה כאן. אשמח לדעת במה אני יכולה להיות כאן אשמה.
והאם הכתי מישהו בסתר? העברתי ביקורת לגיטימית מאוד ואני עומדת מאחורי כל מילה, באמת כתבתי את זה מפגיעה וסיטואציה מאוד לא נעימה ולא נורמלית, מי שהבינה למה- סבבה מי שלא -נפלא.
בכ"א אני אומרת את מה שיש לי להגיד תחת הניק שלי ולא בדרכים מתעקמות משונות. צביעות...

את מכה רעהו בסתר אני כתבתי, כשכוונתי הייתה לתגית: "לפעמים האמא אשמה". בכוונה לא כתבתי באשכול עצמי, כי חשבתי לעצמי שיתכן שבכלל לא ראית את זה, אז בשביל מה סתם לצער אותך.

 

[יונה יונה]

את צודקת לגמרי לגבי התגיות,
רק להסבר התגית מכה רעהו כוונה נגד התגית השניה (לא אני יצרתי אותה לא מתעסקת עם תגיות בד"כ)

אני חושבת שמי שעומד מאחוריה יכל לשלוח לך בפרטי אם באמת היה לו חשוב. בצורה כזו אין כאן כלום חוץ מעקיצה.