קצת רגישות יכולה למנוע הרבה עוגמת נפש

nc · 30/6/15

התגובה שלך מקטינה ומזלזלת.
למה את חושבת שנשים אחרות (לא את, כמובן) לא מסוגלות לקרוא דעות בפורום ולחשוב בכוחות עצמן?

דסי · 30/6/15

להזכיר:

מי שאוהב וחומל על הילדונת יותר מכולנו יחד זה אבא גדול בשמים.
הגננת אשמה/לא אשמה, השם החליט את זה בשביל הילדה הרגישה הזו.

למה? לשם מה? השאלות צריכות להגיע למעלה.
כך הוא בחר בשבילה ועדיין הוא אוהב אותה אהבה גדולה ועצומה שאי אפשר לתאר.

bracha · 30/6/15

נכתב ע"י bbr;1676967:
אה, ובחינוך כבר ראיתי שאין כל כך קשר בין מה שההורים עושים לבין התוצאות, יש הורים שעושים את כל הטעויות האפשריות ויוצאים להם ילדים מדהימים עם אישיות בנויה ועוד הרבה יתרונות, ויש הורים שהם אנשי חינוך מעולים ומנוסים עם המון מודעות ועבודה עצמית והתוצאות: שלא נדע מצרות.

השאלה למה את קוראת תוצאות.
אם תוצאות מבחינתך זה רק מה שרואים בחוץ, את צודקת.
אבל תוצאות של לחץ, חרדה, תסכול וכד' בהחלט יכולות להגיע מההורים, למרות שמבחוץ הכל נראה יפה ונורמלי.

ולא, אני לא מדברת על מעידה של פעם אחת, או אפילו כמה פעמים, אני מדברת על שיטת חינוך שהיא לאורך השנים.

bbr · 30/6/15

נכתב ע"י יעל א;1676694:
כמה השגות:
מי אמר שלא הכילו ונתנו חום הכלה והבנה?
מי אמר שהילדים יצאו מחושלים?

למיטב הבנתי הכלה והבנה, שיחה מרגיעה, רק מצמיחים ומחזקים את הילד.
התעלמות ואטימות עלולים להצמיח ילד ממורמר ומנוכר שלילי לעצמו ולחברה.

אי אפשר למנוע ממנו להתמודד בחיים רק להכיל את ההתמודדות שלו ולהיות שם בשבילו
ככה גם הוא יהיה שם לאחרים

עוד משהו בקשר למילים האלו:

אני לא רואה שכ"כ מלטפים ומכילים את הילדים היום. רק מדברים על זה בהנחיית הורים אולי...

לא בהכרח שההפך מהכלה והבנה זה התעלמות ואטימות, את זה את החלטת...
אף אחד לא אמר להתעלם מהילד, מה שכתבתי דובר על לתת פיצויים וכמו שכתבתי פיצויים זה לנכים לא לאנשים בריאים.
מי שבעיניה הילד שלה שנפגע הוא נכה שתתן לו פיצויים, מי שרואה בכך עוד התמודדות בחיים, לא נותנת פיצויים אלא משתתפת עם הילד בכאב שלו, כל אחת בדרכה שלה.

והבעיה היא בדיוק המשפט האחרון שכתבת: אולי פעם היו עושים את זה בפשטות, ולא רק מדברים ומקשקשים כל היום בלי לעשות באמת מה שצריך.
העודף ברברת בנושא שצריך להסביר לאמהות פה בעשרות אשכולות שהן צריכות לתת לילדיהן: חום ואהבה, הבנה והכלה ועוד ועוד...
זה דבר שלא צריך להגיד אותו, זה דבר שאמא עושה אותו פשוט בטבעי, ואמא שלא עושה אותו לא יעזרו לה כל הדיבורים האלה מעל גבי הפורום.

bbr · 30/6/15

נכתב ע"י nc;1676975:
התגובה שלך מקטינה ומזלזלת.
למה את חושבת שנשים אחרות (לא את, כמובן) לא מסוגלות לקרוא דעות בפורום ולחשוב בכוחות עצמן?

כי זה פשוט נורא מבלבל...
תקראי את האשכול הזה מהתחלה ותגידי לי אם את במצב כזה מתסכל כמו שהאמא היתה בו, עם כל עומס הרגשות, והחזרה מיום טיול מעייף היית מצליחה באמת להתחבר לאינטואיציה הפנימית שלך ולדעת מה באמת מרגיש לך נכון לעשות במקרה כזה?!
לדעתי זה כמעט בלתי אפשרי
ואני לא רואה פה זלזול והקטנה, זו פשוט מציאות שכששומעים עשרות דעות יותר קשה להחליט ממקום פנימי ואמיתי מה נכון לי לעשות.

nc · 30/6/15

נכתב ע"י bbr;1676991:
כי זה פשוט נורא מבלבל...
תקראי את האשכול הזה מהתחלה ותגידי לי אם את במצב כזה מתסכל כמו שהאמא היתה בו, עם כל עומס הרגשות, והחזרה מיום טיול מעייף היית מצליחה באמת להתחבר לאינטואיציה הפנימית שלך ולדעת מה באמת מרגיש לך נכון לעשות במקרה כזה?!
לדעתי זה כמעט בלתי אפשרי
ואני לא רואה פה זלזול והקטנה, זו פשוט מציאות שכששומעים עשרות דעות יותר קשה להחליט ממקום פנימי ואמיתי מה נכון לי לעשות.

כן, אני בהחלט נותנת לאמא את הקרדיט שהיא מחוברת לאינטואיציה הפנימית שלה, ומתגובתה נשמע שהיא התנהלה נהדר וגם נתרמה מהעצות פה בפורום.

אגב, גם בעבר אמהות בגינה "קשקשו" כהגדרתך בנושאי הורות , גם אם לא בקורסים מסודרים.
ומי אמר שההורות המופלאה והמושלמת של לפני 20 שנה לא קשורה לנשירה האדירה שיש היום?
ההתרפקות הנוסטלגית על כל מה שהיה פעם - לא בטוח שיש לה על מה להסתמך.

bbr · 30/6/15

נכתב ע"י nc;1676998:
כן, אני בהחלט נותנת לאמא את הקרדיט שהיא מחוברת לאינטואיציה הפנימית שלה, ומתגובתה נשמע שהיא התנהלה נהדר וגם נתרמה מהעצות פה בפורום.

אגב, גם בעבר אמהות בגינה "קשקשו" כהגדרתך בנושאי הורות , גם אם לא בקורסים מסודרים.
ומי אמר שההורות המופלאה והמושלמת של לפני 20 שנה לא קשורה לנשירה האדירה שיש היום?
ההתרפקות הנוסטלגית על כל מה שהיה פעם - לא בטוח שיש לה על מה להסתמך.

את ראית שכתבתי באיזה מקום על הורות מושלמת לפני 20 שנה?! אשמח שתביאי לי ציטוט.
הקטע הזה בפורום שמכניסים מילים לאנשים בכח לפה ממש ממש לא נעים (בלשון המעטה)
תסתכלי כמה הודעות אחורה ותראי שכתבתי, שבכל דור ודור יש מכל הסוגים!

ואני האחרונה שמתרפקת על נוסטלגיות של פעם.....

השקעה · 30/6/15

אני חושבת שהאשכול גלש.
כמו שכתבתי-העניין הסתדר,אף אחד לא מת, אין רושם לנזק נפשי עתידי ובלתי הפיך לילדה או לי או לגננת,יש קבלת שבת ומסיבת פיצוי/ הכלה/ אינטואיציה/ הסחפות בפורום ועוד.
בכל אופן הרבה תגובות כן עזרו כאן שכן האינטואיציה הראשונית היתה כעס בלבד.

לא יודעת למה אבל תמיד דיון כאן חייב לגלוש מהנושא לפלסופים על שיטות חינוך, זרמים ביהדות, מה האחר צריך לעשות עם חייו ואיך לא הבינו מה אני כותב ועוד.
כשהדיון היה בנושא הכל היה מצויין וכל הדעות תרמו.

ואכן נתרמתי מהאשכול! תודה!...

גרנולה · 30/6/15

בוקר טוב,
האשכול מאד מענין וקראתי מגוון של תגובות.

וארשה לעצמי לספר שאצלי, במסיבת סידור בכיתה א', אמי לא הגיעה למסיבה כי כמה ימים לפני ילדה את אחי (בניתוח), והמסיבה היתה מחוץ לעיר וכו'...
בקיצור, יצא שהודיעו לי פשוט בצורה טכנית ודי יבשה: "אמא לא תגיע למסיבה." לא נתנו לי הרבה ברירות. ולא היתה שום ממלאת מקום...
למרות שעברו הרבה שנים מאז, אני זוכרת בברור ממש (למי שחושב שילדים לא זוכרים מסיבות) כמה היה לי עצוב עצוב במסיבה, לא היה לי בכלל חשק לעלות לבמה, עליתי ושיתפתי פעולה לאורך כל המסיבה כי הייתי חייבת.
יתכן וזה בגלל שלא הביאו לי את הדברים בצורה טובה, ולא ניסו לפצות אותי וכד', יתכן... בלי לדון אף אחד!

אבל,

היו כאלה שאמרו שזה מחשל ילדים,
וכן!! זה חישל והצמיח אותי מאד! ב"ה
שנה אח"כ במסיבה של כיתה ב' (בבי"ס שלנו עשו מסיבה בסוף כל שנת לימודים) אמא של ילדה אחת לא הגיעה, ואני זוכרת שכל כך הבנתי אותה, וניסיתי לעזור לה (עד כמה שיכולתי, בכל אופן ילדה קטנה...) ולתת לה הרגשה טובה, ואמרתי לאמא שלי שתצלם אותה כדי שיהיה לה מזכרת מהמסיבה ותוכל להראות לאמה... וכו'...
וגם - למדתי להעריך באמת את זה שאמא מגיעה למסיבה במיוחד בשבילך. וזה לא דבר המובן מאליו.
וכנראה עוד...

טראומה - זה לא עשה לי. אבל חישול כן.
כמו שאמרו, נפש בריאה יודעת בד"כ להתמודד עם מצבים לא נעימים ולא צפויים ולהשתפשף לנפש חזקה עוד יותר.

למרות שאני מסכימה עם מי שכתב שיש לילדים מספיק הזדמנויות להתחשל, ובאמת לא צריך את זה, נכון! אבל אם זה כבר קורה, אז בואו ניקח את זה למקום של צמיחה - ועד הסוף! עם הרבה חכמה.

בהצלחה לכולם ורוב נחת!

ch3 · 30/6/15

פותחת האשכול רשמה את הדברים כדי למנוע עגמת נפש ולא כדי למסכן את הילדים.
אנו כהורים, אם יש סיבה ידועה מראש, [וניתן להכין את הילדה מראש עדיף], וכשלא, וניתן להכין את הסובבים לפחות זה.
הייתי לפני לידה כשהודיעו על מסיבת סוף שנה ביום שישי ערב שבת ושבועות.
בקשתי אם אפשר לשנות את התאריך לפחות לשבוע אחד אח"כ שבמידה ולא אוכל להגיע, לפחות שאוכל להביא מחליפה סבתא/דודה וכדו'.
ובסופו של דבר, חזרתי מבית החלמה ביום חמישי כדי שאוכל להשתתף ביום שישי במסיבה, וכל ההיעדרות הזאת ביתי ידעה שאני חוזרת כדי שאוכל להשתתף במסיבה.

שירי כהן · 30/6/15

לפני ואחרי כל הדיבורים,
באינסטינקט אימהי נטול פילוסופיות - כן, זו היתה חוויה קשה.
אני יכולה לומר לכן שבמסיבת סוף שנה של שנה שעברה - של בני הבכור,
אני לא הייתי,
כי לילה קודם נולדה הקטנה שלי במזל טוב,
ועם כל ההכנה לדבר, ועם זה שסבתא היתה אתו וכולם פרגנו לו שהוא בוגר,
זו לא היתה חוויה קלה עבורו!
כל הילדים יושבים עם אמא שלהם, מתחבקים אתה, רוקדים אתה, מחייכים אליה והיא אליהם, שרים שיר לאמא וכל האמהות מצלמות, הגננת הדגישה שסבתות לא באות - כמובן שהיא אמרה לו שסבתא שלו זה בסדר, כי אמא לא יכולה... אבל עדיין זה היה לו קשה.
ברור שהוא בסוף שמח, ורקד, ובסך הכל קרה דבר שמח מאד, וראינו יחד את ההסרטות,
אבל ודאי שאין לזלזל בחוויה כזו, ועוד בסגנון הרשלני והמוזר של הסיפור הזה.
הנקודה היחידה שלא מתיישבת על ליבי זה שהגננת לא הרימה טלפון לאמא.
בסדר היא שכחה להודיע, לא אמרה, התבלבלה.
אבל את רואה שהילדה יושבת לבד, עצובה, לא בבגדים המתאימים, איפה הטלפון לאמא?...

ונקודה למחשבה - תחשבי שאת מספרת לבעלך בסוף יום קשה איך הלקוחה הזו שגעה אותך עד דמעות, והילד הזה התעקש וצרח ונשכב על הרצפה והתינוקת בדיוק הקיאה,
והוא עונה לך בשלווה - בסך הכל לא קרה שום דבר נורא, בשואה היה גרוע יותר.

בטח שיש צרות גדולות יותר, מה הקשר?! זה מוריד מעוצמת הכאב של סיפור כזה?
ודאי שאפשר להקטין כל דבר כששמים לידו משהו גדול יותר,
ותאמינו לי שתמיד יש גדול יותר. ליד כל צרה, יש תמיד צרה קשה ממנה...
ולסיכום - השקעה, מעריכה את שיחתך עם הגננת ושמחה שהדבר נגמר בכי טוב.

חנה4 · 30/6/15

חברה, ממש מעניין כאן אחרי הצהרים ובערב, זה ממש הפסד שיש לי מחשב רק בעבודה בשעות הבוקר...
תמשיכו ליהנות!

מלפפון · 30/6/15

אני לא בוחנת דברים לפי הטראומה שזה ישאיר. כי זה כבר לא תלוי בי.
הרי אם היתה מכונה שמשכיחה חויות לא טובות, הייתן נותנות לילד לחוות חויות לא טובות כי ממילא נכניס אותו למכונה ולא תישאר טראומה?

לכן תמיד כשאמא שולחת למשל למטפלת לא הכי הכי, ואומרת לי: 'לילד לא ישארו טראומות', אני אפילו לא מתחילה להתווכח איתה אם כן ישארו או לא.
אלא מציעה לה לנסות להיות בחדר מלא בג'וקים, ואז לחטוף מכה בראש שתשכיח ממנה את החויה ולא תשאיר לה טראומות

..

פה הילדה עברה חויה לא נעימה. יתכן שהיא תתחשל, יתכן שלא תישארנה טראומות (א"א לדעת כי כל אחד מקבל דברים אחרת. לפעמים דווקא ילד רגיש, לא עושה חשבון יותר מדי ודווקא החזק ובריון הגן ישתתק לכמה ימים מרוב טראומה), בכל זאת היא עברה חויה לא נעימה, וזה פתרון מעולה לתת לה חויה אחרת.

לגבי הגננת- אני מבינה אותה כי היא היתה מחליפה ולא הכירה את בנות הגן.
אחרת, היה מוזר איך היא יכולה לראות ילדה עם ביגוד אחר שלא יודעת איך לפעול, ולתת לזה להתרחש. היא המבוגר האחראי בשטח וזו חובתה.
כשמדובר במחליפה- כנראה הכל היה לה חדש, וכל הלחץ והעומס שנפלו עליה לא השאירו לה מקום לאחרויות נוספת.

ואני חושבת שהתגובה שלה אחרי שיחת הטלפון, שאז היא לקחה אחריות והתנצלה, מראה על מידות טובות. כן, כולנו טועים, השאלה אם מכחישים את הטעות או מנסים לתקן אותה.

nc · 30/6/15

נכתב ע"י bbr;1677008:
את ראית שכתבתי באיזה מקום על הורות מושלמת לפני 20 שנה?! אשמח שתביאי לי ציטוט.
הקטע הזה בפורום שמכניסים מילים לאנשים בכח לפה ממש ממש לא נעים (בלשון המעטה)
תסתכלי כמה הודעות אחורה ותראי שכתבתי, שבכל דור ודור יש מכל הסוגים!

ואני האחרונה שמתרפקת על נוסטלגיות של פעם.....

זה מה שכתבת:
"נכון, פעם לא ליטפו חיבקו והכילו את הילד על כל דבר פעוט שקרה לו ויצאו מזה מחושלים."
"אני רוצה רק להעיר הערה קטנה לגבי הנכתב על ידי, כשכתבתי 'פעם' הכוונה לא היתה לשואה ולא לתקופת הצנע, הכוונה ללפני 20-30 שנה."
מי אמר שההורות הזו טובה יותר?

בש · 30/6/15

נכתב ע"י יונה יונה;1676264:
נכון, זה סיפור עצוב מאוד לילדה.
אבל לא צריך להגזים עד כדי "מקוה שתעבור את זה בשלום"

והיו כאן כמה תגובות מוגזמות לגמרי...
הגננת לא הודיעה לאימא של ילדה שלא הגיעה תקופה לגן, מאיפה לה לדעת שבדיוק ביום המסיבה הילדה תפציעה לה?

לדעתי בדיוק להיפך!! לפעמים הורים אחראיים שמתאפשר להם- משאירים ילד בבית עוד יום 'ליתר ביטחון', ודווקא גננת מסורה צריכה לעדכן את ההורים שיש מסיבה! ובפרט אם הילדות צריכות לבוא כחול - לבן וכד', ובמקרה דנן- שהאמהות מוזמנות גם.
תמיד אפשר וצריך לדון לכף זכות גננת עמוסה, אבל המקרה הזה ודומיו ממש ממש כואבים!!
לא כל דבר צריך לנפח לנזק עתידי וכו' אבל מספיק כאב הלב שבימים שסביב הסיטואציה. לאמא וגם לילדה.

bbr · 30/6/15

נכתב ע"י השקעה;1676508:
ואחרי קריאת כמה עצות כאן הרמתי טלפון לגננת והסתבר שכך:
דבר ראשון התקשרתי לטלפון שממנו היא התקשרה מבלי לשים לב שזה לא הטלפון הרגיל של הגננת ותוך כדי שיחה מתברר שמדובר במחליפה כי הגננת ילדה והמחליפה ארגנה את כל המסיבה. היא התנצלה מאוד ואמרה שלא נעים לה בצורה ממש לא רגילה שהיא לא שמה לב,אמרתי לה שכיוון שזה הגישה שלה אני לגמרי מוחלת לה אבל הסברתי מה היה לא נעים ועד כמה, והיא ממש הזדהתה.

לכל הקוראות חצאי אשכולות ועדיין מבקרות את הגננת
אז שימו לב לתגובת האמא
הגננת - יולדת
ומארגנת המסיבה היא גננת מחליפה (יללל... להיכנס בה)
ומי שעדיין קשה לה לדון לכף זכות, אז כנראה שעכשיו אצלה לילה-חושך בעיניים

ובשביל כאלו סיפורים של לדון לכף זכות שווה כל הפורום, ויהיה זה לזכות פותחת האשכול

GRN · 30/6/15

נכתב ע"י bbr;1676927:
אני רוצה רק להעיר הערה קטנה לגבי הנכתב על ידי, כשכתבתי 'פעם' הכוונה לא היתה לשואה ולא לתקופת הצנע, הכוונה ללפני 20-30 שנה.
ומי שנהנה לקחת כל אמירה כאן לקיצוניות של השואה ובכך להרגיע את עצמו שיערב לו....
רק שידע שלא לכך היתה הכוונה!

בנוסף, פעם של לפני 20-30 שנה שונה מאוד ממקום למקום.

שירי כהן · 30/6/15

דברתי עם חברה עכשיו בטלפון על הסיפור הזה (מישהי כאן מהפורום),
והיא נתנה לי כיוון מחשבה שלא חשבתי עליו -
שבמסיבות אלו בדרך כלל הקטע שבו ילדה יושבת עם אמא אחד על אחד הוא בסוף המסיבה.
שבתחילה הגננות מגנדרות את הילדות, ואז בבליל בלגן נכנסות אמהות והילדות רצות אליהן,
ואז האמהות יושבות בצד אחד של הגן והילדות בצד השני, או בשני חצאי מעגלים.
ובאמת גננת חדשה, שלא מכירה את האמהות, ולא שמה לב שילדה אחת לא מצאה למי לרוץ...
זה באמת הגיוני.
בתוספת הלחץ של המסיבה עצמה.
ואז בשיר האמהות... אולי בסוף.. היא כנראה שמה לב.
כשחושבים על זה ככה - זה נשמע אחרת.
הייתי חייבת לכתוב, כי זה פתח לי פתח לכף זכות, קודם לא מצאתי משהו כזה...

לאה ולדמן · 30/6/15

נכתב ע"י יעל ברג;1676317:
א) הסיפור מזעזע.ועם כל הרצון הטוב שלי אני לא מוצאת איך להצדיק את הגננת.

ב) אנחנו צריכות להיות חכמות ולקחת טראומות שעברו על הילדים שלנו ולהפוך אותם למקום מעצים. את הטראומה אי אפשר למחוק וגם לא להדחיק, אבל אפשר לקחת אותה כהוכחה לחוזק שלהילדה. לפני כחודשיים ב"צהרון" לקחו את כל הילדות למתנ"ס מאד רחוק וסיכמתי עם אמא אחת שהיא תחזיר גם את הבת שלי. ו--- האמא שכחה והשאירה את הבת שלי במתנ"ס הרחוק מהבית שלנו. אני הייתי בבית, רגועה, כשהילדה שלי בכיתה א' הלכה רבע שעה ברחובות שהיא כלל לא מכירה וחזרה הבייתה בוכיה מאד. כמובן שהתמלאתי זעם אבל יותר מכך- פחד על הטראומה שנגרמה לילדה שנשארה לבד במתנ"ס לא מוכר ואז חזרה את כל השכונה לבדה. אבל בסופו של דבר המסקנה של כל הבית (והסבתות והדודות והשכנות) שהילדה הזו אמיצה וחכמה ומלאת תושיה מאין כמוה... ולתדהמתי הילדה, שעד אז מאד פחדה מחושך וישנה רק עם מנורת לילה, נתנה את המנורה במתנה לאחותה הקטנה "אני כבר לא צריכה את זה" היא הסבירה לה "כי לי יש תושיה" (היא לא מבינה מה משמעותהמילה אבל נתנה לה פרשנות משלה...)

הסיפור הזה לימד אותי המון על איך להתייחס לקשיים של ילדינו וגם את יכולה לומר לשבח אותה על זה ש'יש לה חוזק מיוחד בלב': עובדה שהיא בכתה רק קצת, ועובדה שהיא לא הפריעה לשאר הילדות, ועובדה שהיא חזרה עצובה אבל היא לא בכתה, וכו' וכו' למצוא הוכחות שיחזקו את הילדה בכוחותיה ויכולותיה, כדי שהמקרה הנורא הזה יהיה אבן דרך חיובית ולא שלילית.

כשהקב"ה נותן ניסיון הוא נותן גם כוח להתמודד איתו ואנחנו כאימהות יכולות להיות השליחות לתת את הכוח הזה.

כמובן שעיקר האנרגיה צריכה להיות מושקעת בהעצמת הילדה (ולדעתי- פחות ע"י ממתקים ופרסים הבאים ל"פיצוי" ויותר שיחות של הבנה והעצמה בלי קשר לפיצוי) אבל טלפון לגננת בהחלט מתבקש. אמנם בתום לב, אבל היא טעתה טעות גדולה מאד מאד והיא חייבת להבין את זה.

אהבתי מאד את הרעיון של למצוא העצמה בסיפור. במיוחד נהניתי מהסיפור על הבת שלך.

אבל לדעתי נקודת העצמה של לא בכית כי את גדולה היא הרסנית. למה? למה ילד צריך להרגיש שמי שבוכה הוא קטן? מי שכואב לו בוכה. אסור להרוס את המקום הזה. נכון, אם יש ילדה שבוכה מכל דבר צריך לעזור לה לרסן את זה, אבל בכי במקום של צער, הוא בכי בריא מאד, בכי שנותן מקום לרגשות, פורק ומנקה אותם. מתנה משמים שאסור לקחת מהבנות (וגם הבנים בסתר ליבם ישמחו להצטרף לפורקן הזה...)

יעל אייזיקוביץ · 30/6/15

[סיפור אמיתי ששמעתי מרישה קרקובר בקורס על הילד העוור ולקויי ראיה, יש לו מסר חזק שדיבר אלי ומתחבר לי לכאן:

ילד עוור מלידה (ל"ע) לא מודע לעוורון שלו, ולכן בגיל מסוים ההורים צריכים להסביר לו מה שהוא לא רואה ומה זה בכלל לראות..
ילדה אחת קטנה הגיעה לזמן שצריך לעשות את השיחה הזאת.. האמא ישבה והסבירה לה שרוב האנשיםבעולם יכולים "לדעת בלי לגעת" וזה נקרא לראות.. הילדה בת 4 הייתה חכמה ושאלה המון שאלות:
מה? הם יכולים לדעת איזה סוג המכונית שנוסעת למטה בלי לגעת בה? ועוד ועוד..
כשקלטה את ההפסד האדיר שלה פרצה בבכי תמרורים,
האמא החכמה שלה לקחה אותה בידיים למיטה ונשכבה לידה ופשוט בכתה יחד איתה הרבה זמן.. אולי חצי שעה.
אח"כ שטפה לה את הפנים ואמרה לה: נכון, את לא יכולה לדעת בלי לגעת אבל בואי נחשוב על כל מה שאת כן יודעת ויכולה ומצליחה.. וביחד הן פרטו ונזכרו ואז אמרה האמא: בע"ה את תוכלי לעשות הכל כמו כולם!
הילדה הרהרה רגע ואמרה: אמא אני מאמינה לך! יודעת למה? בגלל שבכית איתי