קצת רגישות יכולה למנוע הרבה עוגמת נפש

יעל אייזיקוביץ · 29/6/15

נכתב ע"י bbr;1676669:
נכון, פעם לא ליטפו חיבקו והכילו את הילד על כל דבר פעוט שקרה לו ויצאו מזה מחושלים.

כמה השגות:
מי אמר שלא הכילו ונתנו חום הכלה והבנה?
מי אמר שהילדים יצאו מחושלים?

למיטב הבנתי הכלה והבנה, שיחה מרגיעה, רק מצמיחים ומחזקים את הילד.
התעלמות ואטימות עלולים להצמיח ילד ממורמר ומנוכר שלילי לעצמו ולחברה.

אי אפשר למנוע ממנו להתמודד בחיים רק להכיל את ההתמודדות שלו ולהיות שם בשבילו
ככה גם הוא יהיה שם לאחרים

עוד משהו בקשר למילים האלו:

ליטפו חיבקו והכילו את הילד על כל דבר פעוט שקרה לו

אני לא רואה שכ"כ מלטפים ומכילים את הילדים היום. רק מדברים על זה בהנחיית הורים אולי...

מוריסקא · 29/6/15

נכתב ע"י bbr;1676408:
יש פה שתי נקודות שממש צורמות באשכול הזה.
1. המילים המוגזמות- זה אכן מקרה כואב מאוד מאוד מאוד, אך אם נכתוב על הסיטואציות האלה 'מקרה קורע לב' 'מזעזע' ועוד ועוד ביטויים מוקצנים, מה נכתוב כשמישהו חולה מאוד או במצב סכנה??
חברה, תזהרו על הפה שלכם אנחנו מתרגלים לכתוב/לומר ביטויים קיצוניים על דברים שהם לא קיצוניים ויוצאים לגמרי מפרופורציה.

פותחת האשכול אינה ביקשה שיארגנו כאן לינטש לגננת של הילדה שלה.
היא בסך הכל רצתה הזדהות מלא, עם הכאב והתסכול, ותו לא.
וכשרוצים להזדהות עם מישו במילים,
לא פותחים מילון האם מילה זה, מתאים לסיטואציה כזו,
אלא מנסים להעביר כמה שיותר ברור, שהזדהנו, שהבנו אותך, שזה כואב גם אותנו.
ובמקרי הצורך גם לשונות של כמו 'מזעזע' וכדו'.
ולפעמים כשח"ו קורא למישו משהו טרגדי באמת, והנפגע מבקש הזדהות,
לא כל פעם מילים של תרגדיה יעזרו, והבן.

עדינה הלפגוט · 29/6/15

בקשר למה שכתבו פה על חישול הילדים וכו'. החיים ב"ה מספקים כ"כ הרבה חישולים ובמיוחד לילדים רגישים. התפקיד של ההורים זה להכיל את הילד ולהשתתף בצער שלו. צריך לשם לב שמה שנראה לנו לפעמים צער קטן יחווה בעיני הילד כחורבן וקושי עצום, ואסור לזלזל ברגשות שלו ולסבור בטעות [ולפעמים בעצלות] שהוא מתחשל כרגע. נכון שלא תמיד טוב להציע פיצויים ופרסים. אבל במקרה כמו כאן, חשוב להעצים את הילדה שחשה כנראה בדידות וחוסר ערך. מאוד מזדהה איתך השקעה

גלבוע · 29/6/15

אגב, לאמהות שלפעמים חייבות לאחר, ההצעה שלי: תכינו את הילדה מראש.

השנה נאלצתי לאחר מעט למסיבת סוף שנה.
ידעתי שכך יהיה - שני דברים שהתנגשו בלי יכולת להזיז אף אחד מהם.

אמרתי מראש לילדה שאני חייבת להיות ב X, ואעשה את כל המאמצים להגיע הכי בזמן, אבל קצת אני בטוח אצטרך לאחר.
היא ידעה והיתה מוכנה נפשית.
כשהגעתי באמצע דברי הברכה של הגננת, היא החלה לזהור כשמש בצהרי היום, ולנופף לי לשלום.

אם היא לא היתה יודעת שאני אאחר, אני בטוחה שזה היה נראה אחרת לגמרי.
(ואגב, מדובר בילדה רגישה במיוחד.)

GRN · 29/6/15

נכתב ע"י יעל א;1676694:
מי אמר שלא הכילו ונתנו חום הכלה והבנה?

BBR יודעת מה שהיא כותבת.

חצרות · 29/6/15

הגננת שלנו חילקה שיר מיוחד על איחורי האמהות...

רחלשקרקה · 30/6/15

אני לא מבינה מה הדיון טראומה/לא טראומה. תישאר צלקת/ לא תשאר וכו'

תמיד כשאתם מקבלים מכה, אתם שוקלים לפני ה"איייייי" והדמעות אם תשאר לכם צלקת , ואם לא אז אין מה לבכות?
כואב עכשיו. קצת בוכים. עד החתונה זה יעבור

דוריטוס · 30/6/15

חבל. מבינה אותך מאד! ליבי איתך ועם המתוקה שלך.
צאי איתה ליום כיף ומהנה רק איתה.

יעל אייזיקוביץ · 30/6/15

נכתב ע"י GRN;1676713:
BBR יודעת מה שהיא כותבת.

מעניין איך אפשר להכיר כ"כ טוב את האנשים מדורות עברו- מה בדיוק הם עשו וכיצד..

GRN · 30/6/15

נכתב ע"י יעל א;1676820:
מעניין איך אפשר להכיר כ"כ טוב את האנשים מדורות עברו- מה בדיוק הם עשו וכיצד..

תתפלאי לשמוע

מירי קוגלמן · 30/6/15

לא קראתי את כל התגובות
רק מלדמיין את הפוזה יורד לי דמעות

יעל ברג · 30/6/15

[FONT=&quot]סבתא של בעלי תמיד אומרת שבימי מלחמתהעולם השנייה לאף אחד לא כאב הראש, לאף אחד! איך זה יכול להיות. פשוט, כי כשעסוקים בהישרדות לא שמים לכאבי ראש[/FONT][FONT=&quot].
[/FONT][FONT=&quot]בעבר כ"כ עסקו בהישרדות וממילא פחות התייחסו למכאוביהם שלהילדים[/FONT][FONT=&quot].
[/FONT][FONT=&quot]האם הילדים יצאו יותר קשוחים? ברור שכן[/FONT][FONT=&quot].
[/FONT][FONT=&quot]האם הם, עם כל השכול והיתמות, הפרעות והמגיפות שהיו לחם חוקם, היו יותר שמחים? לדעתי לא, אבל קטונתי[/FONT][FONT=&quot].

[/FONT][FONT=&quot]יחד עם זאת אני כן מסכימה עם זה שצריך לתת לילד להתמודד ולא להתמודד במקומו[/FONT][FONT=&quot].

[/FONT][FONT=&quot]כמו"כ צורמת לי המילה 'פיצוי', שנכתבה פה כמה פעמים[/FONT][FONT=&quot].
[/FONT][FONT=&quot]יש הבדל בין לתת לילד חיזוק/הכלה/עידוד וכדומה לבין 'פיצוי[/FONT][FONT=&quot]'.

[/FONT][FONT=&quot]פיצוי נותנים למישהו שארע לו נזק, בעוד שניתן לחזק גם את החזקים, להכיל גם את השלמים ולעודד גם את הרגילים[/FONT][FONT=&quot].
[/FONT][FONT=&quot]כאשר אנחנו באות לתת לילד פיצוי, אנחנו משדרות לו שהוא ניזוק[/FONT][FONT=&quot], [/FONT][FONT=&quot]שהוא חלש שהוא היה קרבן. אפשר ורצוי לתת לילד מתנה לאחר מאורע לא נעים שהוא עבר[/FONT][FONT=&quot], [/FONT][FONT=&quot]אבל לא בתור פיצוי, אלא לנסות למצוא סיבה טובה ומחזקת שבגללה מגיע לו הפרס הזה. אמא היא מעין מראה של הילד ובכלל ילדים לומדים מהמבוגרים איך להסתכל על דברים. אם נרחם עליו (ושוב- הכלה, עידוד, הקשבה וחיזוק זה לא רחמים[/FONT][FONT=&quot]!!!) [/FONT][FONT=&quot]הוא ילמד לרחם על עצמו ורחמים עצמיים זה דבר מאוס ומסוכן.

[/FONT]

מ.לוינגר · 30/6/15

בואו ננסה בכל זאת גם להבין את הגננת.
ימי לחץ מטורפים שלפני המסיבה, ריצה מכאן לשם בשביל שהכל יהיה מושלם, ובבית שוכב לו ילד עם וירוס שכל הלילה בכה לה ולא נותן לה מנוחה לרגע כשבין לבין הוא מקיא, כך עברה את הלילה, ואז איכשהו ב-8 בבוקר היא גוררת עצמה לגן ומנסה לגמור את הדברים האחרונים של המסיבה, אך אויה רותי אינה נמצאת, טוב מיד אני מתקשרת אליה, אך בדיוק אמא של שרי מתקשרת להגיד אם זה טוב שהיא תכין עוגה אישית לכל אחת, ומיד כשגמרה את השיחה, שושי נפלה ובכתה כאילו חרב כל עולמה וכו' וכו ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו....

תגניק · 30/6/15

צרות של ילדים?

לגבי המעירים על האינפלציה במילות הצער
תרשו לי להזכיר את האימרה הידועה שילד שמשחק בצעצועיו נדמה בעיניו למשיט ספינות בים
ואם חלילה משחקו יושחת הרי זה כטבעו ספינותיו בים
במשקפים של ילד זאת אכן טרגדיה וכדו'
לא תשאר מזה אי"ה צלקת עם המון סיעתא דשמיא ותפילה
כשיעזרו לילדה ולאמא לעבד את הקורות אותם שם מבחינה מעשית ורגשית
וכן כמו שנאמר לעיל -להוציא את הילדה, גיבורה, בעלת תושיה וכדו' , מהסיפור

bbr · 30/6/15

נכתב ע"י האמת;1676861:
בואו ננסה בכל זאת גם להבין את הגננת.
ימי לחץ מטורפים שלפני המסיבה, ריצה מכאן לשם בשביל שהכל יהיה מושלם, ובבית שוכב לו ילד עם וירוס שכל הלילה בכה לה ולא נותן לה מנוחה לרגע כשבין לבין הוא מקיא, כך עברה את הלילה, ואז איכשהו ב-8 בבוקר היא גוררת עצמה לגן ומנסה לגמור את הדברים האחרונים של המסיבה, אך אויה רותי אינה נמצאת, טוב מיד אני מתקשרת אליה, אך בדיוק אמא של שרי מתקשרת להגיד אם זה טוב שהיא תכין עוגה אישית לכל אחת, ומיד כשגמרה את השיחה, שושי נפלה ובכתה כאילו חרב כל עולמה וכו' וכו ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו....

כל הכבוד על המאמץ לדון לכף זכות, רק תקראי כמה הודעות אחורה ותביני שהסיטואציה הרבה יותר מסובכת, וכתבה זאת פותחת האשכול במפורש, הגננת היא בכלל גננת מחליפה ולא הגננת הקבועה שיצאה לחופשת לידה, על כל מה שכתבת תוסיפי את זה שרק לא מזמן היא נכנסה לגן, נכנסת ישר לתוך לחץ של חזרות למסיבה, שחיקה ועייפות של הצוות בגן מסוף שנה, בקושי זוכרת כבר את שמות הילדות, קל וחומר של ילדה שהיתה הרבה זמן חסרה....

בקיצור לדון לכף זכות, נקודה.

השקעה · 30/6/15

עכשיו עברתי על התגובות מפורט...
אני רוצה להגיד, ברור שאני דנה לכף זכות וככה כתבתי בהודעת העדכון, כי צריך להיות קל לפיוס בכל אופן.
אבל לא, לא הייתי מזלזלת בזה שבשביל הילדה זה דבר גדול, ואנחנו לא חיים בתקופת השואה ברוך ה', התפקיד שלנו הוא לא להכין את הילדיכ לחיי השרדות מטורפת כמו פעם (גם סבא שלי פרנס בגיל 8 שלושה אחים יתומים מאב בזמן המלחמה ולא היה לו זמן אז למסיבות בגן ושאר צרות בסדר גודל כזה, והוא היה אדם עם חיים קשים רגשית גם כשהכל כבר היה לו נפלא והתבסס כמבוגר מכל הבחינות).
ברוך ה', ואני מודה על כך לה', שיש לנו את הזכות לשים לב גם לדבר קטן שגרם לילד עוגמת נפש(וכן, גם להורים, אני שמה לב שככככל מי שהיתה פעם במסיבה של בתה בגן הבינה מצויין) וזה ממש לא ממסכן את הילד לדעת שחשבו עליו ורוצים לפצות אותו, פיצוי זה לא מילה שנאמרת רק לגבי מקרים קיצוניים אלא גם כשאני קונה צלחת חדשה לשכנה ששברתי לה את הצלחת שירשה מסבתא שלה.
ואגב יש לי הרבה ילדים והם מתחשלים טוב מאוד בסיטואציות שבהן זה נדרש, רק שזה לא אחת מהן. כאן זה לא נדרש ואף אחת לא היתה רואה בזה הזדמנות פז לחשל את בתה בת ה-4 אם זה היה קורה לה אישית! ולא סתם היתה הזדהות כזאת ואפילו קצת הקצנה. פשוט כי אף אחת לא רוצה לעמוד במצב כזה, במיוחד מי שיכולה להבין אותו כאמא ולא כותבת מתוך עמדה של אמא לתינוק בן שנה או משהו.
שוב, אני באמת דנה לכף זכות את הגננת וזה לא סותר את זה שהיתה כאן טעות רצינית, היא גם הודתה בזה בעצמה ולא התנערה מזה. לדון לכף זכות אחרי שמישהי מבינה ומתנצלת-ברור ובסיסי!

bbr · 30/6/15

אני רוצה רק להעיר הערה קטנה לגבי הנכתב על ידי, כשכתבתי 'פעם' הכוונה לא היתה לשואה ולא לתקופת הצנע, הכוונה ללפני 20-30 שנה.
ומי שנהנה לקחת כל אמירה כאן לקיצוניות של השואה ובכך להרגיע את עצמו שיערב לו....
רק שידע שלא לכך היתה הכוונה!

השקעה · 30/6/15

נכתב ע"י bbr;1676927:
אני רוצה רק להעיר הערה קטנה לגבי הנכתב על ידי, כשכתבתי 'פעם' הכוונה לא היתה לשואה ולא לתקופת הצנע, הכוונה ללפני 20-30 שנה.
ומי שנהנה לקחת כל אמירה כאן לקיצוניות של השואה ובכך להרגיע את עצמו שיערב לו....
רק שידע שלא לכך היתה הכוונה!

רק עכשיו ראיתי בעקבות ההודעה הזו איפה כתבת "פעם", מישהי אחרת דיברה על חישול בזמן תקופות קשות ומצבי השרדות(אין לי כח לצוטט, סליחה).
ואחרי שאני קוראת את ההודעה שכתבת בה "פעם", אני יכולה להגיד לך שזה לא כללי, יש מצבים שזה נכון להגיד את זה שלפני 20-30 שנה היה חינוך יותר בריא, ויש מצבים שלא נכון.
אני לא מחנכת לפי שיטה אלא לפי מצבים נתונים.

bbr · 30/6/15

נכתב ע"י השקעה;1676946:
רק עכשיו ראיתי בעקבות ההודעה הזו איפה כתבת "פעם", מישהי אחרת דיברה על חישול בזמן תקופות קשות ומצבי השרדות(אין לי כח לצוטט, סליחה).
ואחרי שאני קוראת את ההודעה שכתבת בה "פעם", אני יכולה להגיד לך שזה לא כללי, יש מצבים שזה נכון להגיד את זה שלפני 20-30 שנה היה חינוך יותר בריא, ויש מצבים שלא נכון.
אני לא מחנכת לפי שיטה אלא לפי מצבים נתונים.

שוב....
אף אחד לא אמר שלפני 30 שנה היה חינוך יותר בריא.
רק שלא תחשבו שבגלל שאמהות יודעות יותר לדבר היום הרבה ולנאום נאומים מעל גבי הפורום ויש עודף מודעות רגשית, זה אומר שהחינוך יותר בריא. פעם היו אנשים שחינכו נכון ופעם היו אנשים שעשו טעויות, וכך גם היום יש אנשים שמחנכים נכון ויש אנשים שעושים טעויות.
אה, ובחינוך כבר ראיתי שאין כל כך קשר בין מה שההורים עושים לבין התוצאות, יש הורים שעושים את כל הטעויות האפשריות ויוצאים להם ילדים מדהימים עם אישיות בנויה ועוד הרבה יתרונות, ויש הורים שהם אנשי חינוך מעולים ומנוסים עם המון מודעות ועבודה עצמית והתוצאות: שלא נדע מצרות.

בקיצור: תפילה! שנעשה את הדבר הנכון לפי האינטואיציות הבריאות שה' נטע בנו.
(רק שקצת מסובך להתנהל לפי האינטואיציות כשקוראים קודם 100 הודעות בפורום לכל הצדדים ולא יודעים מה החשיבה הנכונה שה' נטע בי)

יעל אייזיקוביץ · 30/6/15

נכתב ע"י bbr;1676967:
שוב....

רק שלא תחשבו שבגלל שאמהות יודעות יותר לדבר היום הרבה ולנאום נאומים מעל גבי הפורום ויש עודף מודעות רגשית, זה אומר שהחינוך יותר בריא. פעם היו אנשים שחינכו נכון ופעם היו אנשים שעשו טעויות, וכך גם היום יש אנשים שמחנכים נכון ויש אנשים שעושים טעויות.

כל מילה.