קצת רגישות יכולה למנוע הרבה עוגמת נפש

bbr · 29/6/15

יש פה שתי נקודות שממש צורמות באשכול הזה.
1. המילים המוגזמות- זה אכן מקרה כואב מאוד מאוד מאוד, אך אם נכתוב על הסיטואציות האלה 'מקרה קורע לב' 'מזעזע' ועוד ועוד ביטויים מוקצנים, מה נכתוב כשמישהו חולה מאוד או במצב סכנה??
חברה, תזהרו על הפה שלכם אנחנו מתרגלים לכתוב/לומר ביטויים קיצוניים על דברים שהם לא קיצוניים ויוצאים לגמרי מפרופורציה.

2. כמה שכתבו שאין שום צד שהגננת היא בסדר. זה ממש עיוות של מה שכתוב בפרקי אבות 'הווי דן את כל האדם לכף זכות'. מה, אתן שכותבות שאין לגננת אף צד של זכות יותר חכמות ממי שכתב את המשנה?
יש כאן מצב בפורום שלפעמים אנחנו עושים בית דין שדה ושופטים אנשים בלי לשמוע צד שני, וזה ממש דבר אסור!!!
אני רק אוסיף איום

קטן מי שדן לכף זכות דנים אותו כך בשמים ואני מעדיפה לא לכתוב את ההיפך, אז תחשבו איך אתם רוצים שיטפלו בכם בשמים בחובה או בזכות ותשתדלו לנהוג כך...

אני חושבת שאם רוצים להשתתף בכאב ובצער שיש לאמא יש דרכים לעשות זאת במילים מרגיעות ומנחמות ולא לכתוב מקרה קורע לב כדי שהקב"ה לא יצטרך להראות לנו חלילה מה זה באמת מקרה קורע לב.

הפקות על · 29/6/15

נכתב ע"י poto12;1676400:
וואו אתחיל להעריך את הגננת של הבת שלי יותר
הבת שלי לא היתה שבוע שעבר בגן
ביום חמישי בלילה הגננת מתקשרת שביום שישי יעשו חזרות באולם אז אמרתי לה שהבת שלי לא תוכל להגיע (לא היינו בעיר בגלל שמחה משפחתית) אז היא אמרה שתראה מה לעשות..
במוצ"ש היא התקשרה כמה פעמים עד שהצליחה לתפוס אותי ואמרה לי לעדכן אותה באיזה שעה אני שולחת את הילדה אם זה אחרי 9 ייתכן והם יהיו כבר בדרך לאולם... אז שלא תגיע לגן ריק חלילה (יש סיכוי שהיא דחתה את החזרות האחרונות בגללה)
בכ"א היום בבוקר הגננת מתקשרת ואומרת לי שהבת שלי נבוכה כי ביום שישי אמרו שצריך לבא עם חולצה שחורה ואני שלחתי עם לבנה אז אם אוכל להביא לה כי היא ממש מרגישה לא נעים
כשהגעתי לאולם לילדה כבר הייתה חולצה שחורה שאלתי מאיפה
מסתבר שכל הגננות התנדבו להשיג לה ואחת התנדבה לרוץ להורים שלה בשביל להשיג לה במהירות (למרות שאני הבאתי לה חצי שעה אחרי) העיקר שהילדה תהיה הכי שמחה והכי מהר

האמת ככה זה נורמלי-
הגננת היא כמו אמא של הילדות היא אמורה לדאוג להן בדיוק כפי שאמא דואגת לבת שלה
גם אצלינו הגננות ככה

השראה · 29/6/15

חזרתי עכשיו ממסיבה בגן של הבת שלי ואני לא מצליחה לתאר אותה בלעדי...

הלב נצבט גם עליה וגם עליך. אין מילים.
שעגמת הנפש הזו תהיה לך במקום דברים אחרים.

אולי ,
דווקא בגלל שהייתי עכשיו במסיבה וראיתי את הלחץ של הגננות והסייעות ואפילו הביאו גננת נוספת וסייעת לעזרה חוץ מהמנגנת כמובן וגם כמה בחורות שעזרו בלי הפסקה, להלביש ולאבזר ולכוון וכו'...
אני יכולה לדמיין מצב שהגננת לא שמה לב באותו זמן שלא הגעת או שהילדה עצובה ורק אח"כ ראתה שלא היית, וגם אז לא היה לה זמן להתקשר.

מה שבטוח- ברור שהיו צריכים להודיע לך על המסיבה. זה החלק הלא מובן בכל הספור.

לדעתי- כשתרגעי קצת, את צריכה להתקשר לגננת ולספר לה מהצד שלך, מה היא היתה צריה לעשות כדי שלא יקרה...

זוהר טל · 29/6/15

וואו, ממש בכיתי מהתגובות כאן.
רחמנות על שתיכם.

עצה טובה למי שלא מתאפשר לה בשום אופן לבוא למסיבה:
אם יודעים מראש, אפשר להכין את הילד/הילדה, להסביר להם יום קודם בצורה יפה, שיבינו, שאמא לא תוכל לבוא למסיבה, או תאחר, וכו'.
לבקש מאמא של חברה להסריט או לצלם, ואח"כ לראות את זה ביחד.
להראות לילד שהמסיבה חשובה לי על אף שאני לא יכולה לבוא,
הילדים מבינים, הם לא אטומים.
בתקוה שלא יקרה...
רק בשמחות.

bbr · 29/6/15

נכתב ע"י רבקה1234;1676406:
לא חושבת שזו הגזמה.
זו חוויה מתקנת, ולדעתי היא הכרחית כדי שהילדה לא תישאר עם החוויה הטראומטית.
מצטרפת בכל פה להצעת התיקון שהוצעה לעיל.

את יכולה לקרוא שוב את ההודעה שכתבתי באמצע האשכול, אני חוויתי מסיבת סיום גן חובה ללא אימי, ואני לא זוכרת בכלל את הסיטואציה אלא רק מהסיפורים שלאמי זה כאב. אם היו עושים לי מסיבה חוזרת ועוד כל מיני תיקוני טראומות ופיצויים למיניהם (אצלינו יודעים שפיצויים נותנים לנכים, לא לאנשים בריאים) יש סיכוי שהייתי זוכרת את זה.(ושלא תגידי שהזכרון שלי גרוע כי אני זוכרת חוויות מגיל הרבה יותר קטן.) ילדים הם הרבה יותר מחליקים ושוכחים ממה שאנחנו חושבים, לא חושבת שצריך לחפש טראומות מתחת לאדמה יש מספיק כאלה באמת.

רותי המניק · 29/6/15

נכתב ע"י bbr;1676408:
יש פה שתי נקודות שממש צורמות באשכול הזה.
1. המילים המוגזמות- זה אכן מקרה כואב מאוד מאוד מאוד, אך אם נכתוב על הסיטואציות האלה 'מקרה קורע לב' 'מזעזע' ועוד ועוד ביטויים מוקצנים, מה נכתוב כשמישהו חולה מאוד או במצב סכנה??
חברה, תזהרו על הפה שלכם אנחנו מתרגלים לכתוב/לומר ביטויים קיצוניים על דברים שהם לא קיצוניים ויוצאים לגמרי מפרופורציה.

2. כמה שכתבו שאין שום צד שהגננת היא בסדר. זה ממש עיוות של מה שכתוב בפרקי אבות 'הווי דן את כל האדם לכף זכות'. מה, אתן שכותבות שאין לגננת אף צד של זכות יותר חכמות ממי שכתב את המשנה?
יש כאן מצב בפורום שלפעמים אנחנו עושים בית דין שדה ושופטים אנשים בלי לשמוע צד שני, וזה ממש דבר אסור!!!
אני רק אוסיף איום קטן מי שדן לכף זכות דנים אותו כך בשמים ואני מעדיפה לא לכתוב את ההיפך, אז תחשבו איך אתם רוצים שיטפלו בכם בשמים בחובה או בזכות ותשתדלו לנהוג כך...

אני חושבת שאם רוצים להשתתף בכאב ובצער שיש לאמא יש דרכים לעשות זאת במילים מרגיעות ומנחמות ולא לכתוב מקרה קורע לב כדי שהקב"ה לא יצטרך להראות לנו חלילה מה זה באמת מקרה קורע לב.

את צודקת באמת צריך להקפיד על "הווי דן את כל האדם לכף זכות"
תודה על הארה. אני חזורת בי אם אמרתי משהו מידי קטלני ושיפוטי.
ובאמת מעניין מאד לשמוע גם את הצד השני.

השראה · 29/6/15

רציתי להוסיף עוד משהו,
שאם את שולחת ילדה לגן אחרי תקופה רצינית שהיא לא היתה, ומסיבה מוצדקת את לא יכולה ללוות אותה לגן באותו יום, כדאי שתעשי לגננת שיחת הכנה קצרה:

"שלום הגננת, זלדה המתוקה שלי סוף סוף מרגישה טוב אחרי שהיה לה תקופה ארוכה וירוס. היא ילדה רגישה ולכן אני אשמח אם תקבלי את פניה בעידוד ותקלי עליה את החזרה לגן. "
"ספרי לחברות שזלדה לא היתה כי ... ואולי תכינו לה ציור או שלט קטנטן של ברוכה הבאה שתראה שהיא חשובה והתגעגעו אליה."

ההמשך יכול היה להיות כזה:

"אוי, אמא של זלדה, טוב שהתקשרת, אני כ"כ עמוסה עם מסיבת סוף שנה ועוד אלף עניינים שצריך לסגור וכו'.. מחר יש לנו מסיבה. שתבוא לבושה ב.. ואולי תבקשי מחברה שתלמד אותה קצת תנועות?"
"אנחנו מחכים מחר לשתיכן כמובן, כן?"

הפקות על · 29/6/15

נכתב ע"י bbr;1676417:
את יכולה לקרוא שוב את ההודעה שכתבתי באמצע האשכול, אני חוויתי מסיבת סיום גן חובה ללא אימי, ואני לא זוכרת בכלל את הסיטואציה אלא רק מהסיפורים שלאמי זה כאב. אם היו עושים לי מסיבה חוזרת ועוד כל מיני תיקוני טראומות ופיצויים למיניהם (אצלינו יודעים שפיצויים נותנים לנכים, לא לאנשים בריאים) יש סיכוי שהייתי זוכרת את זה.(ושלא תגידי שהזכרון שלי גרוע כי אני זוכרת חוויות מגיל הרבה יותר קטן.) ילדים הם הרבה יותר מחליקים ושוכחים ממה שאנחנו חושבים, לא חושבת שצריך לחפש טראומות מתחת לאדמה יש מספיק כאלה באמת.

את הראשונה שאני שומעת שלא זוכרת שחווית מסיבת סיום גן חובה ללא אמא
אמא שלי תמיד ממריצה אותנו ללכת ראשונות למסיבה כי אמא שלה היתה מגיעה חסרת נשימה באמצע המסיבה ועולות לה דמעות כל פעם שהיא מספרת איך היתה יושבת ומחכה עד כלות (כמובן שהיא גם הגיעה אלינו תמיד ראשונה)
יש מצב שאם זה מאוד אכפת לאמא כמו שכתבת שלאמא שלך כאב אז יותר קל לילדה להתמודד עם זה.

קריצה · 29/6/15

אתם רציניות בקטע של הדמעות?
נראה לי הגזמה מה שקורה כאן
כדאי מאד לדבר עם הגננת
יכול להיות שזה שהיא התקשרה בצהרים זה היה בשביל להתנצל
ולהסביר מה קרה רק בגלל שאת לא היית היא רק ספרה מה היה
ואם את לא תעשי מזה טראומה לילדה, זה לא יזכר לה כטראומה

poto12 · 29/6/15

אני חושבת שזה אופי של הילדים
היו לי אחיות שהפריע להן שאמי לא יכלה לבא
והיו כאלה כמוני שלא הזיז להן
ובכל המקרים אף אחד לא ריחם מידיי

מלינקה · 29/6/15

אני לא השתתפתי במסיבת סיום גן חובה של בתי מסיבת שמחה- יום קודם נולד לה אח קטן וחמוד, סבתא באה במקומי והילדה החליקה את העינין.
שנה לאחר מכן לפני מסיבת הסידר שמתי לב שהילדה מאוד לחוצה (בדר"כ היא ילדה קלילה ושמחה במיוחד) ושאלתי אותה יום לפני למה היא לחוצה מהמסיבה והיא עונה לי שהיא מפחדת שיוולד לנו תינוק מחר ואני לא אבוא למסיבה...
ניסיתי להרגיע אותה שכנראה לא הולך להוולד לנו בימים הקרובים תינוק...

הפקות על · 29/6/15

נכתב ע"י poto12;1676456:
אני חושבת שזה אופי של הילדים
היו לי אחיות שהפריע להן שאמי לא יכלה לבא
והיו כאלה כמוני שלא הזיז להן
ובכל המקרים אף אחד לא ריחם מידיי

בכלל, פעם החליקו על הרבה "טרגדיות" כאלו
אבל מה, יש הרבה (כמובן לא כולם) שנשארו עם צלקות

mirier · 29/6/15

איכשהו האשכול הזה מתחיל להזכיר את הסיפור של ההוא שהתאבד לא מזמן אחרי שעשו לו "שיימינג" ברשת. העלו כאן מקרה עצוב ומקומם, אבל מכאן ועד ההיסחפויות שרצות כאן....
רק תדמיינו את הגננת קוראת את האשכול.

יונה יונה · 29/6/15

ברצינות כולכן כאן זוכרות מסיבות סוף שנה מגיל 4??
אני את המסיבת סידור לא זוכרת. (ובקושי את הבת מצוה) יש לי בעית זיכרון חמורה?

(ברור שמסתבר שפשוט לא היה בהן שום דבר מרגש או מעציב ולכן אני לא זוכרת אבל נשמע לי מוזר לחלוטין לחשוב שטראומה מסוג כזה בגיל 4 תחקק בנפש לעד)

יונה יונה · 29/6/15

נכתב ע"י הפקות על;1676474:
בכלל, פעם החליקו על הרבה "טרגדיות" כאלו
אבל מה, יש הרבה (כמובן לא כולם) שנשארו עם צלקות

לא נשארים עם צלקות מכאילו מקרים!
תפסיקו להפחיד אימהות!

צלקות מכאלו גילאים חייבות להיות מאוד מאוד טראומתיות.

ילדים מוזנחים רגשית בגילאים שונים עלולים לפתח כל מיני בעיות רגשיות/התנהגותיות/חברתיות אבל מקרה הכי מצער שיהיה כל עוד הוא מטופל נכון (והיו כאן הרבה הצעות לטיפול דבליות לדעתי, אבל אני לא פסיכולגית אז אני לא אשפוט אותן (את ההצעות)) לא ישאיר שום צלקות לטווח ארוך.

Aאילה · 29/6/15

נכתב ע"י מלינקה;1676464:
אני לא השתתפתי במסיבת סיום גן חובה של בתי מסיבת שמחה- יום קודם נולד לה אח קטן וחמוד, סבתא באה במקומי והילדה החליקה את העינין.
שנה לאחר מכן לפני מסיבת הסידר שמתי לב שהילדה מאוד לחוצה (בדר"כ היא ילדה קלילה ושמחה במיוחד) ושאלתי אותה יום לפני למה היא לחוצה מהמסיבה והיא עונה לי שהיא מפחדת שיוולד לנו תינוק מחר ואני לא אבוא למסיבה...
ניסיתי להרגיע אותה שכנראה לא הולך להוולד לנו בימים הקרובים תינוק...

חחח זה טוב,
איזה מתוקה!!!

השקעה, מזדהה ומשתתפת איתך.
אל תשכחי לעדכן אחרי שיחה עם הגננת.

השקעה · 29/6/15

אוקיי,אז ככה
אני מאוד מאוד מודה על כל התגובות והכיווני חשיבה. כנראה שכולן ניסו לשים את עצמן במצב כזה.
קיבלתי כמה תגובות מאוד טובות כאן,עוד מעט אני אצלצל

פשוט לא עברתי על הכל.
בינתיים ברוך ה' הילדה קיבלה כמויות של צומי ממני והלכה לישון שמחה ומרוצה ממש...
וברור שיש צרות גדולות פי מיליון...
ואחרי קריאת כמה עצות כאן הרמתי טלפון לגננת והסתבר שכך:
דבר ראשון התקשרתי לטלפון שממנו היא התקשרה מבלי לשים לב שזה לא הטלפון הרגיל של הגננת ותוך כדי שיחה מתברר שמדובר במחליפה כי הגננת ילדה והמחליפה ארגנה את כל המסיבה. היא התנצלה מאוד ואמרה שלא נעים לה בצורה ממש לא רגילה שהיא לא שמה לב,אמרתי לה שכיוון שזה הגישה שלה אני לגמרי מוחלת לה אבל הסברתי מה היה לא נעים ועד כמה, והיא ממש הזדהתה.
ואז החלטנו ביחד בזכות אחת הניקיות כאן לעשות לה מסיבת פיצוי קטנה, שיעשו אותה אמא של שבת ועוד איזה הפעלה ואני אגיע ואהיה איתה.
בקיצור,ברוך ה', כולם בריאים והכל טוב, אני מאמינה שנסגור בצורה טובה את הפינה הזאת, ואכן הכף זכות זה שמדובר במחליפה שעדיין אין לה ניסיון בכאלה דברים ונוצר הבלבול שנוצר, אבל היא קיבלה את הביקורת בצורה מקסימה.
המון תודה על העצות ולמי שהבינה את המצב שנקלעתי מההלם...אבל יש עניין שנתהפך לטובה ...