ותרשי לי על הדרך, פניה אל האמהות החשובות:
ישבתי בגן של בתי בשבוע שעבר והמתנתי לתחילת המסיבה. הבנות התפללו והאמהות זרמו אט אט אל הגן. עקבתי ברתק אחר זוגות העיניים של הקטנות.
אמא נכנסה ופנסים נדלקו בעיני בתה, זהו היא רגועה, אמא שלה כבר כאן.
עוד אמא ועוד אחת ועוד ילדה תזזיתית מתישבת בנחת וברוגע, אמא שלה כאן, מה לה כי תדאג...
ואותן ארבע/ חמש ילדות קטנות שאמא שלהן מסיבות הכי מוצדקות שיש הגיעה מאוחר מאד, (איחור של עשר דקות אומר שכבר כל האמהות יושבות דרוכות והקטנה הזו התאכזבה כבר 25 פעמים לפחות)
אותן ילדות בודדות כבר לא כ"כ במיטבן, גם כשאמא מגיעה הן לא משתחררות מחווית הצפיה לאמא. וכבר לא נהנות לגמרי מן המסיבה.
אמהות, למען שלוות הילדה שלך, שאושרה כ"כ חשוב לך, בואי חמש דקות קודם, כדאי לך!!
רוצה להצטרף לקודמת שתיארה סיטואציה שלא איפשרה לה להיות בזמן...
לפעמים יש אילוצים ועם כל הרצון הטוב אין לנו דרך לפתור אותם אלא למצוא פתרון בלית ברירה.
לי יצא פעם מסיבה (ביום שישי, אגב...) באותו יום אצל הבן והבת שלי בגנים שונים. כמה שהפכתי את העולם לשנות הגננות לא הצליחו למצוא עיתוי אחר שהתאים להן. זה היה מאד מתסכל אבל בלית ברירה נאלצתי לתמרן בין שניהם.
כך שבאמת צריך לדון לכף זכות גם אמא שמגיעה באמצע המסיבה.