שיר קינת בית המדרש השמם

[דיונון]

הַר הַמּוֹר שָׁמֵם,
אֵין עוֹלֶה אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.
כָּסְתָה הַחַמָּה,
חָפְרָה פָּנֶיהָ הַלְּבָנָה.
יוֹשְׁבֵי מַחֲשַׁכִּים,
עִם מֵתֵי עוֹלָם.
צָרֵי הַמֹּתֶן,
אַף קָטְנָם כְּאוּלָם.
גָּלוּ כֻּלָּם.
גָּלוּ.

אֲלֵיכֶם הָעוֹמְדִים
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
הֶחָרָשׁ, הַמַּסְגֵּר,
הַתּוֹמֵךְ בַּפֶלֶךְ.
סִגְרוּ הַדְּלָתוֹת,
הֵחָבְאוּ אֶל הַכֵּלִים.
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם
וְנָסוּ הַצְּלָלִים.
חַכּוּ כֻּלְּכֶם.
חַכּוּ.

עוֹד יָשׁוּבוּ קוֹוֵי ה'
יַעֲלוּ אֵבֶר.
יִפָּקֵד מִשְׁכָּן שֵׁם,
יִמָּלֵא אֹהֶל עֵבֶר.
שׁוּב דְּמֵה לְךָ, אוֹהֲבִי,
לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר.
מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים,
כּוֹבֵשׁ קִרְיַת סֵפֶר.
חֲזוּ בָּנַי.
חֲזוּ.

 

[תלמוד]

ממש יפה.
כאלו שירים אני אוהב, שלא צריך להפעיל את המוח על טורבו בשביל להבין את המילים והמשמעות.


רק בקטנה:
מה זה בא לומר?

צָרֵי הַמֹּתֶן,
אַף קָטְנָם כְּאוּלָם.

 

[דיונון]

רחבעם התעלם מעצת יועציו הזקנים ושמע לעצת יועציו הצעירים. וכך אמר לעם: "קטני עבה ממתני אבי" (מלכים א' יב י).
פירוש - אצבעי הקטנה, שהיא הזרת - עבה ממתניו של אבי שלמה.
ההמשך יותר מוכר - אבי יסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים.
בספרות הראשונים הפך ביטוי יהיר זה לביטוי ענוה והכנעה בפני הדורות הקודמים - 'הדורות הראשונים אשר קטנם עבה ממתנינו'.
בשיר זה משמש הביטוי לתיאור לומדי בית המדרש, מ'צרי המותן' - התלמידים. ועד אלו אשר 'קטנם כאולם' - ראשי הישיבות.

 

[nechama ro]

חייבת לשאול. השירים תמיד תמיד מלאי פסוקים ומקורות, או נכון יותר - מבוססי פסוקים - כמעט כל מילה או שורה רומזות למקור.
האם כולם נמצאים בחדר עמוס מדפים בקדמת המח, ובעת כתיבת השיר נפתחת דלת כלשהי אל אותו חדר והם נשלפים אחד אחד, או שנדרשת חקירה וחיפוש אחר מקורות מתאימים?
זה פשוט מדהים.

 

[קופי 100]

שיר מיוחד במינו מלא עושר ומרתק.

שמתי לב שהבית הראשון מתאר סיטואציה מבחוץ. בבית השני עובר לשיח ישיר בלשון נוכח ואז בשלישי חוזר שוב לנסתר. זה מכוון? נכון לכתוב כך?
והאם בכלל נכון לשאול אם זה נכון או לא..?

 

[קופי 100]

חייבת לשאול. השירים תמיד תמיד מלאי פסוקים ומקורות, או נכון יותר - מבוססי פסוקים - כמעט כל מילה או שורה רומזות למקור.
האם כולם נמצאים בחדר עמוס מדפים בקדמת המח, ובעת כתיבת השיר נפתחת דלת כלשהי אל אותו חדר והם נשלפים אחד אחד, או שנדרשת חקירה וחיפוש אחר מקורות מתאימים?
זה פשוט מדהים.

הלוואי שכל השירים היו כך..
ברור שכל משורר מביא איתו אל השיר את עולם התוכן ומקורות ההשראה שלו. בשביל לכתוב שיר המבוסס על עולם תוכן ומקורות תורניים חייבים 'לחיות' אותם.
ניתן כמובן וראוי לבדוק שוב מקורות כדי לא להשתמש בביטויים שמשמעותם שלילית או מבטאת את מה שלא רצית.
במקרה שלפנינו ניכר בהחלט ש @דיונון הוא איש ספר שעולמו עולם תורה ומקורותיו זכים מן המעין הבלתי נדלה של ארון הספרים היהודי לדורותיו.

 

[דיונון]

תודה.

חייבת לשאול. השירים תמיד תמיד מלאי פסוקים ומקורות, או נכון יותר - מבוססי פסוקים - כמעט כל מילה או שורה רומזות למקור.

כפי שציין @קופי 100 - לא תמיד.
ספציפית בשיר זה בכל שורה יש שיבוץ. אעלה בהמשך בעז"ה.

שמתי לב שהבית הראשון מתאר סיטואציה מבחוץ. בבית השני עובר לשיח ישיר בלשון נוכח ואז בשלישי חוזר שוב לנסתר. זה מכוון?

יצא לי בלי כוונה, אבל כמובן יש לתת המודע הסבר...
ה'קינה-שיר' נאמרת מנקודת מבט של גוף שלישי - לא בית המדרש ולא הלומדים. השיר מכוון אל בית המדרש, אך כחלק מדברי הנחמה הוא פונה אל הלומדים בשם בית המדרש שיחביאו עצמם עד יעבור זעם.
לא זוכר במדויק, אבל ייתכן שבנבואות ישעיה יש תבנית כזו, לא זוכר כרגע.

נכון לכתוב כך?

התשובה תלויה באם השיר 'רץ' ומובן. וכפי שצוין בטוב טעם באשכול מקביל ע"י @טלח - לשירה אין והיא אינה צריכה להכיל את מאפייני הסיפור ומאפייני העלילה, והתחלה ואמצע בסוף וכו' שיר זה היצירתיות, והזילוף ולאו דווקא המדוייק, הוא בריא לנפש, הוא מייטיב, הוא נותן כיוון, ומבט. - אוסיף על כך, ששיר אינו מחויב לכללי החיבור, הוא כל כולו רמיזות ולכן הכל פתוח - ובהשראת ההפטרה האחרונה - "ונגש דיאלוג במונולוג, ודורך ענבים בתיאור". בקיצור - כל עוד זה טוב, זה טוב.

והאם בכלל נכון לשאול אם זה נכון או לא..?

הכל נכון, גם מה שלא...

 

[RACHELIZ]

מה שיפה בשיר הזה שהוא מובן עוד לפני שמכירים את כל השיבוצים. ולדעתי, זו האומנות האמיתית.
מחכים לפירוט בהמשך.

 

[דיונון]

נושא השיר הוא ככותרתו - עניין ריקנות בתי המדרש עקב נוכחות הנגיף.
שלשה בתים, שלשה חלקים.
בית ראשון - תיאור עגום של המצב.
בית שני - קריאה ללומדים להמשיך להתבודד בבתים.
בית שלישי - תפילה/תקווה לעתיד שיבוא בקרוב בהקדם האפשרי.

הַר הַמּוֹר שָׁמֵם,
אֵין עוֹלֶה אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.
השאלה משיר השירים (ד ו) "עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור אל גבעת הלבונה", בשיר זה נעשה שימוש בתארי 'הר המור' ו'גבעת הלבונה' ככינוי לבתי המדרש שבימים כתיקונם נמצא בהם מור ולבונה וכל אבקת רוכל...
כָּסְתָה הַחַמָּה,
חָפְרָה פָּנֶיהָ הַלְּבָנָה.
השאלה מישעיהו (כד כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה" הנאמר כלפי חרפת הגוים.
יוֹשְׁבֵי מַחֲשַׁכִּים,
עִם מֵתֵי עוֹלָם.
כינוי לתלמוד בבלי. במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג, ו) אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל (סנהדרין כד.). אם כי במקור הוא כינוי שלילי משהו.
צָרֵי הַמֹּתֶן,
אַף קָטְנָם כְּאוּלָם.
עיי' הודעה #3
גָּלוּ כֻּלָּם.
גָּלוּ.

אֲלֵיכֶם הָעוֹמְדִים
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
שער המלך לקוח ממגלת אסתר כמובן, אך נעשה בו שימוש ל'עומדים בשער בית המלך - מלכו של עולם'.
הֶחָרָשׁ, הַמַּסְגֵּר,
כינוי לתלמידי חכמים מופלגים. מקורו בגיטין פח. על גלות יכניה "החרש והמסגר אלף" (מלכים ב' כד טז) - חרש, שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין. מסגר - כיון שסוגרין שוב אינן פותחין.
הַתּוֹמֵךְ בַּפֶלֶךְ.
כאן זה ציטוט מקראי (משלי לא יט) בלי פרשנות תלמודית הקשורה לעניין (אם כי יואב בן צרויה נתקלל שלא יכלה מצאצאיו 'אוחז בפלך' - מדדה על קביים), אך הקשר הישיר הוא המשך ההמשלה של בעלי המלאכה - בהקשר התלמודי. בנוסף אפשר לתת כאן משמעות לחוליה החלשה שבלומדי בית המדרש - אוחזי הפלך כקללת יואב.
סִגְרוּ הַדְּלָתוֹת,
הֵחָבְאוּ אֶל הַכֵּלִים.
השאלה משאול המלך אשר "נחבא אל הכלים" (שמואל א' י כב).
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם
וְנָסוּ הַצְּלָלִים.
שיר השירים (ד ו) הוזכר לעיל.
חַכּוּ כֻּלְּכֶם.
חַכּוּ.

עוֹד יָשׁוּבוּ קוֹוֵי ה'
יַעֲלוּ אֵבֶר.
וקוי יי יחליפו כח יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ לא) [עכשיו שמתי לב שתיבת 'קוי' מנוקדת בצירה תחת הי']
יִפָּקֵד מִשְׁכָּן שֵׁם,
יִמָּלֵא אֹהֶל עֵבֶר.
על משקל 'אהלי שם ועבר' בהם למד יעקב אבינו תורה 14 שנים בשקידה.
שׁוּב דְּמֵה לְךָ, אוֹהֲבִי,
לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר.
מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים,
שיבוש הפסוק משיר השירים "סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר" (ב יז).
כּוֹבֵשׁ קִרְיַת סֵפֶר.
כינוי ללוחם מלחמתה של תורה.
כדאיתא בתמורה (טז.) - תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות וכו' אמר רבי אבהו, אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר "[ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה] וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב" (יהושע טו יז).
חֲזוּ בָּנַי.
חֲזוּ.
הטאצ' של חג השבועות...

 

[כנפיים]

וואו.
מצמרר ומרגש.
התוכן וההגשה מלאי השראה!

 

[קופי 100]

נושא השיר הוא ככותרתו - עניין ריקנות בתי המדרש עקב נוכחות הנגיף.
שלשה בתים, שלשה חלקים.
בית ראשון - תיאור עגום של המצב.
בית שני - קריאה ללומדים להמשיך להתבודד בבתים.
בית שלישי - תפילה/תקווה לעתיד שיבוא בקרוב בהקדם האפשרי.

הַר הַמּוֹר שָׁמֵם,
אֵין עוֹלֶה אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה.
השאלה משיר השירים (ד ו) "עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור אל גבעת הלבונה", בשיר זה נעשה שימוש בתארי 'הר המור' ו'גבעת הלבונה' ככינוי לבתי המדרש שבימים כתיקונם נמצא בהם מור ולבונה וכל אבקת רוכל...
כָּסְתָה הַחַמָּה,
חָפְרָה פָּנֶיהָ הַלְּבָנָה.
השאלה מישעיהו (כד כג) "וחפרה הלבנה ובושה החמה" הנאמר כלפי חרפת הגוים.
יוֹשְׁבֵי מַחֲשַׁכִּים,
עִם מֵתֵי עוֹלָם.
כינוי לתלמוד בבלי. במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג, ו) אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל (סנהדרין כד.). אם כי במקור הוא כינוי שלילי משהו.
צָרֵי הַמֹּתֶן,
אַף קָטְנָם כְּאוּלָם.
עיי' הודעה #3
גָּלוּ כֻּלָּם.
גָּלוּ.

אֲלֵיכֶם הָעוֹמְדִים
בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
שער המלך לקוח ממגלת אסתר כמובן, אך נעשה בו שימוש ל'עומדים בשער בית המלך - מלכו של עולם'.
הֶחָרָשׁ, הַמַּסְגֵּר,
כינוי לתלמידי חכמים מופלגים. מקורו בגיטין פח. על גלות יכניה "החרש והמסגר אלף" (מלכים ב' כד טז) - חרש, שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין. מסגר - כיון שסוגרין שוב אינן פותחין.
הַתּוֹמֵךְ בַּפֶלֶךְ.
כאן זה ציטוט מקראי (משלי לא יט) בלי פרשנות תלמודית הקשורה לעניין (אם כי יואב בן צרויה נתקלל שלא יכלה מצאצאיו 'אוחז בפלך' - מדדה על קביים), אך הקשר הישיר הוא המשך ההמשלה של בעלי המלאכה - בהקשר התלמודי. בנוסף אפשר לתת כאן משמעות לחוליה החלשה שבלומדי בית המדרש - אוחזי הפלך כקללת יואב.
סִגְרוּ הַדְּלָתוֹת,
הֵחָבְאוּ אֶל הַכֵּלִים.
השאלה משאול המלך אשר "נחבא אל הכלים" (שמואל א' י כב).
עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם
וְנָסוּ הַצְּלָלִים.
שיר השירים (ד ו) הוזכר לעיל.
חַכּוּ כֻּלְּכֶם.
חַכּוּ.

עוֹד יָשׁוּבוּ קוֹוֵי ה'
יַעֲלוּ אֵבֶר.
וקוי יי יחליפו כח יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ לא) [עכשיו שמתי לב שתיבת 'קוי' מנוקדת בצירה תחת הי']
יִפָּקֵד מִשְׁכָּן שֵׁם,
יִמָּלֵא אֹהֶל עֵבֶר.
על משקל 'אהלי שם ועבר' בהם למד יעקב אבינו תורה 14 שנים בשקידה.
שׁוּב דְּמֵה לְךָ, אוֹהֲבִי,
לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר.
מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים,
שיבוש הפסוק משיר השירים "סוב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר" (ב יז).
כּוֹבֵשׁ קִרְיַת סֵפֶר.
כינוי ללוחם מלחמתה של תורה.
כדאיתא בתמורה (טז.) - תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות וכו' אמר רבי אבהו, אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר "[ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה] וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב" (יהושע טו יז).
חֲזוּ בָּנַי.
חֲזוּ.
הטאצ' של חג השבועות...

מעולה! תענוג לקבל על מגש של כסף את המקורות המדוייקים.
נ.ב. קויי השם יחליפו כח. באמת שיבוש שנפוץ מאוד (אפילו שיר מפורסם קיים בצורה הלא מדוייקת. המקקדקים שבבעלי הקריאה מדגישים זאת בקריאת ההפטרה)
עריכה: אכן זו דעת הרד"ק לקרוא בפסוק בישעיה כפי שהוזכר. אך יש דעות החולקות.
לעומת המילה קוי בתהילים לז ט שם גורס הרדק לומר קוי כשהו"ו נקראת.