קיבלתי תיאבון לכתוב... :)

[יאן]

ירוק.
20.
30.
50.
80.
110.
130.

או. ככה זה טוב.
עכשיו אפשר לתת למחשבות לסלול דרך לעצמן.

חושך גמור, אין נפש חיה בסביבה, רק שקט מלווה בנהמה חרישית של השברולט.

שירן לא תדאג, כנראה. היא כבר רגילה.
אי אז, הוא היה יוצא מהבית בזעף לנסיעות ארוכות שנועדו לצנן את הלהט. היום כבר אין צורך בכך. הרב עזרן לימד אותו לשתוק כשצריך, לדבר כשצריך, ולהקשיב תמיד. היום החיים תותים.
אבל הדרך השוממה תמיד עזרה לו לסדר מחשבות נסערות ולכן הוא כאן.

"הרב" הוא אמר, "זה לא יהיה אני".
היום, אני זה אני, אורן. תושב עמיר, סמנכ"ל שיווק מטבחי רביד, נשוי לשירן ואב לשניים.
"נכון מאוד" אמר הרב, "ומה ישתנה בכל זה אם תהיה לך כיפה על הראש"?
לא היתה לו תשובה. אבל משהו הרגיש לו לא שלם עם הצעד. לא בשל.
הם, שם, נראים כולם אותו דבר. אותו כובע, אותה חליפה, ואותם משקפיים.
למה באמת לכולם יש משקפיים? זה איזה מצווה סודית? הוא ישאל את זה.
הרב כבר הסביר לו שכובע וחליפה לא כתוב בתורה. אין צורך. ודאי לא כרגע.
אז מה מפריע לו?

הוא עצר בצד והתיישב על סלע מזדמן, שוקע בשרעפים. רוח מדברית קרירה נשבה.

נראה לו שזה הנקודה. הוא כבר השתכנע שאלוקים ברא את העולם ונתן תורה. והתורה, מחייבת הרבה דברים. דברים שלא נמצאים בסדר יומו. ודברים שכן נמצאים יאלצו להיזרק החוצה.

נשימה עמוקה.

אבל הוא כל כך אוהב אותם. זה ממש חלק ממנו, מההרגלים שלו, מהסדר יום, זה פשוט הוא!

אלוקים! תן לי כח לעשות את השינוי הזה!
אני מבין שאני חייב, אבל... איך עושים את זה?

יובל בחור אמיץ, חלפה בו מחשבה. יובל אחיו, שהכיר לו את הרב עזרן וממנו הכל התחיל.
איך קראו ללהקה שלהם? לה קוקרצ'ה.
הוא לא גמר לדבר עליה. איפה לא הופיעו. כל החיים שלו זה היה.
תראה אותו היום, לא תאמין. עדין וצנוע.
עם זקן, ומשקפיים כמובן.
האם יובל נראה מאושר? עד כמה שהוא יכול לשפוט, כן.
זאת אומרת שהוא מצא תחליף אמיתי.

אז למה אצלך זה לא יעבוד?
כי, כי...
כי אתה עצלן, הכתה בו המחשבה.
אם הכל נכון, תחתוך.
תתחיל לשמור שבת, כשרות, תמשיך בעבודה שלך, אל תרוץ לעבור דירה לבני ברק, ותראה שהכל יהיה בסדר.

הוא התנשף, וגילה שמצחו מכוסה זיעה קרה.
כן. צריך להחליט. עם ישראל קיבל תורה בסיני ואתה תקבל אותה פה בכביש 40.
אלוקים מחכה לך.

הוא פשט את ידיו למעלה.

אלוקים! קח! אני נותן לך את החיים שלי. את החיים הקודמים שלי. את עצמי.
בדממה ששררה מחשבותיו נשמעו לו כצעקות.

התיישב.
כל הפושט יד, נותנים לו. זמזמה באוזניו אמרה שאת מקורה לא זכר.
אני נותן לאלוקים את החיים שלי והוא יתן לי במתנה חיים יותר טובים. חיי נצח.
אני יצליח לעשות את השינוי. אלוקים כבר יתן לי כח.

שוב שתקה הדממה ונהם המנוע, אך הפעם השקט היה גם בפנים.

 

[palm]

ירוק.
20.
30.
50.
80.
110.
130.

זה טוב

שזה

זאת

יצליח

אצליח

 

[יאן]

זה טוב

זאת

אצליח

נכון.
אבל כבר אי אפשר לערוך

 

[מטריה]

התיישב.
כל הפושט יד, נותנים לו. זמזמה באוזניו אמרה שאת מקורה לא זכר.
אני נותן לאלוקים את החיים שלי והוא יתן לי במתנה חיים יותר טובים. חיי נצח.
אני יצליח לעשות את השינוי. אלוקים כבר יתן לי כח.

הקטע כתוב מעולה!
והיתרון שלו שהוא מדוייק. אני חושבת שלהשחיל את המימרה קצת הורס את זה, כי בכל זאת זה משהו דתי מובהק, ולא מתכתב עם הדמות שנבנתה באותנטיות. (אם כי תמיד ניתן לטעון ששמע את זה מהרב)
בכל זאת, לעניות דעתי אפשר להשמיט את הפסקה, וישר לכתוב: " אני נותן לאלוקים וכו' והוא יתן לי וכו'"
לא רק זה, אלא שהרעיון של כל הפושט מובן גם ככה, ולטעמי יש ערך מוסף כשזה מובלע באלגנטיות ולא מוגש בכפית.

 

[יאן]

הקטע כתוב מעולה!
והיתרון שלו שהוא מדוייק. אני חושבת שלהשחיל את המימרה קצת הורס את זה, כי בכל זאת זה משהו דתי מובהק, ולא מתכתב עם הדמות שנבנתה באותנטיות. (אם כי תמיד ניתן לטעון ששמע את זה מהרב)
בכל זאת, לעניות דעתי אפשר להשמיט את הפסקה, וישר לכתוב: " אני נותן לאלוקים וכו' והוא יתן לי וכו'"
לא רק זה, אלא שהרעיון של כל הפושט מובן גם ככה, ולטעמי יש ערך מוסף כשזה מובלע באלגנטיות ולא מוגש בכפית.

שמח מאוד על המחמאה ממקצוענים.
זה בסך הכל הקטע השלישי שכתבתי בחיים.

גם לי הרגיש שהמימרה הושחלה בצורה מגושמת מעט. דחפתי אותה בשביל לקשר את הסיפור לאתגר.
אבל אם זה מובן מאליו באמת עדיף למחוק.

 

[RACHELIZ]

בגדול גם לי זה קצת צרם אבל אם תוריד את זה לא בטוח שזה יהיה מאוד מובן משום שהדגשת שהוא נותן את החיים העכשויים תמורת חיים טובים יותר וזה לא בדיוק נשמע כמו לפשוט יד… אלא לתת... צריך לנסות להשמיט את האימרה ולסגנן טיפה שונה את ההמשך..