קושיא

[לו יצוייר]

איך מנקדים את המילה 'קושיא'? והאם כך כותבים כשמדברים על קושיה בגמרא, או ב=ה'?

 

[קלדנית]

במילון אבן שושן: קוּשְיָה

 

[אברהם]

בתלמוד ובכל המפרשים באות א'. מקור המילה הוא ארמית ובעברית החדשה השאילו אותה מן הארמית ושינו את הא' לה' כמו בכל המילים מהסוג הזה
(דוגמא, סיסמא וכו')

 

[געוואלדיג]

קושיה מתאים אל כללי הדקדוק המקראית. היו'ד היא במקום ה"א השורש (כמו ירביון שרש"י טוען שהוא מהאמנתי"ו), והה"א לסימן הנקבה. הקובוץ מופיע במקום חולם בהתרחבות התיבה.

 

[אברהם]

קושיה מתאים אל כללי הדקדוק המקראית. היו'ד היא במקום ה"א השורש (כמו ירביון שרש"י טוען שהוא מהאמנתי"ו), והה"א לסימן הנקבה. הקובוץ מופיע במקום חולם בהתרחבות התיבה.

זה נכון, אבל בשורה התחתונה - היא לא מילה מקראית ומקורה הוא מארמית

 

[agav]

אילו היתה מקראית לא היתה מופיעה בשוא אחר שורוק.
ואגב, לפי אבן שושן שתי הצורות נכונות: קֻשיא או קושיה

 

[געוואלדיג]

למה לא? האם אין לנו חֻרבן, קֻרבן.

 

[agav]

שניהם בקובוץ וקמץ קטן שהן תנועות קטנות.
שורוק היא תנועה גדולה ולאחריה לא יבוא שוא נח.

 

[געוואלדיג]

קשיה היא גם בקבוץ, מהיכא תיתי שלא!

 

[agav]

אם מתייחסים לצורה שמופיעה בגמרא כאל צורת יסוד: קושיא, סוגיא, צ''ל שמקורה בארמית. אם מתייחסים אליה כאל צורה שהתרחבה בגלל טקסט לא מנוקד אזי הצדק איתך.
אבל משום מה היה נדמה לי שהמשקל הזה אופייני ללשון חז''ל (קֻשיא, סֻגיא, שֻליה, חֻליה ודומיהן) -
האין כן?

 

[געוואלדיג]

כלל לא מחייב. אם תראי איך הראשונים ציטטו את הגמ' תווכחי שאי אפשר לומר כן. הם הוסיפו אלפין ויודין ו-ואוין לרוב, עד שאי אפשר כלל להסתמך על צורת הכתיבה. למשל: קושיאן, רבוותא וכדו'.

 

[agav]

גם סיומת אל''ף בארמית היא סימן לנקבה, ומדבריך נמצא סימוכין דוקא לצורה קֻשיא.

 

[אושר]

בכל צורה שנסתכל בזה, כמדומני שנמצא את המקור במלה "קֹשִי"' כפי שמשתמע מדברי געוואלדיג.

 

[agav]

אין סתירה