זוכרים את צדיקמן? גיבור העל שמשתמש בכוחות הקדושה ומנצח כל אויב?
כמו כל עם ישראל, גם הוא נרתם למאמץ המלחמתי ורוצה לתרום למערכה מניסיונו ומקדושתו.
אזהרת הומור שחור ️
רבים יאמרו שאין זו השעה לצחוק, בשעה שמתינו מוטלים לפנינו. אך הומור שחור היא אחת הדרכים להתמודד עם כאב וקושי. מי שהדרך מתאימה לו - מוזמן.
"צדיקמן, קום נא, עור נא, הושע נא, והצליחה נא".
צדיקמן שפשף את עיניו העייפות מלילה שכולו שינה. "מה קרה?"
"עם ישראל זקוק לישועתך"
"ישועתי קרובה לבוא. אבל מה קרה?"
"לא שמעת?! פתח חדשות".
"לא שומע חדשות, עמלק. אפשר אמל;ק?"
"טבח. רצח. מצח".
"מצח?" קימט צדיקמן את המצח.
"בשביל החרוז. אז מה עדיף, קצח?"
"אתם לא מתביישים?" בערה חמתו, "לעשות צחוק מהמצב?"
"אז מה עדיף? שנשב בחושך ונהיה בדיכאון? שנאכל עוגיות עם קצח? זה בדיוק מה שהחמאס רוצים".
"מאיפה אתם יודעים מה החמאס רוצים?"
"אמממ..."
"טוב, חבר'ה. אני מתגייס למשימה. אבל לפני הכול – ג'ינגל, בבקשה".
--- מנגינת מעבר דרמטית: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)"---
החמ"ל התכנס. צדיקמן עטה סבר פנים של כובד ראש, "תכלס. מה אני יכול לעזור?"
"בשביל מה אתה גיבור על? מהר קח את הלבוש ואת הסוס והכה בהם מכת חרב והרג ואבדן".
"יודעים מה? תנו לי דקה לחשוב על משהו"
"קבל. אפילו שתיים".
"אפשר קצת שקט פה?"
"קיבלת".
"אל תענו לי".
"בסדר".
"אוךךך".
לאחר דקות של חשיבה מאומצת ושאיפות קצובות מהסיגריה האלקטרונית דקדושה, נצנצה רוח הקודש מעיניו של צדיקמן.
"אני חושב שעליתי על משהו".
"נוווו", נרכנו אליו כל הנוכחים.
"הרי מה הדבר שהחמאסניקים הכי מפחדים ממנו?"
"נו, מה?"
"תחשבו. איזה דבר מפחיד אותם פחד מוות? זה רמז".
"פחד מוות?... לא יודעים. נו, תגלה"
"למות!" חשף צדיקמן בצהלה. "הם מפחדים להיהרג".
מבט של התפעלות חלף בקרב הנוכחים.
"שימו לב לתכנית. הם מפחדים למות – אנחנו נביא אליהם את הדבר שהכי מפחיד אותם. אנחנו נהרוג אותם!!!1" סיים צדיקמן את דבריו בשלושה סימני קריאה ובספרה 1.
"אבל... איך בדיוק?"
"את הפרטים הקטנים אני משאיר לצוות שלי לתכנן"
"יש לך צוות?"
"האמת שלא. נאלתר משהו".
"קדימה! יוצאים לדרך!" שאג צדיקמן בעוז ובתעצומות, "מבצע חביות נוזל!"
"הרב. זה חרבות ברזל".
"מה שאמרתם. אתם בינתיים תהיו מוכנים פה עם חם-צוואר".
"בשביל מה?"
"מה זאת אומרת. להגן על העורף".
"לא מצחיק".
"נכון. זה לא זמן מתאים לצחוק".
התעטף צדיקמן בטליתו כשליח ציבור והתעופף לשמי מרומים בהנעה רקטית.
לאחר ח"י רגעים הוא חזר בארשת ניצחון. "השתמשתי בכוחות הקודש והפצצתי את גדר המערכת".
"מההה??!! למה?"
"כדי שהחמאסניקים לא יוכלו לפרוץ את הגדר".
"ר' צדיקמן. אם אין גדר, אז הותרה הרצועה".
"שזה אומר מה?
"שהתוכנית שלך הייתה ממש דבילית".
"זה הזמן להעליב? עכשיו צריך לכידות חברתית. אחווה ואחדות. רוח ניצחון. ועוד כל מיני קלישאות כאלה. אם נריב בתוכנו אנחנו משחקים לידיהם של החמאס. זה מה שהם היו רוצים שנעשה".
"איך אתה יודע מה הם היו רוצים?"
"עזבו. אין ייאוש בעולם כלל. עוברים לתוכנית ב".
"יש לך תוכנית ב'?"
"בוודאי. שימו לב: הרי מה שותים בעזה?"
"אנא עארף נישט. כנראה מים".
"יפה מאוד. ומאיפה המים מגיעים?"
"מהברז"
"ברור. אבל מאיפה הם זורמים לברז?"
"מישראל"
"מצוין. בואו ננתק להם את המים!" הכריז צדיקמן.
"כבר עשו את זה".
"רגע, זה לא הכול. אחרי שננתק, נפתח בחזרה, ואז יצאו להם המים החומים המלוכלכים האלה"
"גדול! עצום ורב!"
"ויש לי עוד. אפשר לנתק להם את החשמל"
"גם את זה כבר עשו"
"לא. אבל אחרי זה צריך להחזיר להם את החשמל, ועוד לפני שהם יגמרו להגיד "אווו" - ננתק להם שוב בחזרה"
"גדול. ענק. ענק החשמל"
"ואם אחרי כל זה הם עדיין לא ייכנעו, נעבור לנשק יום הדין"
"נו"
"כל מחבל שנהרג, יפרסמו את התמונה שלו מהרב-קו"
"לא אכזרי מדי?"
"לא. מגיע להם".
"ואם כל זה לא יעזור, לא תישאר לנו כל ברירה, ואני איאלץ לעבור לתוכנית הסודית ביותר"
"שהיא?"
"לא יכול לגלות. צריך לשמור על אפקט ההפתעה"
"תן רמז"
"רמז? בסדר. מנהרות".
כל הנוכחים נשנקו בהפתעה.
"אתה הולך לחדור למנהרות של החמאס?!?"
"מה פתאום. אין שם קליטה של כוחות הקדושה"
"אז מה כן?"
"חכו לפרק הבא ותדעו"
"מה?? יהיה עוד פרק??"
"אויש", ספק צדיקמן את כפיו. "הרסתי את אפקט ההפתעה".
כמו כל עם ישראל, גם הוא נרתם למאמץ המלחמתי ורוצה לתרום למערכה מניסיונו ומקדושתו.
אזהרת הומור שחור ️
רבים יאמרו שאין זו השעה לצחוק, בשעה שמתינו מוטלים לפנינו. אך הומור שחור היא אחת הדרכים להתמודד עם כאב וקושי. מי שהדרך מתאימה לו - מוזמן.
"צדיקמן, קום נא, עור נא, הושע נא, והצליחה נא".
צדיקמן שפשף את עיניו העייפות מלילה שכולו שינה. "מה קרה?"
"עם ישראל זקוק לישועתך"
"ישועתי קרובה לבוא. אבל מה קרה?"
"לא שמעת?! פתח חדשות".
"לא שומע חדשות, עמלק. אפשר אמל;ק?"
"טבח. רצח. מצח".
"מצח?" קימט צדיקמן את המצח.
"בשביל החרוז. אז מה עדיף, קצח?"
"אתם לא מתביישים?" בערה חמתו, "לעשות צחוק מהמצב?"
"אז מה עדיף? שנשב בחושך ונהיה בדיכאון? שנאכל עוגיות עם קצח? זה בדיוק מה שהחמאס רוצים".
"מאיפה אתם יודעים מה החמאס רוצים?"
"אמממ..."
"טוב, חבר'ה. אני מתגייס למשימה. אבל לפני הכול – ג'ינגל, בבקשה".
--- מנגינת מעבר דרמטית: "צדיקמן - גיבור על (יצרו)"---
החמ"ל התכנס. צדיקמן עטה סבר פנים של כובד ראש, "תכלס. מה אני יכול לעזור?"
"בשביל מה אתה גיבור על? מהר קח את הלבוש ואת הסוס והכה בהם מכת חרב והרג ואבדן".
"יודעים מה? תנו לי דקה לחשוב על משהו"
"קבל. אפילו שתיים".
"אפשר קצת שקט פה?"
"קיבלת".
"אל תענו לי".
"בסדר".
"אוךךך".
לאחר דקות של חשיבה מאומצת ושאיפות קצובות מהסיגריה האלקטרונית דקדושה, נצנצה רוח הקודש מעיניו של צדיקמן.
"אני חושב שעליתי על משהו".
"נוווו", נרכנו אליו כל הנוכחים.
"הרי מה הדבר שהחמאסניקים הכי מפחדים ממנו?"
"נו, מה?"
"תחשבו. איזה דבר מפחיד אותם פחד מוות? זה רמז".
"פחד מוות?... לא יודעים. נו, תגלה"
"למות!" חשף צדיקמן בצהלה. "הם מפחדים להיהרג".
מבט של התפעלות חלף בקרב הנוכחים.
"שימו לב לתכנית. הם מפחדים למות – אנחנו נביא אליהם את הדבר שהכי מפחיד אותם. אנחנו נהרוג אותם!!!1" סיים צדיקמן את דבריו בשלושה סימני קריאה ובספרה 1.
"אבל... איך בדיוק?"
"את הפרטים הקטנים אני משאיר לצוות שלי לתכנן"
"יש לך צוות?"
"האמת שלא. נאלתר משהו".
"קדימה! יוצאים לדרך!" שאג צדיקמן בעוז ובתעצומות, "מבצע חביות נוזל!"
"הרב. זה חרבות ברזל".
"מה שאמרתם. אתם בינתיים תהיו מוכנים פה עם חם-צוואר".
"בשביל מה?"
"מה זאת אומרת. להגן על העורף".
"לא מצחיק".
"נכון. זה לא זמן מתאים לצחוק".
התעטף צדיקמן בטליתו כשליח ציבור והתעופף לשמי מרומים בהנעה רקטית.
לאחר ח"י רגעים הוא חזר בארשת ניצחון. "השתמשתי בכוחות הקודש והפצצתי את גדר המערכת".
"מההה??!! למה?"
"כדי שהחמאסניקים לא יוכלו לפרוץ את הגדר".
"ר' צדיקמן. אם אין גדר, אז הותרה הרצועה".
"שזה אומר מה?
"שהתוכנית שלך הייתה ממש דבילית".
"זה הזמן להעליב? עכשיו צריך לכידות חברתית. אחווה ואחדות. רוח ניצחון. ועוד כל מיני קלישאות כאלה. אם נריב בתוכנו אנחנו משחקים לידיהם של החמאס. זה מה שהם היו רוצים שנעשה".
"איך אתה יודע מה הם היו רוצים?"
"עזבו. אין ייאוש בעולם כלל. עוברים לתוכנית ב".
"יש לך תוכנית ב'?"
"בוודאי. שימו לב: הרי מה שותים בעזה?"
"אנא עארף נישט. כנראה מים".
"יפה מאוד. ומאיפה המים מגיעים?"
"מהברז"
"ברור. אבל מאיפה הם זורמים לברז?"
"מישראל"
"מצוין. בואו ננתק להם את המים!" הכריז צדיקמן.
"כבר עשו את זה".
"רגע, זה לא הכול. אחרי שננתק, נפתח בחזרה, ואז יצאו להם המים החומים המלוכלכים האלה"
"גדול! עצום ורב!"
"ויש לי עוד. אפשר לנתק להם את החשמל"
"גם את זה כבר עשו"
"לא. אבל אחרי זה צריך להחזיר להם את החשמל, ועוד לפני שהם יגמרו להגיד "אווו" - ננתק להם שוב בחזרה"
"גדול. ענק. ענק החשמל"
"ואם אחרי כל זה הם עדיין לא ייכנעו, נעבור לנשק יום הדין"
"נו"
"כל מחבל שנהרג, יפרסמו את התמונה שלו מהרב-קו"
"לא אכזרי מדי?"
"לא. מגיע להם".
"ואם כל זה לא יעזור, לא תישאר לנו כל ברירה, ואני איאלץ לעבור לתוכנית הסודית ביותר"
"שהיא?"
"לא יכול לגלות. צריך לשמור על אפקט ההפתעה"
"תן רמז"
"רמז? בסדר. מנהרות".
כל הנוכחים נשנקו בהפתעה.
"אתה הולך לחדור למנהרות של החמאס?!?"
"מה פתאום. אין שם קליטה של כוחות הקדושה"
"אז מה כן?"
"חכו לפרק הבא ותדעו"
"מה?? יהיה עוד פרק??"
"אויש", ספק צדיקמן את כפיו. "הרסתי את אפקט ההפתעה".