הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
פרסמתי את זה באתגר לפני כשנתיים(!),
עצוב לי שאנחנו עדיין לא שם
בכל מקרה, חשבתי שמתאים לתקופה.
שבע"ה נזכה בקרוב ממש!
האוטובוס נעצר באחת. שימי התעורר והתמתח בקולניות. הוא הביט בחלון המאובק, ושף את חוטמו הקטן. כבר
גוש דן! ישן חזק כנראה.
ילד זהוב פאות מסולסלות דילג בינות למושבים ונעצר לידו: "אפשר לשבת?" הוא תלה בשימי עיניים תכולות .
"בטח" שימי הנהן והוריד את תיקו אל בין רגליו. "אני שימי" הוא חייך, וגומה נחרצה בלחיו, "איך קוראים לך?" שאל .
"לייבי. גם אתה נוסע לקרובי משפחה שלך?" לייבי נדנד את רגליו במרץ.
"לא, אני חוזר לבית שלי, שברמות י'ב. נסעתי מחיפה עד לפה, לבד! אני בן שמונה וחצי" שימי הזדקף בגאווה, "בן
כמה אתה?" הוציא חטיף מתיקו.
לייבי עיקם את אפו: "הממ... זה קצת מסובך".
"אהה!" שימי ניתר בהתרגשות, " אתה לא מדור משיח! נכון? ידעתי!" הנמשים שבפניו קפצצו בלהט. תמיד סקרן
אותו לפגוש ילדים מ"פעם."
"אני באמת לא," צחק לייבי, לנוכח ההתלהבות המתפרצת של ידידו החדש: "אני מגטו לובלין. לא זוכר בדיוק
ממה נפטרתי, בגיל חמש." הוא הרהר: "אז יוצא שאני בערך בגילך! נראה לי שהלכתי לעולמי משילוב קטלני של
שחפת ורעב וזה לא היה נחמד במיוחד." עיניו התקדרו לרגע, אך מיד שבו לנצוץ בעליזות "אבל עכשיו הכי כיף
בעולם! אני נוסע לנין של אחיין שלי, שקוראים לו הלל. הילדים שלו חברים שלי, והוא הזמין אותי לכבוד החג.
אפשר קצת?" הוא חפן בידו מהחטיף הצבעוני, בירך בקול, ומחצית מהנוסעים ענו לו אמן מהדהד .
"תוכל להגיד לי מתי לרדת? אני תמיד מסתבך עם כל התחנות" ולפני ששימי הספיק לשאול, לייבי ענה בחשיבות
"הם גרים ממש קרוב ל בית המקדש. הרבה יותר קרוב מרמות י'ב!" הוסיף במנגינה מתגרה.
שימי הסיט את פאותיו החומות אל מאחורי אוזניו "ואתה יודע מה אני?" הוא לא נשאר חייב. "אנחנו כהנים! אז
אני "...
"אתה פרח כהונה!!" קטע אותו לייבי, ועיניו הכחולות כשמי מרום נפערו בהתלהבות.
שימי צחק, וגומתו העמיקה "מה פתאום! אני עדיין לא בר מצווה. אני רק רובה. אבל אחים שלי פרחים." הוא
הנמיך את קולו ורכן לאוזנו של חברו החדש: "ובשנה הבאה, אני וחבר שלי, ארי, נתחיל לשמור בתוך בית המקדש!"
לייבי נשף בהערכה, והם התעסקו דקות ארוכות בגריסות קול ניות של החטיף המלוח.
"אז למה אתה בא כל כך מוקדם?" תהה שימי. הוא ידע שיש זמן רב עד החג, כיוון שאמו עבדה במקצוע המבוקש
ביותר בשוק, כגננת, ואפילו היא עדיין לא יצאה לחופשת בין הזמנים האהובה עליו כל כך. ויתר על כן, למי יש
פניות לארח ילדים בשבוע כה עמוס וגדוש בהכנות לקראת החג?
לייבי מחה את פיו בשרוולו, ולגם מבקבוק הספורט הצהוב שלו "אתה מבין? יש לי הרבה מרץ. והלל אמר לי
שהוא צריך עוד זוג ידיים להתכונן לכל האורחים. ויגיעו מלאנטות,
כי הבני -דודימ'שלי האלו,
הם גרים ליד שער שכם.
ולכבוד תשעה באב - כוווווולם באים לירושלים !!!"
פרסמתי את זה באתגר לפני כשנתיים(!),
עצוב לי שאנחנו עדיין לא שם
בכל מקרה, חשבתי שמתאים לתקופה.
שבע"ה נזכה בקרוב ממש!
פִּרְחִי ירושלים
האוטובוס נעצר באחת. שימי התעורר והתמתח בקולניות. הוא הביט בחלון המאובק, ושף את חוטמו הקטן. כבר
גוש דן! ישן חזק כנראה.
ילד זהוב פאות מסולסלות דילג בינות למושבים ונעצר לידו: "אפשר לשבת?" הוא תלה בשימי עיניים תכולות .
"בטח" שימי הנהן והוריד את תיקו אל בין רגליו. "אני שימי" הוא חייך, וגומה נחרצה בלחיו, "איך קוראים לך?" שאל .
"לייבי. גם אתה נוסע לקרובי משפחה שלך?" לייבי נדנד את רגליו במרץ.
"לא, אני חוזר לבית שלי, שברמות י'ב. נסעתי מחיפה עד לפה, לבד! אני בן שמונה וחצי" שימי הזדקף בגאווה, "בן
כמה אתה?" הוציא חטיף מתיקו.
לייבי עיקם את אפו: "הממ... זה קצת מסובך".
"אהה!" שימי ניתר בהתרגשות, " אתה לא מדור משיח! נכון? ידעתי!" הנמשים שבפניו קפצצו בלהט. תמיד סקרן
אותו לפגוש ילדים מ"פעם."
"אני באמת לא," צחק לייבי, לנוכח ההתלהבות המתפרצת של ידידו החדש: "אני מגטו לובלין. לא זוכר בדיוק
ממה נפטרתי, בגיל חמש." הוא הרהר: "אז יוצא שאני בערך בגילך! נראה לי שהלכתי לעולמי משילוב קטלני של
שחפת ורעב וזה לא היה נחמד במיוחד." עיניו התקדרו לרגע, אך מיד שבו לנצוץ בעליזות "אבל עכשיו הכי כיף
בעולם! אני נוסע לנין של אחיין שלי, שקוראים לו הלל. הילדים שלו חברים שלי, והוא הזמין אותי לכבוד החג.
אפשר קצת?" הוא חפן בידו מהחטיף הצבעוני, בירך בקול, ומחצית מהנוסעים ענו לו אמן מהדהד .
"תוכל להגיד לי מתי לרדת? אני תמיד מסתבך עם כל התחנות" ולפני ששימי הספיק לשאול, לייבי ענה בחשיבות
"הם גרים ממש קרוב ל בית המקדש. הרבה יותר קרוב מרמות י'ב!" הוסיף במנגינה מתגרה.
שימי הסיט את פאותיו החומות אל מאחורי אוזניו "ואתה יודע מה אני?" הוא לא נשאר חייב. "אנחנו כהנים! אז
אני "...
"אתה פרח כהונה!!" קטע אותו לייבי, ועיניו הכחולות כשמי מרום נפערו בהתלהבות.
שימי צחק, וגומתו העמיקה "מה פתאום! אני עדיין לא בר מצווה. אני רק רובה. אבל אחים שלי פרחים." הוא
הנמיך את קולו ורכן לאוזנו של חברו החדש: "ובשנה הבאה, אני וחבר שלי, ארי, נתחיל לשמור בתוך בית המקדש!"
לייבי נשף בהערכה, והם התעסקו דקות ארוכות בגריסות קול ניות של החטיף המלוח.
"אז למה אתה בא כל כך מוקדם?" תהה שימי. הוא ידע שיש זמן רב עד החג, כיוון שאמו עבדה במקצוע המבוקש
ביותר בשוק, כגננת, ואפילו היא עדיין לא יצאה לחופשת בין הזמנים האהובה עליו כל כך. ויתר על כן, למי יש
פניות לארח ילדים בשבוע כה עמוס וגדוש בהכנות לקראת החג?
לייבי מחה את פיו בשרוולו, ולגם מבקבוק הספורט הצהוב שלו "אתה מבין? יש לי הרבה מרץ. והלל אמר לי
שהוא צריך עוד זוג ידיים להתכונן לכל האורחים. ויגיעו מלאנטות,
כי הבני -דודימ'שלי האלו,
הם גרים ליד שער שכם.
ולכבוד תשעה באב - כוווווולם באים לירושלים !!!"
