פעם בחודש אני מרגיש שאני חייב שחרור.
אתם רואים אותי בבית כנסת מתפלל, בכולל לומד, הילדים מחונכים.
הכל נכון, אבל פעם בחודש אני מרגיש שצומחות לי קרניים מכל המערכת הזאת. ואני חייב פורקן. שחרור.
הסלוגן שלי הוא כזה - נתתי חודש לנשמה, עכשיו משהו בשביל הגוף.
בהתחלה הייתי עושה את זה לבד בבית.
פעם בחודש אני מוריד את הכיפה! וזהו.
מתרווח על הכסא, את הכיפה משאיר על השולחן. היא רק מפריעה לי.
מחכה איזה רבע שעה, מרגיש חדש, וחוזר לשגרה.
הילדים היו רואים ומבקשים גם.
מה אתם חושבים, לא נתתי להם? בטח נתתי.
אחריי הורידו כל הילדים את הכיפות.
פעם בחודש, אמרתי, זה לא נורא.
עם הזמן הבנתי שלעשות את זה עם עצמי זה לא תכל'ס.
זה דבר שעושים אותו עם החבר'ה.
מצאתי כמה כמוני, שמחפשים גם הם את הפורקן הזה, התיידדנו.
פעם בחודש יצאנו לאיזה שהוא מקום כמו בר כזה, התיישבנו על כסאות מסתובבים, העברנו חוויות, פטפטנו על כל העולם ואשתו.
כמובן, הכיפות בכיס. ברור.
רציתי לקחת גם את הילדים. אשתי התנגדה. עד כאן, היא אמרה.
בשביל ילדים מספיק להם לעשות את זה בבית, הם לא צריכים לצאת החוצה ככה. זה ממש מיותר.
להגיד שזה החזיק מעמד? לא בדיוק.
אחרי פעמיים שלש הם דרשו לבוא גם.
והסכמתי.
אבל כשהקטן מירר בבכי שגם הוא רוצה, הבנתי גם אני שאת זה אני כבר לא אתן!
חכה שתהיה בן שלש ואקח גם אותך, אמרתי לו. אולי נעשה את זה בל"ג בעומר. נחליט כבר.
אתם רואים אותי בבית כנסת מתפלל, בכולל לומד, הילדים מחונכים.
הכל נכון, אבל פעם בחודש אני מרגיש שצומחות לי קרניים מכל המערכת הזאת. ואני חייב פורקן. שחרור.
הסלוגן שלי הוא כזה - נתתי חודש לנשמה, עכשיו משהו בשביל הגוף.
בהתחלה הייתי עושה את זה לבד בבית.
פעם בחודש אני מוריד את הכיפה! וזהו.
מתרווח על הכסא, את הכיפה משאיר על השולחן. היא רק מפריעה לי.
מחכה איזה רבע שעה, מרגיש חדש, וחוזר לשגרה.
הילדים היו רואים ומבקשים גם.
מה אתם חושבים, לא נתתי להם? בטח נתתי.
אחריי הורידו כל הילדים את הכיפות.
פעם בחודש, אמרתי, זה לא נורא.
עם הזמן הבנתי שלעשות את זה עם עצמי זה לא תכל'ס.
זה דבר שעושים אותו עם החבר'ה.
מצאתי כמה כמוני, שמחפשים גם הם את הפורקן הזה, התיידדנו.
פעם בחודש יצאנו לאיזה שהוא מקום כמו בר כזה, התיישבנו על כסאות מסתובבים, העברנו חוויות, פטפטנו על כל העולם ואשתו.
כמובן, הכיפות בכיס. ברור.
רציתי לקחת גם את הילדים. אשתי התנגדה. עד כאן, היא אמרה.
בשביל ילדים מספיק להם לעשות את זה בבית, הם לא צריכים לצאת החוצה ככה. זה ממש מיותר.
להגיד שזה החזיק מעמד? לא בדיוק.
אחרי פעמיים שלש הם דרשו לבוא גם.
והסכמתי.
אבל כשהקטן מירר בבכי שגם הוא רוצה, הבנתי גם אני שאת זה אני כבר לא אתן!
חכה שתהיה בן שלש ואקח גם אותך, אמרתי לו. אולי נעשה את זה בל"ג בעומר. נחליט כבר.
נערך לאחרונה ע"י מנהל: