הנושאים החמים
הנושאים החמים
בס"ד
זה קרה אתמול. יום רגיל למדי, שלא העיד על העתיד להתרחש בסיפור המסעיר שלפניכם.
הגעתי לישיבה, השעה כבר הייתה די מאוחרת, אבל לא נתתי לעצמי לדאוג בעניין יתר על המידה.
לפי השערתי העויילם אוחז בארוחת צהריים משובחת - כמו שיש רק למטבח הישיבה להציע.
מצויין, לפחות הגעתי בזמן לארוחה.
הייתי רעב. מהבוקר, חוץ מהקפה שאי-אפשר-בלעדיו בשביל להתפלל כהוגן, לא הכנסתי דבר לפי.
ידעתי היטב מדוע איחרתי.
עד עכשיו הייתי שקוע בתוככי הנייעס שהנגישו לי הקווים היקרים שעושים ליל כיום כדי לזכות את ציבור המאזינים.
מותר קצת לפתוח את הראש, לא?
קצת להתעדכן במצב הביטחוני והמדיני. וכמובן בעולם הפוליטי המסעיר שאצלנו קוראים לו 'מאוס' היות והוא בהחלט כך, אבל לא יזיק פעם ב - להשתפשף בו מעט מזעיר. לתת למוח להכיל מידע אודות התהפוכות הבאות חדשות לבקרים.
אני יודע, כבחור ישיבה - זה לא כל כך מתאים (ס' פאסט ניישט, נוו!) לערבב המוח והשכל עם הפוליטיקה המאוסה שמחוללת שמות בנפש העדינה והטהורה שנתן לנו השי"ת.
אני יודע את זה טוב מאד, אבל ת'אמת? זה לא הפריע לי כל כך.
אני דובק בשיטה שכל אחד צריך קצת להתאוורר ולאוורר את הראש. זהו דבר יועיל ביותר בשביל לעלות ולהתעלות.
מה זה 'להתאוורר'? אז אצל כל אחד זה אחרת.
אצל אחד זה מתבטא בטיולים מפרכים או משמימים או מבעיתים, שעצם העובדה שהלב קופץ בבהלה - מיד הבחור מתמלא בכוחות מחודשים לעבודת הבורא. וכל המוסיף (בקפיצות הלב) והמרבה (בחומרתם) - הרי זה משובח.
אצל השני זה מתבטא במשחקי ריצה שונים שבחורים מרשים לעצמם בשקט - במגרש מאחורי גוש הבניינים שמסתיר את הישיבה.
המיקום נותן שני יתרונות גדולים. דבר ראשון, עיני המשגיח המשוטטות - נתקלות בגוש הבניינים הלזה, גורמות לכך שהוא אינו מבחין בעניינים החשובים שהבחורים עסוקים בהם, שהוא, אגב - קורא להם 'ירידת רמה', אבל לכולם זה ברור שהוא לא מתכוון ברצינות.
וכי יש דבר גדול יותר ממשחק 'אל הדגל' או משחק 'כדורגל-בפקק-של-ג'ריקן-שהתרוקן' בשביל להתאוורר קצת??
יתרון נוסף: הבחורים עצמם אינם רואים את בניין הישיבה,
מה שגורם לכך שמצפונם לא יתעורר וכך יוכלו להשלים לפחות משחק אחד בשלמות.
בכל אופן, ישנם כאלו שההתאווררות מתאפיינת בעניינים רגועים יותר, כמו קריאה מרתקת או האזנה נינוחה לקווי הנייעס השונים.
(מיותר לציין שחלק גדול זקוקים לכל הנ"ל ולעוד הרבה על מנת להתאוורר באופן הראוי והמהודר ביותר).
לכן - משום הכתוב לעיל - לא נתתי למצפוני לנגן לי יותר מדי על התעדכנותי בנעשה בעולם הפוליטי המאוס.
א קיצער, אולי אלו המחשבות שהייתי שקוע בהם, או משהו אחר שמוחי היה עסוק בו, אבל פתאום קלטתי שמשהו קרה.
זה תפס אותי בדרכי לחדר האוכל.
הישיבה הייתה כמרקחה. דיונים וויכוחים מסעירים העסיקו את הבחורים.
ה'קיפקעס' נראו מפחידים מתמיד.
חדר האוכל נראה כזירת קרב. כולם צעקו את דעותיהם בקול רעש גדול, ע"מ שאף אחד לא יפספס אותם חלילה.
למען השם! משהו נוראי התרחש ואנוכי לא ידעתי, היתכן?!
ניסיתי לשאול בחורים סמוקים אודות הסער הסוער, המסעיר והנסער הלזה.
אפס. הבחורים היו שקועים בעצמם ובצרחותיהם ולא שתו ליבם למבקש להבין אל-נכון מה בדיוק קרה.
טוב, התיישבתי לאכול את מנתי, מנסה, בין הביסים, לדלות מידע מהזעקות של הסובבים.
בשלב מסוים הצלחתי להבין מספיק כי המדובר הוא בתפנית חדשה בקהילה מסוימת ש-איך לומר היא לא מצאה חן כל כך בעיני לפחות מחצית מהבחורים.
מתברר שהאח הגדול של מנהיג אותה קהילה - התערב והעיף את כל הקלפים, גורף לכיסו את מלוא כיסא המנהיג.
הו! סוף כל סוף מצאתי את הקיפקע של אלו המקורבים אלי, מצליח להסיט אלי את תשומת ליבם.
"אלי!" צעק אחד מהם, "איפה היית?"
"אה, התעדכנתי קצת במה שקורה, לא משהו מיוחד." התחמקתי. "רגע, הייתי בטוח שמה שמעסיק אתכם זו הממשלה שזה-עתה התפרקה, או לפחות התגובות של החכ"ים החרדיים, אבל אני מבין שמדובר בעניין אחר בתכלית".
בום.
שקט השתרר.
הבחורים הביטו בי בעיני-עגל-יורקות-זיקי-אש כמו שמסתכלים על מי שנשתבשה דעתו ממנו.
ואז הם צעקו יחד באש להבה:
"תגיד לי, אתה נורמאלי?
פאליטיק???!!!
"איכס! מחוץ למחננו!!!"
זה קרה אתמול. יום רגיל למדי, שלא העיד על העתיד להתרחש בסיפור המסעיר שלפניכם.
הגעתי לישיבה, השעה כבר הייתה די מאוחרת, אבל לא נתתי לעצמי לדאוג בעניין יתר על המידה.
לפי השערתי העויילם אוחז בארוחת צהריים משובחת - כמו שיש רק למטבח הישיבה להציע.
מצויין, לפחות הגעתי בזמן לארוחה.
הייתי רעב. מהבוקר, חוץ מהקפה שאי-אפשר-בלעדיו בשביל להתפלל כהוגן, לא הכנסתי דבר לפי.
ידעתי היטב מדוע איחרתי.
עד עכשיו הייתי שקוע בתוככי הנייעס שהנגישו לי הקווים היקרים שעושים ליל כיום כדי לזכות את ציבור המאזינים.
מותר קצת לפתוח את הראש, לא?
קצת להתעדכן במצב הביטחוני והמדיני. וכמובן בעולם הפוליטי המסעיר שאצלנו קוראים לו 'מאוס' היות והוא בהחלט כך, אבל לא יזיק פעם ב - להשתפשף בו מעט מזעיר. לתת למוח להכיל מידע אודות התהפוכות הבאות חדשות לבקרים.
אני יודע, כבחור ישיבה - זה לא כל כך מתאים (ס' פאסט ניישט, נוו!) לערבב המוח והשכל עם הפוליטיקה המאוסה שמחוללת שמות בנפש העדינה והטהורה שנתן לנו השי"ת.
אני יודע את זה טוב מאד, אבל ת'אמת? זה לא הפריע לי כל כך.
אני דובק בשיטה שכל אחד צריך קצת להתאוורר ולאוורר את הראש. זהו דבר יועיל ביותר בשביל לעלות ולהתעלות.
מה זה 'להתאוורר'? אז אצל כל אחד זה אחרת.
אצל אחד זה מתבטא בטיולים מפרכים או משמימים או מבעיתים, שעצם העובדה שהלב קופץ בבהלה - מיד הבחור מתמלא בכוחות מחודשים לעבודת הבורא. וכל המוסיף (בקפיצות הלב) והמרבה (בחומרתם) - הרי זה משובח.
אצל השני זה מתבטא במשחקי ריצה שונים שבחורים מרשים לעצמם בשקט - במגרש מאחורי גוש הבניינים שמסתיר את הישיבה.
המיקום נותן שני יתרונות גדולים. דבר ראשון, עיני המשגיח המשוטטות - נתקלות בגוש הבניינים הלזה, גורמות לכך שהוא אינו מבחין בעניינים החשובים שהבחורים עסוקים בהם, שהוא, אגב - קורא להם 'ירידת רמה', אבל לכולם זה ברור שהוא לא מתכוון ברצינות.
וכי יש דבר גדול יותר ממשחק 'אל הדגל' או משחק 'כדורגל-בפקק-של-ג'ריקן-שהתרוקן' בשביל להתאוורר קצת??
יתרון נוסף: הבחורים עצמם אינם רואים את בניין הישיבה,
מה שגורם לכך שמצפונם לא יתעורר וכך יוכלו להשלים לפחות משחק אחד בשלמות.
בכל אופן, ישנם כאלו שההתאווררות מתאפיינת בעניינים רגועים יותר, כמו קריאה מרתקת או האזנה נינוחה לקווי הנייעס השונים.
(מיותר לציין שחלק גדול זקוקים לכל הנ"ל ולעוד הרבה על מנת להתאוורר באופן הראוי והמהודר ביותר).
לכן - משום הכתוב לעיל - לא נתתי למצפוני לנגן לי יותר מדי על התעדכנותי בנעשה בעולם הפוליטי המאוס.
א קיצער, אולי אלו המחשבות שהייתי שקוע בהם, או משהו אחר שמוחי היה עסוק בו, אבל פתאום קלטתי שמשהו קרה.
זה תפס אותי בדרכי לחדר האוכל.
הישיבה הייתה כמרקחה. דיונים וויכוחים מסעירים העסיקו את הבחורים.
ה'קיפקעס' נראו מפחידים מתמיד.
חדר האוכל נראה כזירת קרב. כולם צעקו את דעותיהם בקול רעש גדול, ע"מ שאף אחד לא יפספס אותם חלילה.
למען השם! משהו נוראי התרחש ואנוכי לא ידעתי, היתכן?!
ניסיתי לשאול בחורים סמוקים אודות הסער הסוער, המסעיר והנסער הלזה.
אפס. הבחורים היו שקועים בעצמם ובצרחותיהם ולא שתו ליבם למבקש להבין אל-נכון מה בדיוק קרה.
טוב, התיישבתי לאכול את מנתי, מנסה, בין הביסים, לדלות מידע מהזעקות של הסובבים.
בשלב מסוים הצלחתי להבין מספיק כי המדובר הוא בתפנית חדשה בקהילה מסוימת ש-איך לומר היא לא מצאה חן כל כך בעיני לפחות מחצית מהבחורים.
מתברר שהאח הגדול של מנהיג אותה קהילה - התערב והעיף את כל הקלפים, גורף לכיסו את מלוא כיסא המנהיג.
הו! סוף כל סוף מצאתי את הקיפקע של אלו המקורבים אלי, מצליח להסיט אלי את תשומת ליבם.
"אלי!" צעק אחד מהם, "איפה היית?"
"אה, התעדכנתי קצת במה שקורה, לא משהו מיוחד." התחמקתי. "רגע, הייתי בטוח שמה שמעסיק אתכם זו הממשלה שזה-עתה התפרקה, או לפחות התגובות של החכ"ים החרדיים, אבל אני מבין שמדובר בעניין אחר בתכלית".
בום.
שקט השתרר.
הבחורים הביטו בי בעיני-עגל-יורקות-זיקי-אש כמו שמסתכלים על מי שנשתבשה דעתו ממנו.
ואז הם צעקו יחד באש להבה:
"תגיד לי, אתה נורמאלי?
פאליטיק???!!!
"איכס! מחוץ למחננו!!!"
