הנושאים החמים
הנושאים החמים
בחירות לכנסת ה - 33 שנת תתי"ח
"הנציג של ה'משחיתים' פה", קפצה הודעה בואטסאפ.
"תכניס אותו", מיהר חזקי להקליד ולהטמין את המכשיר בכיס.
לחיצת יד רשמית הוותה את האות לפתיחת השיחה הצפויה.
"ר' יחזקאל, אני מגיע אליך עם נתונים בדוקים. יש לנו משפחות כמעט כמו ה'מרשיעים'. אנחנו דורשים שתקדם את הנציג שלנו למקום ריאלי, אחרת נצטרך להניח את הנתונים לפני ר' שליימה ולהגיד לו, סליחה ושהוא יגיד לנו מה לעשות".
"אני שומע. אולי תוכל לומר לי רק איך הגעתם למספר הזה?"
"פשוט מאוד. תיקח את מספר המנויים לעיתון שלנו יוד גימל נפה, תוסיף לזה עוד את מספר החתונות שהיו השנה אצלנו, ועוד הספר טלפונים של חריש עילית שכידוע ר' שליימה שולח את כל הבוגרים לגור שם ואתה מגיע למספר הזה".
"תשמע, אני שומע. אני לא יכול להבטיח שום דבר, בפרט שלפי מה שאתה מספר אז המקום השבע עשרה מובטח בהחלט. אז מה אתה דואג".
"בטח שאני דואג. אצלנו כולם מצביעים. מאה אחוזי הצבעה. אבל אתה שם במקום השמיני והתשיעי את הנציג של תורתו ואומנותו. סתם חבורת בעלי בתים שלא יבזבזו רגע בשביל להצביע. הם ילכו לעשות מנגל".
"אבל אתה מבין לבד שאם לא ניתן להם מקומות בהתחלה הם ילכו עם החסידים. זה מה שאתה רוצה? ומי ידאג להשקפה שלנו?"
נציג ה'משחיתים' נאלם מול הטענה החזקה ויצא בפחי נפש.
חזקי שלף שוב את המכשיר. קשה, קשה.
עיניו נחו על תמונת זקנו, ר' משה אשכולי ששימש כח"כ עד גיל 102. סבא סיפר שפעם היו רק שתי מפלגות חרדיות וגם הן לא היו גדולות במיוחד. רק החסידויות הגדולות הכניסו נציג ישיר, כל השאר התאגדו יחד. והיו המון מריבות. אוהו כמה מריבות. למה. מאז חלפו מים רבים. עם ישראל חזר בתשובה, המדינה הושתתה על אדני התורה וההלכה, ואפילו הירושלמים החלו להצביע.
הזיכרון על 'חומותייך ירישליים' גרם לו לכווץ בקיבה. הצ'אלמרים האלה, שנים לא הצביעו, אבל כשנכנסו לפוליטיקה עשו לכולם בית ספר. נס שהיו בחוץ כל השנים. הוא מתגעגע לימי הפרשים והפחים.
במטה של מפלגת 'בארץ הזאת' העניינים היו פחות רשמיים מטבע הדברים.
"ראית? 'אומן שעשאני' מבטיחים להכניס לתקציב טיסה חינם לציון הקדוש לכל ילד מתחת לגיל שבע".
הבורקס נפל לו מהפה. חוצפנים.
"חייבים לצאת במשהו נגדי. אולי פטור מיבוא על ספודיקים".
במייל נחתה הודעה חדשה. החדשות של שתיים עשרה. חזקי מיהר לפתוח.
כותרת ראשית: ישראל צועדת לבחירות שלישיות.
כותרת משנה: דרוש תאריך עם הכי פחות יארצייט.
לאחר שהר"ר יחזקאל אשכולי כשל בהרכבת הממשלה בפעם השניה, עקב שיוויון בין הגוש הליטאי לחסידי, ולאחר שפקעו שלושים ימי ההרכבה, נאלצת ישראל ללכת לבחירות בפעם השלישית. מי לוקח אחריות על כל הביטול תורה שנגרם מכך.
חזקי סגר את המייל. זה היה צפוי מראש. עוד מעט יש לו פגישה עם משרד הפרסום שנועד לחדד את המסרים ולבדל אותם מהיריבים. חייבים משהו חזק. משהו שיסביר את דוחק השעה. את הדחיפות. פעם, לדברי סבא, המלחמה היתה נגד חילונים. החרדים היו מיעוט קטן, ודיון כמו האם משרד החקלאות ינהג בשמיטה הקרובה על פי שיטת ה"פרי האדמה" או יחמיר כפסקי הגרש"ף, בכלל לא היה מעשי. נלחמו על שבת. על גיור רפורמי. יש מישהו שלא מבין שצריך להילחם על השבת? מישהו חולק על זה? אז למה סבא אמר שכל הזמן רבו.
היום, זה דברים שב'דקות'. היום הרבה יותר קשה לשמור על ההשקפה הנכונה. למעיישה, צריך סיסמה חזקה שתבהיר את חומרת השעה. זה או להיות או לחדול. נראה לו הוא עלה על משהו . הסיסמה תהיה: הפעם זה על זכות הקיום.
"הנציג של ה'משחיתים' פה", קפצה הודעה בואטסאפ.
"תכניס אותו", מיהר חזקי להקליד ולהטמין את המכשיר בכיס.
לחיצת יד רשמית הוותה את האות לפתיחת השיחה הצפויה.
"ר' יחזקאל, אני מגיע אליך עם נתונים בדוקים. יש לנו משפחות כמעט כמו ה'מרשיעים'. אנחנו דורשים שתקדם את הנציג שלנו למקום ריאלי, אחרת נצטרך להניח את הנתונים לפני ר' שליימה ולהגיד לו, סליחה ושהוא יגיד לנו מה לעשות".
"אני שומע. אולי תוכל לומר לי רק איך הגעתם למספר הזה?"
"פשוט מאוד. תיקח את מספר המנויים לעיתון שלנו יוד גימל נפה, תוסיף לזה עוד את מספר החתונות שהיו השנה אצלנו, ועוד הספר טלפונים של חריש עילית שכידוע ר' שליימה שולח את כל הבוגרים לגור שם ואתה מגיע למספר הזה".
"תשמע, אני שומע. אני לא יכול להבטיח שום דבר, בפרט שלפי מה שאתה מספר אז המקום השבע עשרה מובטח בהחלט. אז מה אתה דואג".
"בטח שאני דואג. אצלנו כולם מצביעים. מאה אחוזי הצבעה. אבל אתה שם במקום השמיני והתשיעי את הנציג של תורתו ואומנותו. סתם חבורת בעלי בתים שלא יבזבזו רגע בשביל להצביע. הם ילכו לעשות מנגל".
"אבל אתה מבין לבד שאם לא ניתן להם מקומות בהתחלה הם ילכו עם החסידים. זה מה שאתה רוצה? ומי ידאג להשקפה שלנו?"
נציג ה'משחיתים' נאלם מול הטענה החזקה ויצא בפחי נפש.
חזקי שלף שוב את המכשיר. קשה, קשה.
עיניו נחו על תמונת זקנו, ר' משה אשכולי ששימש כח"כ עד גיל 102. סבא סיפר שפעם היו רק שתי מפלגות חרדיות וגם הן לא היו גדולות במיוחד. רק החסידויות הגדולות הכניסו נציג ישיר, כל השאר התאגדו יחד. והיו המון מריבות. אוהו כמה מריבות. למה. מאז חלפו מים רבים. עם ישראל חזר בתשובה, המדינה הושתתה על אדני התורה וההלכה, ואפילו הירושלמים החלו להצביע.
הזיכרון על 'חומותייך ירישליים' גרם לו לכווץ בקיבה. הצ'אלמרים האלה, שנים לא הצביעו, אבל כשנכנסו לפוליטיקה עשו לכולם בית ספר. נס שהיו בחוץ כל השנים. הוא מתגעגע לימי הפרשים והפחים.
במטה של מפלגת 'בארץ הזאת' העניינים היו פחות רשמיים מטבע הדברים.
"ראית? 'אומן שעשאני' מבטיחים להכניס לתקציב טיסה חינם לציון הקדוש לכל ילד מתחת לגיל שבע".
הבורקס נפל לו מהפה. חוצפנים.
"חייבים לצאת במשהו נגדי. אולי פטור מיבוא על ספודיקים".
במייל נחתה הודעה חדשה. החדשות של שתיים עשרה. חזקי מיהר לפתוח.
כותרת ראשית: ישראל צועדת לבחירות שלישיות.
כותרת משנה: דרוש תאריך עם הכי פחות יארצייט.
לאחר שהר"ר יחזקאל אשכולי כשל בהרכבת הממשלה בפעם השניה, עקב שיוויון בין הגוש הליטאי לחסידי, ולאחר שפקעו שלושים ימי ההרכבה, נאלצת ישראל ללכת לבחירות בפעם השלישית. מי לוקח אחריות על כל הביטול תורה שנגרם מכך.
חזקי סגר את המייל. זה היה צפוי מראש. עוד מעט יש לו פגישה עם משרד הפרסום שנועד לחדד את המסרים ולבדל אותם מהיריבים. חייבים משהו חזק. משהו שיסביר את דוחק השעה. את הדחיפות. פעם, לדברי סבא, המלחמה היתה נגד חילונים. החרדים היו מיעוט קטן, ודיון כמו האם משרד החקלאות ינהג בשמיטה הקרובה על פי שיטת ה"פרי האדמה" או יחמיר כפסקי הגרש"ף, בכלל לא היה מעשי. נלחמו על שבת. על גיור רפורמי. יש מישהו שלא מבין שצריך להילחם על השבת? מישהו חולק על זה? אז למה סבא אמר שכל הזמן רבו.
היום, זה דברים שב'דקות'. היום הרבה יותר קשה לשמור על ההשקפה הנכונה. למעיישה, צריך סיסמה חזקה שתבהיר את חומרת השעה. זה או להיות או לחדול. נראה לו הוא עלה על משהו . הסיסמה תהיה: הפעם זה על זכות הקיום.
