שיקול משמעותי הוא למה את רוצה לגמול וכמה זה דחוף לך?
הדרך המומלצת היא הדרגתית.
להתחיל לדאוג שיאכל טוב, שישבע בארוחת ערב (דייסת קוואקר בכפית למשל זה משביע מאוד).
אפשר לגמול רק מהנקות לילה (אם למשל הסיבה היא השינה שלך, לא חייבים בשביל זה לגמול גם ביום). להסביר לו שאפשר לינוק רק כשיש אור. חוזרים על זה בכל ההנקות במהלך היום, ואז בלילה חוזרים על אותו משפט קצר וברור (יש אור בחלון? לא, אז אין אמאמ עכשיו. יש אור בחלון? כן, אז אפשר אמאמ עכשיו).
אבל אי אפשר שלא יאכל בלילה כל עוד הוא לא אוכל מספיק במהלך היום.
גמלתי פעם אחת בגיל שנה, וכמה פעמים בגיל שנה ורבע, ואף אחד לא לקח בקבוק. אבל זה היה שייך רק אחרי שאכלו היטב אוכל מוצק.
ותמיד יותר קל כשהבעל מתגייס, והוא זה שקם אליהם בלילה. כשלושה לילות קשים ואח"כ התרגלו לישון רצוף.
בהנקות יום -
נוח לי לשנות קצת את סדר היום, או להציע אוכל טעים (אפילו קניתי מעדנים במיוחד לזמן הזה) לפני הזמן שהוא רגיל לבקש. ואז זה פשוט התפוגג מאליו, כי לא הייתה הסיטואציה שהוא רגיל לבקש בה.
אם שייך באופן הדרגתי,
ההנקות שהכי קשה להוריד אותן הן הקימה בבוקר והחזרה מהמסגרת בצהריים (אם הוא לא איתך).
אבל תלוי בסיבה בשלה את רוצה להפסיק, יכול להיות שהנקה או שתיים ביום תוכלי אולי להשאיר.
עריכה:
שכחתי שדיברת על להרדים.
אז אם זו הסיבה, ובעצם גם אם לא,
כדאי ללמד אותו להירדם עצמאית. אם שייך, לעשות את זה בלי לגמול מהנקה עדיין (שלא יצטרך להתרגל למדי הרבה דברים ביחד).
נותנים הנקה בזמן מוקדם יותר, ואח"כ משכיבים במיטה ומרגילים להירדם לבד. זה קצת קשה לו ללמוד הרגל חדש, והוא גם יבכה... אבל בסוף הוא ילמד... אצלנו לקח שבועיים. ישבתי לידה, חיבקתי, ליטפתי, שרתי, "הרמתי" בתוך המיטה, ושוב השכבתי ולחשתי ושרתי עד שנרדמה... בהתחלה לקח 3 שעות, ולאט לאט התקצר, עד שלמדה לישון לגמרי לבד.