שיר שכתבתי בשנה שעברה, והספקתי להתרגש ממנו עוד כמה פעמים במהלך השנה הזו. אבל עכשיו, שבועות. אי אפשר להשאיר אותו בתהום הנשיה.
הם אמרו לי תלך, זה שלנו.
יש לנו מונופול.
הם אמרו לי מזמן כבר ידענו,
היה ברור שאתה עוד תיפול.
נבהלו-תפוח כמוך,
עלול להרקיב גם מליון!
התפלצו-מי אתה, והוריך?
מי נתן לך רשיון?
דחפוני באמת המניין,
הרצוי, היאה, המקובל.
בשוטי צינה וביקורת,
לא הרשוני לבוא בקהל.
והיית לי, את, רות,
לאם דרך, לאות,
כי לא יפגעו בי לעזבה.
כי אחיה ואמות,
דבק בדמעות,
בברית עבותות אהבה.
הם אמרו לי תלך, זה שלנו.
יש לנו מונופול.
הם אמרו לי מזמן כבר ידענו,
היה ברור שאתה עוד תיפול.
נבהלו-תפוח כמוך,
עלול להרקיב גם מליון!
התפלצו-מי אתה, והוריך?
מי נתן לך רשיון?
דחפוני באמת המניין,
הרצוי, היאה, המקובל.
בשוטי צינה וביקורת,
לא הרשוני לבוא בקהל.
והיית לי, את, רות,
לאם דרך, לאות,
כי לא יפגעו בי לעזבה.
כי אחיה ואמות,
דבק בדמעות,
בברית עבותות אהבה.