הנושאים החמים
הנושאים החמים
"איפה סטפן? הבוקר עוד נשמע פה קולו ברמה"
"איני יודע, באמת מוזר. אצא החוצה לחצר ואבדוק מדוע זה נשתתק בצורה מחשידה"
"אבא," קרא איוון, "סטפן איננו! חיפשתי אותו בכל עבר ואין ממנו זכר"
אבא נחרד אל ליבו, מי יודע מה קרה לסטפן? כולו תקווה כי אין כאן אלא מעשה משובה ולא חלילה מזימה רעה.
יצאו כל בני המשפחה למסע חיפושים קדחתני, אבא אף נכנס אל היער הגדול והמפחיד כאשר בכל העת שמו של סטפן נישא בקול ניחר, אך ללא הועיל. אין קול ואין נוער. אין קצה חוט.
בצר להם פנו אל כומר העיירה, בטוחים הם כי ברוב תבונה ישיא להם עיצה ויחלצם מן הצרה.
"כומר אהוב, כומר יקר, יודע אני כי בעת הזו רק אתה בכוחך הגדול תוכל לחלצנו מן המיצר. בשעות הבוקר עוד שמענו את קולו של סטפן קורא בקול גדול מן החצר אך לפתע שמנו לב שקולו נשתתק וכל חיפושנו לא העלו אף זכר.
אנא ממך, פענח לנו את המסתורין והושיענו. הן עתה מתחילה תקופת האביב היפה וכיצד ננצלה בלא סטפן אהובנו?"
נענה הכומר ואמר "ידוע הדבר כי בתקופת האביב היהודים נצרכים לסטפנים ודומיו וביותר, בעיתות קורונה, על כן מסתבר שהם אלו אשר חטפו אותו ובמיוחד לאור העובדה כי שערו לבן ומרשים" המשיך הכומר והוסיף "אקרא אלי את רב היהודים למשפט ואדאג כי ישפט במלוא חומרת הדין עד אשר יודה וישיב לכם את סטפן היקר".
הרב בעורמתו, כבר הבין כי באווירה הפושה בעולם ינסה הכומר לטפול על היהודים עלילות כזב מרושעות, ובכך להסית מעליו את הביקורת הגואה כלפיו אודות ניהולו הכושל של תקופת המשבר הגדולה בהיסטוריה המודרנית, על כן הקדים הרב רפואה למכה ודאג לבשל את העלילה אשר בעזרתה יוכל לסלק את הכומר מכסאו אחת ולתמיד.
בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת הצליח הרב להטמיע במכשיר הטלפון של הכומר הודעת כזב אשר מכריזה כי מריחת דמו של חמור לבן מתחת לבית השחי יכולה להציל את השוטה מהידבקות בנגיף המופרע. הכומר כמובן קנה את המסר ומיד שלח את משמשו הנאמן למצוא חמור לבן בעיירה. המשמש מיד ידע לומר כי בביתו של איוון ואביו יש את סטפן הלבן לתפארה. ישב הכומר וחשב כיצד יוכל להעלים את סטפן באופן שלא יחשדו בו.
הרב הערמומי תכנן גם את זה, ודאג לפרסם בחוצות "הקורונה מבשרת את הגאולה, הנה משיח בא!". הכומר השוטה אך משכיל ידע מן המקורות כי משיח עתיד לבוא רכוב על חמור לבן. אמר הכומר הנה אתפוס לי שני ציפורים במכה, גם אשיג את החמור הלבן וגם אתנכל ליהודים, שנואי ליבי. וכך הכומר נפל בפחו של הרב. לקח את החמור ותכנן את עלילת הדם המרושעת.
הרב התייצב לפני השופטים כאשר הכומר בכבודו ובעצמו משמש כקטגור. הגיע הכומר מצויד בגמרא עתיקה וכן בכרזת המשיח אשר פורסמה על ידי הרב. התחיל הכומר להקריא בקול מן הספר העתיק
"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"
"אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי! - אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?"
וכן ציטט את כרזתו של הרב ובכך 'הוכיח' הכומר לשופטים כי רב היהודים הוא זה שהעלים את סטפן, החומר הלבן.
הרב אמר לשופטים "אם אוכיח לכם כי הכומר הוא הוא הגנב, והוא זה אשר ניסה להציל עצמו מן הנגיף כאשר כל תושביו נופלים כזבובים מתים, האם תדאגו לשופטו בחומרה?", השופטים אשר היו בטוחים בצדקתו של הכומר הנערץ עליהם אמרו בוודאי, אך בתנאי שאם לא גזר דינך יהיה מוות ביסורים. נענה הרב ואמר "מקובל עלי".
כאן קרא הרב לכומר ואמר לו "אנא ממך הנח את מכשירך הסלולרי בפני השופטים", הכומר לא הבין את השלכות מעשיו ועשה את שהתבקש. לאחר מכן אמר הרב לכומר "אנא פשוט חולצתך והרם ידיך למרומים הגיעה העת שתתחיל לבקש רחמים". עכשיו הבין הכומר כיצד נפל הוא קרבן בתמימותו ואיך מזימתו המרושעת מתהפכת עליו להרגו. השופטים הבינו כי יש כאן סיפור מסריח ואכן הכומר הוא הגנב. מיד הורו לשמשי בית המשפט לאסור את הכומר ולאוסרו עד יומו האחרון.
הרב המחוכם יצא מבית המשפט שמח וטוב לב, לאחר גאולת בני העיירה מן הכומר המרושע נותר כעת רק לגאול את כל בני ישראל המיוסרים על ידי ביאת ינון המבשר "ענוים ענוים, הגיע זמן גאולתכם!"
"איני יודע, באמת מוזר. אצא החוצה לחצר ואבדוק מדוע זה נשתתק בצורה מחשידה"
"אבא," קרא איוון, "סטפן איננו! חיפשתי אותו בכל עבר ואין ממנו זכר"
אבא נחרד אל ליבו, מי יודע מה קרה לסטפן? כולו תקווה כי אין כאן אלא מעשה משובה ולא חלילה מזימה רעה.
יצאו כל בני המשפחה למסע חיפושים קדחתני, אבא אף נכנס אל היער הגדול והמפחיד כאשר בכל העת שמו של סטפן נישא בקול ניחר, אך ללא הועיל. אין קול ואין נוער. אין קצה חוט.
בצר להם פנו אל כומר העיירה, בטוחים הם כי ברוב תבונה ישיא להם עיצה ויחלצם מן הצרה.
"כומר אהוב, כומר יקר, יודע אני כי בעת הזו רק אתה בכוחך הגדול תוכל לחלצנו מן המיצר. בשעות הבוקר עוד שמענו את קולו של סטפן קורא בקול גדול מן החצר אך לפתע שמנו לב שקולו נשתתק וכל חיפושנו לא העלו אף זכר.
אנא ממך, פענח לנו את המסתורין והושיענו. הן עתה מתחילה תקופת האביב היפה וכיצד ננצלה בלא סטפן אהובנו?"
נענה הכומר ואמר "ידוע הדבר כי בתקופת האביב היהודים נצרכים לסטפנים ודומיו וביותר, בעיתות קורונה, על כן מסתבר שהם אלו אשר חטפו אותו ובמיוחד לאור העובדה כי שערו לבן ומרשים" המשיך הכומר והוסיף "אקרא אלי את רב היהודים למשפט ואדאג כי ישפט במלוא חומרת הדין עד אשר יודה וישיב לכם את סטפן היקר".
הרב בעורמתו, כבר הבין כי באווירה הפושה בעולם ינסה הכומר לטפול על היהודים עלילות כזב מרושעות, ובכך להסית מעליו את הביקורת הגואה כלפיו אודות ניהולו הכושל של תקופת המשבר הגדולה בהיסטוריה המודרנית, על כן הקדים הרב רפואה למכה ודאג לבשל את העלילה אשר בעזרתה יוכל לסלק את הכומר מכסאו אחת ולתמיד.
בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת הצליח הרב להטמיע במכשיר הטלפון של הכומר הודעת כזב אשר מכריזה כי מריחת דמו של חמור לבן מתחת לבית השחי יכולה להציל את השוטה מהידבקות בנגיף המופרע. הכומר כמובן קנה את המסר ומיד שלח את משמשו הנאמן למצוא חמור לבן בעיירה. המשמש מיד ידע לומר כי בביתו של איוון ואביו יש את סטפן הלבן לתפארה. ישב הכומר וחשב כיצד יוכל להעלים את סטפן באופן שלא יחשדו בו.
הרב הערמומי תכנן גם את זה, ודאג לפרסם בחוצות "הקורונה מבשרת את הגאולה, הנה משיח בא!". הכומר השוטה אך משכיל ידע מן המקורות כי משיח עתיד לבוא רכוב על חמור לבן. אמר הכומר הנה אתפוס לי שני ציפורים במכה, גם אשיג את החמור הלבן וגם אתנכל ליהודים, שנואי ליבי. וכך הכומר נפל בפחו של הרב. לקח את החמור ותכנן את עלילת הדם המרושעת.
הרב התייצב לפני השופטים כאשר הכומר בכבודו ובעצמו משמש כקטגור. הגיע הכומר מצויד בגמרא עתיקה וכן בכרזת המשיח אשר פורסמה על ידי הרב. התחיל הכומר להקריא בקול מן הספר העתיק
"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל"
"אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו, משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי! - אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?"
וכן ציטט את כרזתו של הרב ובכך 'הוכיח' הכומר לשופטים כי רב היהודים הוא זה שהעלים את סטפן, החומר הלבן.
הרב אמר לשופטים "אם אוכיח לכם כי הכומר הוא הוא הגנב, והוא זה אשר ניסה להציל עצמו מן הנגיף כאשר כל תושביו נופלים כזבובים מתים, האם תדאגו לשופטו בחומרה?", השופטים אשר היו בטוחים בצדקתו של הכומר הנערץ עליהם אמרו בוודאי, אך בתנאי שאם לא גזר דינך יהיה מוות ביסורים. נענה הרב ואמר "מקובל עלי".
כאן קרא הרב לכומר ואמר לו "אנא ממך הנח את מכשירך הסלולרי בפני השופטים", הכומר לא הבין את השלכות מעשיו ועשה את שהתבקש. לאחר מכן אמר הרב לכומר "אנא פשוט חולצתך והרם ידיך למרומים הגיעה העת שתתחיל לבקש רחמים". עכשיו הבין הכומר כיצד נפל הוא קרבן בתמימותו ואיך מזימתו המרושעת מתהפכת עליו להרגו. השופטים הבינו כי יש כאן סיפור מסריח ואכן הכומר הוא הגנב. מיד הורו לשמשי בית המשפט לאסור את הכומר ולאוסרו עד יומו האחרון.
הרב המחוכם יצא מבית המשפט שמח וטוב לב, לאחר גאולת בני העיירה מן הכומר המרושע נותר כעת רק לגאול את כל בני ישראל המיוסרים על ידי ביאת ינון המבשר "ענוים ענוים, הגיע זמן גאולתכם!"
נערך לאחרונה ב:
