עזרה

milk · 6/3/14

בְּאֶמְצַע כָּל רוּחַ טֶפַח וג' חומשין

איך מנקדים את החומשין שזה רבים של חֹמֶשׁ

וכן
וּתְרֵי חומשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָהּ

אפכא מסתברא · 6/3/14

חֻמְשִׁין, וגם חָמְשִׁין (בקמץ קטן) נכון מבחינת הדקדוק.

cheinanit · 6/3/14

חֻמְשִׁין/חוּמְשִׁין

אפכא מסתברא · 6/3/14

כשזה מנוקד - לא בשורוק אלא בקובוץ.

כתבים · 6/3/14

נכתב ע"י אפכא מסתברא;1217226:
כשזה מנוקד - לא בשורוק אלא בקובוץ.

זו דילמה שמלווה אותי פעמים רבות, כשאני מקבל לניקוד חומר תורני שבמקורו הופיע לא מנוקד, האם להופכו לכתיב חסר, או שעדיף להותירו בכתיב מלא שלא לשלוח יד בקדשים.

אפכא מסתברא · 6/3/14

אולי תבדוק איך כתב הבעל מחבר פסוקים - אם גם שם הוסיף יו"דין וווי"ן, מן הסתם לא יקפיד (גם מן העולם העליון...) אם תשמיט את התוספות הללו כשאתה מנקד.

אברהם · 7/3/14

נכתב ע"י כתבים;1217239:
זו דילמה שמלווה אותי פעמים רבות, כשאני מקבל לניקוד חומר תורני שבמקורו הופיע לא מנוקד, האם להופכו לכתיב חסר, או שעדיף להותירו בכתיב מלא שלא לשלוח יד בקדשים.

ברוב המקרים, זה עיוות לנקד בכתיב מלא
ובמקום לברך יצאת מקלל ומנאץ
הרי המחבר אם היה מנקד את ספרו היה כותב בכתיב חסר,

אבל אם מדובר בגימטריאות וכו' - יש להיצמד למקור באותן מילים.
(למשל אֹכֶל, לאריז"ל יש כוונה במילה אל כ"ו - אל יהו"ה, וכן במילה סוכה וכד' - במקרים בהם מדובר על הגימטריא הזו - יש לנקד על הכתיב המלא