אשמח לשמוע תגובות/בקורות לגבי הפתיח הקצר הזה:
שתקתי. שתקתי כי פשוט לא היה לי מה לומר.
יעלי עומדת לידי במבט מאשים וכעוס משהו.
למה מיהרתי לספר לה? אני שואלת את עצמי, אך אין לי תשובה מניחה את הדעת.
זהו, ככה אני! לא יודעת לשלוט על הפה שלי.
האשמות עצמיות, כמה שהן מייסרות את הנפש ולא נותנות לה מנוחה.
ניסיתי, באמת שניסיתי לשמור על זה אצלי, אבל אמא לא הבינה למה נעדרתי זמן רב כל כך
מהבית ודרשה תשובות. מה, שאשקר לה?!
אז סיפרתי. סיפרתי שנפגשנו כולנו כדי להפיק ולתכנן לה מסיבת הפתעה...
כעת הלכה ההפתעה ואולי, אולי תישאר מסיבה....
שתקתי. שתקתי כי פשוט לא היה לי מה לומר.
יעלי עומדת לידי במבט מאשים וכעוס משהו.
למה מיהרתי לספר לה? אני שואלת את עצמי, אך אין לי תשובה מניחה את הדעת.
זהו, ככה אני! לא יודעת לשלוט על הפה שלי.
האשמות עצמיות, כמה שהן מייסרות את הנפש ולא נותנות לה מנוחה.
ניסיתי, באמת שניסיתי לשמור על זה אצלי, אבל אמא לא הבינה למה נעדרתי זמן רב כל כך
מהבית ודרשה תשובות. מה, שאשקר לה?!
אז סיפרתי. סיפרתי שנפגשנו כולנו כדי להפיק ולתכנן לה מסיבת הפתעה...
כעת הלכה ההפתעה ואולי, אולי תישאר מסיבה....