הנושאים החמים
הנושאים החמים
בעזהי"ת
א. שלום וברכה, אני צריך להעביר את זה היום. איך מנקדים?
בדף טו: התוס' כותבים כך:
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגֵי? בְּהַתְרָאַת סָפֵק, דְּרַבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ שְׁמָהּ הַתְרָאָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אִית לֵיהּ לָאו שְׁמָהּ הַתְרָאָה. וּפֵירוּשׁ: לְכָךְ לָא תָּנֵי רֵישׁ לָקִישׁ "בִּטְּלוֹ חַיָּיב", כְּגוֹן שֶׁלָּקַח הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָהּ, דְּלָא לָקֵי מִשּׁוּם דְּהָוֵי הַתְרָאַת סָפֵק, וְשֶׁמָּא לֹא יְבַטֵּל הָעֲשֵׂה, וְכָל אֵימָת דְּלֹא בִּיטֵּל עֲשֵׂה פָּטוּר וְלָא לָקֵי. וְהָוֵי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ הַתְרָאַת וַדַּאי כְּגוֹן שֶׁהִתְרוּ בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַטֵּל. וְתֵירַץ רַשִׁ"י דִּלְעוֹלָם בָּעִינָן הַתְרָאָה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֵר עַל אַזְהָרָתוֹ וַאֲפִילּוּ הִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר / בַּדָּבָר, כִּדְאָמְרִינָן בִּשְׁבוּעוֹת (דף כח
גַּבֵּי שְׁמַעְתָּא דְּכִכָּרוֹת. וּלְכָךְ לָא מָצֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ "בִּטְּלוֹ וְלֹא בִּטְּלוֹ", וּלְכָךְ אָמַר "קִיְּימוֹ פָּטוּר, לֹא קִיְּימוֹ חַיָּיב".
והגמ' בשבועות כח כותבת כך:
אמר רבא: שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו, ואכל את הראשונה בשוגג והשניה במזיד - פטור. ראשונה במזיד ושניה בשוגג - חייב. שתיהן בשוגג - פטור. שתיהן במזיד - אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה - מיחייב. אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש: למ''ד התראת ספק שמה התראה - חייב. למ''ד לאו שמה התראה - פטור. תלאן זו בזו, לא אוכל זו אם אוכל זו, לא אוכל זו אם אוכל זו, ואכל זו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה, וזו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה - פטור. זו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה וזו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה - חייב. שתיהן בשוגג - פטור. שתיהן במזיד - אשניה מיחייב, אראשונה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש.
הראש שלי סתום עכשיו, אם יהיה זמן אנסה להבין את זה בעצמי אי"ה.
ב. בדף ט. תוד"ה אלא יש ר"ת ה"נ. לכא' אם מסתכלים על הגמרא ועל לשון התוס' הרבה יותר מתאים לומר ד"נ = דיקא נמי. חיפשתי וחיפשתי בכל המפרשים וההוצאות, ולא מצאתי אף אחד שמעיר את זה. האם אני טועה? אשמח לעזרתכם המסורה.
א. שלום וברכה, אני צריך להעביר את זה היום. איך מנקדים?
בדף טו: התוס' כותבים כך:
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגֵי? בְּהַתְרָאַת סָפֵק, דְּרַבִּי יוֹחָנָן אִית לֵיהּ שְׁמָהּ הַתְרָאָה, וְרֵישׁ לָקִישׁ אִית לֵיהּ לָאו שְׁמָהּ הַתְרָאָה. וּפֵירוּשׁ: לְכָךְ לָא תָּנֵי רֵישׁ לָקִישׁ "בִּטְּלוֹ חַיָּיב", כְּגוֹן שֶׁלָּקַח הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָהּ, דְּלָא לָקֵי מִשּׁוּם דְּהָוֵי הַתְרָאַת סָפֵק, וְשֶׁמָּא לֹא יְבַטֵּל הָעֲשֵׂה, וְכָל אֵימָת דְּלֹא בִּיטֵּל עֲשֵׂה פָּטוּר וְלָא לָקֵי. וְהָוֵי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ הַתְרָאַת וַדַּאי כְּגוֹן שֶׁהִתְרוּ בּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַטֵּל. וְתֵירַץ רַשִׁ"י דִּלְעוֹלָם בָּעִינָן הַתְרָאָה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֵר עַל אַזְהָרָתוֹ וַאֲפִילּוּ הִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר / בַּדָּבָר, כִּדְאָמְרִינָן בִּשְׁבוּעוֹת (דף כח
גַּבֵּי שְׁמַעְתָּא דְּכִכָּרוֹת. וּלְכָךְ לָא מָצֵי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ "בִּטְּלוֹ וְלֹא בִּטְּלוֹ", וּלְכָךְ אָמַר "קִיְּימוֹ פָּטוּר, לֹא קִיְּימוֹ חַיָּיב".והגמ' בשבועות כח כותבת כך:
אמר רבא: שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו, ואכל את הראשונה בשוגג והשניה במזיד - פטור. ראשונה במזיד ושניה בשוגג - חייב. שתיהן בשוגג - פטור. שתיהן במזיד - אכליה לתנאיה והדר אכליה לאיסוריה - מיחייב. אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה - פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש: למ''ד התראת ספק שמה התראה - חייב. למ''ד לאו שמה התראה - פטור. תלאן זו בזו, לא אוכל זו אם אוכל זו, לא אוכל זו אם אוכל זו, ואכל זו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה, וזו בזדון עצמה ובשגגת חבירתה - פטור. זו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה וזו בשגגת עצמה ובזדון חבירתה - חייב. שתיהן בשוגג - פטור. שתיהן במזיד - אשניה מיחייב, אראשונה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש.
הראש שלי סתום עכשיו, אם יהיה זמן אנסה להבין את זה בעצמי אי"ה.
ב. בדף ט. תוד"ה אלא יש ר"ת ה"נ. לכא' אם מסתכלים על הגמרא ועל לשון התוס' הרבה יותר מתאים לומר ד"נ = דיקא נמי. חיפשתי וחיפשתי בכל המפרשים וההוצאות, ולא מצאתי אף אחד שמעיר את זה. האם אני טועה? אשמח לעזרתכם המסורה.
