הנושאים החמים
הנושאים החמים
Natan Galant
כתיבה שדגה לך לקוחות, ובכמויות!
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
עריכה תורנית
עיצוב ואדריכלות פנים
בס"ד
הוא הסיט את משקפיו המתכתיות הצידה, ובפעם הראשונה מאז תחילת הפגישה עיניו התגלו. חומות, קרות, ציניות.
הוא לגלג:
בשבילו אתה מבזבז לי את הזמן של הוד מלכותה?
אין לי מושג איפה הוא, ואנחנו לא ננקוף אצבע על מנת לאתר אותו. אדוני, השירות החשאי של הוד מלכותה עסוק במציאת מבוקשים על אדמת בריטניה.
המבוקש שלך הוא הבעיה שלך, לא שלי.
לא הספקתי למחות, והוא לחץ באצבע מטופחת ומעודנת על הכפתור החבוי בצידו.
רגע לאחר מכן חשתי שהקרקע רועדת תחתיי, השם ישמור.
עוד לא הספקתי למלמל שמע ישראל, והכסא עליו ישבתי נע כמעצמו מספר סנטימטרים הצידה והחל לרדת באיטיות מטה. פתח נפער ברצפת המשרד המאובטח, ומצאתי את עצמי מחליק לקומת החניון, נבוך.
לא התייאשתי. פניתי לגדעון בלוי, העיתונאי הבכיר מחדשות תשע. הוא הפעיל את קשריו החשאיים עם ראשי מערכת הבטחון של אזרבייז'אן, והם מצידם נענו לשאלתי בפיהוק משועשע:
לא, אין לנו מושג מיהו בכלל, צחקו. מי זה בכלל?
שתקתי, מובך.
סיפרתי לגדעון בלוי שגם וולדימיר מחראקוב טוען שאין ליחידות המודיעין שלו שמץ של אינפורמציה.
מה עכשיו?
גדעון בלוי תמה: רגע, את משטרת ישראל שלנו טרחת לשאול?
רעיון גאוני!
מיהרתי לחייג ליהורם אבן קיסר, דובר משטרת ישראל.
הוא ענה לשיחה בפרץ של מלל:
אדוני, הנתונים שלכם שגויים. לא זרקנו רימוני הלם, לא הכינו את המפגינים באגרופנים, מדובר בדיסאינפורמציה של נטורי קדיתא, תקשיב, תשמע, תראה, תבין - - -
עצרתי אותו, הסברתי:
לא מעניינים אותי ההסברים שלך על האלימות המשטרתית המזעזעת והקבועה, כרגע אני צריך עזרה רק בדבר אחד. שלחתי לך בפקס את תיאור הדמות, פשוט תעזור לי למצוא אותו, הוא נעלם - וכולנו מודאגים מאוד.
הוא כחכח. אה, הוא...
אין לי מושג איפה הוא.
קולו התחמם לפתע באדיבות:
יש לי רעיון, אולי תחפש אותו בשטעטל שלכם?
ניתקתי בתסכול, בשביל לקבל תשובות טיפשיות אני יכול להכנס לתוכנת וורד 2013 ולחפש ב'עזרה' שם תשובות, לא צריך להרים טלפון לדובר משטרת ישראל.
יצרתי קשר עם מייק פלומפאו, סגן יו"ר המטות המשולבים, ואחראי תחזוקת מערך המל"קים (מטוסים ללא קרעכץ) של צבא ארצות הברית. התחננתי:
תעזור לי למצוא אותו, הוא יקר לנו!
מייק נענה לבקשה, ואישר את החיפוש. אלגוריתם חדש נכתב במהירות, ומליוני רובוטים ממוחשבים סרקו ביסודיות את מאגרי הביג - דאטה של סוכנוית המודיעין.
שעות בודדות חלפו, והוא כתב לי בצער:
מצטער, חבר. לא מצאתי את הבחור שלכם. אולי הוא טבע באגם החולה, או ננעל בטעות במחסן סודי בדרום מזרח בושאהר.
רטנתי, כן, אבל החבר'ה שלנו בדיוק ניקו את כל המחסנים של באזור, ולא מצאו את מה שביקשתי מהם.
הוא שתק, וטרק את הטלפון.
עמדתי להתייאש.
פניתי לחוסאן, זה שתמיד מעדיף לעקוף את הכביש ליד ביתר בגלל שאין לו רשיון חוקי לעסוק ברפואת שיניים. התחננתי, אולי שמעת משהו?
חוסאן חייך בפה חסר שיניים. בטח, בטח. אני יודע הכל. תפיא לי את השעון שלך ואגלה לך הכל.
לא הסכמתי לסחיטה, הצעתי לו דמי כיס לרכישת קרטיב אננס מלפני פסח. הוא סירב בזעם ועמד ללכת, שיפרתי את ההצעה שלי והוספתי גם איגלו לאל צבע מאכל וללא טעם. הוא לא התלהב. לבסוף התפשרנו על מראה חדשה לחדר הטיפולים שלו.
הוא טמן היטב את המראה באחד מכיסי הג'לביה, ולחש לי:
הוא גר בכפר בצפון, תחפש אותו שם.
כפר? בצפון? כל הצפון כולו כפרים ומושבים! אפילו בני ברק התחילה כמושבה...
מיואש, פניתי לגורם סודי שזהותו סודית ביותר.
הגורם הפסיק לרגע לקרוא בריכוז את דו"ח המודיעין המעודכן על קאסם סוליימאני, ופרץ בצחוק גדול:
במקום להטריח אותי, למה שלא תשאל את החבר'ה באתר שלכם?
הבנתי, הוא צודק. בניגוד לאמרה הרווחת, יש להתחיל כל מסע חיפוש תחת הפנס. כי אם לא – שוכחים איפה התחלנו בכלל.
החלטתי לפנות לגולשי האתר.
נכנסתי לפורום כתיבה, שאפתי אוויר, ופתחת אשכול חדש.
כתבתי בכותרת: עזרה באיתור ידיד וותיק, שנעלם ללא תיק.
תיארתי את מסע החיפושים, את הכשלונות, לא הסתרתי דבר.
הסברתי שכלו כל הקיצין, ואין מנוס אלא לפנות אליכם, גולשי פרוג.
כתבתי כך, אות אחר אות, מילה במילה:
ידידיי, גולשי אתר פרוג.
האם ידוע לכם במקרה לאן נעלם הניק @עדיאל?
הוא הסיט את משקפיו המתכתיות הצידה, ובפעם הראשונה מאז תחילת הפגישה עיניו התגלו. חומות, קרות, ציניות.
הוא לגלג:
בשבילו אתה מבזבז לי את הזמן של הוד מלכותה?
אין לי מושג איפה הוא, ואנחנו לא ננקוף אצבע על מנת לאתר אותו. אדוני, השירות החשאי של הוד מלכותה עסוק במציאת מבוקשים על אדמת בריטניה.
המבוקש שלך הוא הבעיה שלך, לא שלי.
לא הספקתי למחות, והוא לחץ באצבע מטופחת ומעודנת על הכפתור החבוי בצידו.
רגע לאחר מכן חשתי שהקרקע רועדת תחתיי, השם ישמור.
עוד לא הספקתי למלמל שמע ישראל, והכסא עליו ישבתי נע כמעצמו מספר סנטימטרים הצידה והחל לרדת באיטיות מטה. פתח נפער ברצפת המשרד המאובטח, ומצאתי את עצמי מחליק לקומת החניון, נבוך.
לא התייאשתי. פניתי לגדעון בלוי, העיתונאי הבכיר מחדשות תשע. הוא הפעיל את קשריו החשאיים עם ראשי מערכת הבטחון של אזרבייז'אן, והם מצידם נענו לשאלתי בפיהוק משועשע:
לא, אין לנו מושג מיהו בכלל, צחקו. מי זה בכלל?
שתקתי, מובך.
סיפרתי לגדעון בלוי שגם וולדימיר מחראקוב טוען שאין ליחידות המודיעין שלו שמץ של אינפורמציה.
מה עכשיו?
גדעון בלוי תמה: רגע, את משטרת ישראל שלנו טרחת לשאול?
רעיון גאוני!
מיהרתי לחייג ליהורם אבן קיסר, דובר משטרת ישראל.
הוא ענה לשיחה בפרץ של מלל:
אדוני, הנתונים שלכם שגויים. לא זרקנו רימוני הלם, לא הכינו את המפגינים באגרופנים, מדובר בדיסאינפורמציה של נטורי קדיתא, תקשיב, תשמע, תראה, תבין - - -
עצרתי אותו, הסברתי:
לא מעניינים אותי ההסברים שלך על האלימות המשטרתית המזעזעת והקבועה, כרגע אני צריך עזרה רק בדבר אחד. שלחתי לך בפקס את תיאור הדמות, פשוט תעזור לי למצוא אותו, הוא נעלם - וכולנו מודאגים מאוד.
הוא כחכח. אה, הוא...
אין לי מושג איפה הוא.
קולו התחמם לפתע באדיבות:
יש לי רעיון, אולי תחפש אותו בשטעטל שלכם?
ניתקתי בתסכול, בשביל לקבל תשובות טיפשיות אני יכול להכנס לתוכנת וורד 2013 ולחפש ב'עזרה' שם תשובות, לא צריך להרים טלפון לדובר משטרת ישראל.
יצרתי קשר עם מייק פלומפאו, סגן יו"ר המטות המשולבים, ואחראי תחזוקת מערך המל"קים (מטוסים ללא קרעכץ) של צבא ארצות הברית. התחננתי:
תעזור לי למצוא אותו, הוא יקר לנו!
מייק נענה לבקשה, ואישר את החיפוש. אלגוריתם חדש נכתב במהירות, ומליוני רובוטים ממוחשבים סרקו ביסודיות את מאגרי הביג - דאטה של סוכנוית המודיעין.
שעות בודדות חלפו, והוא כתב לי בצער:
מצטער, חבר. לא מצאתי את הבחור שלכם. אולי הוא טבע באגם החולה, או ננעל בטעות במחסן סודי בדרום מזרח בושאהר.
רטנתי, כן, אבל החבר'ה שלנו בדיוק ניקו את כל המחסנים של באזור, ולא מצאו את מה שביקשתי מהם.
הוא שתק, וטרק את הטלפון.
עמדתי להתייאש.
פניתי לחוסאן, זה שתמיד מעדיף לעקוף את הכביש ליד ביתר בגלל שאין לו רשיון חוקי לעסוק ברפואת שיניים. התחננתי, אולי שמעת משהו?
חוסאן חייך בפה חסר שיניים. בטח, בטח. אני יודע הכל. תפיא לי את השעון שלך ואגלה לך הכל.
לא הסכמתי לסחיטה, הצעתי לו דמי כיס לרכישת קרטיב אננס מלפני פסח. הוא סירב בזעם ועמד ללכת, שיפרתי את ההצעה שלי והוספתי גם איגלו לאל צבע מאכל וללא טעם. הוא לא התלהב. לבסוף התפשרנו על מראה חדשה לחדר הטיפולים שלו.
הוא טמן היטב את המראה באחד מכיסי הג'לביה, ולחש לי:
הוא גר בכפר בצפון, תחפש אותו שם.
כפר? בצפון? כל הצפון כולו כפרים ומושבים! אפילו בני ברק התחילה כמושבה...
מיואש, פניתי לגורם סודי שזהותו סודית ביותר.
הגורם הפסיק לרגע לקרוא בריכוז את דו"ח המודיעין המעודכן על קאסם סוליימאני, ופרץ בצחוק גדול:
במקום להטריח אותי, למה שלא תשאל את החבר'ה באתר שלכם?
הבנתי, הוא צודק. בניגוד לאמרה הרווחת, יש להתחיל כל מסע חיפוש תחת הפנס. כי אם לא – שוכחים איפה התחלנו בכלל.
החלטתי לפנות לגולשי האתר.
נכנסתי לפורום כתיבה, שאפתי אוויר, ופתחת אשכול חדש.
כתבתי בכותרת: עזרה באיתור ידיד וותיק, שנעלם ללא תיק.
תיארתי את מסע החיפושים, את הכשלונות, לא הסתרתי דבר.
הסברתי שכלו כל הקיצין, ואין מנוס אלא לפנות אליכם, גולשי פרוג.
כתבתי כך, אות אחר אות, מילה במילה:
ידידיי, גולשי אתר פרוג.
האם ידוע לכם במקרה לאן נעלם הניק @עדיאל?
