הנושאים החמים
הנושאים החמים
החשמל נפל לרגע, ואז מערכות החירום החזירו אותו. ריח שרוף החל לחדור לאפינו, ומאי שם שמענו שאגות כאב מקצה הקורבטה. מישהו צעק: הצלה! הצלה! הקצין שלנו נפל בקרב .
נתן גלנט נפרד מטורו השבועי של אברומי נויבירט בטור משעשע.
הייתי אז בחיל הים, והקורבטה שלנו שטה בתנופה אל חופיה השוממים של צפון קוריאה. ישבנו כולנו בעמדות, ממצמצים לתוך הפריסקופ. ג'וני סינן במבטא הטקסני החזק שלו: מיי גאדדדד. שנים חיכינו לכסח להם את הצורה, אבל נראה שאין למי. העכברים ברחו אל החורים.
הוא עוד לא סיים, ושערי הגיהנום נפתחו לעומתנו בקול שריקה נוראה. העכברים יצאו מהחורים, מתברר.
הקוריאניים המקוללים ירו עלינו, ארטילריה כבדה. הים סביבנו נהפך להרים של מים. פיצוצים נוראיים, גלי ענק, זעזועים עזים.
לא ראינו כלום, והמכ"ם יילל בחולשה: אינני מזהה דבר. לוחמה אלקטרונית!
סטיבן מלמל במרץ בזמן שהניע אנא ואנא את הג'ויסטיק של המזל"ט: ואיך יראה המכ"ם, אם יוצר בשיתוף פעולה עם חברות צרפתיות? למרות הפיצוצים והדאגה, הצלחנו לגחך בשקט. כולנו הכרנו באמת שבדברים: נשק צרפתי? בוודאי ייכשל ביום פקודה.
בינתיים הצפון קוריאניים העלו את רף ההפצצות, ואייב, הקצין הבכיר, רעם אלינו דרך הרמקולים: חייליה הנאמנים של בריטניה! שמרו על כבוד אומתכם! הגנו על בית אביכם! למען משפחתנו, למען מולדתנו, למען מלכתנו – – – הביסו את האוייב! הכו בחזרה! שפכו את דמו של המפלץ הקוראני!!
מלאים רוח גבית, התנפלנו במשנה מרץ על המסכים, והחטפנו לעכברים כמו שצריך. ג'וני צחק בחדווה. או הא! הרגע הורדתי להם 12 חיילים שהסתרו מאחורי תחנת המכ"ם על החוף… סטיבן השיב לו בקול עסוק: שוב פעם אתה לוקח קרדיט על ההצלחות שלי? הוא הרים יד מיוזעת אחת מהג'ויסטיק, והניף אותה בניצחון אל החלל הקטן. סוף סוף גם יש לי דם על הידיים! ג'וני לגלג. על הידיים? על הכנף של המזל"ט…
הקצין עודד אותנו: אנחנו מנצחים, אנחנו מתקדמים, כמעט לא נשאר אף אחד על החוף! המשכיו, המשיכו, הכו בהם, הכו…
ואז, הכל החריש סביבנו. הקורבטה כולה רעדה כאחוזת כיב קיבה. שאנג שאנג, זבלונג. החשמל נפל לרגע, ואז מערכות החירום החזירו אותו. ריח שרוף החל לחדור לאפינו, ומאי שם שמענו שאגות כאב מקצה הקורבטה. מישהו צעק: הצלה! הצלה! הקצין שלנו נפל בקרב…
נשמנו במתח נוראי. קול חדש ולא מוכר, אפרורי ומוסדי, נשמע כעת במערכת הכריזה. אֶה… חֶבר'ה… אל תתייאשו.. כרגע ספגנו פגיעה ישירה של טיל פנסטיר אס1, אבל אנחנו.. אֶה.. נמשיך וננצח… לפי הידוע לנו, הקורבטה שלנו יכולה לספוג ג- בום. עפנו כולנו לצדדים. פיצוץ נוראי על הסיפון, כנראה. החשמל נפל שוב, סטיבן מלמל: אבדתי שליטה על המזל"ט. ג'וני התחיל לדבר לעצמו, בסטרס. זהו זה, אבאל'ה, אמל'ה, אני עוזב אתכם, תודה על הכל. צפון קוריאה נצחתם, נצחתם, אני מודה.
באותו הרגע הבנתי. יש לנו רק תקווה אחת, אחת ויחידה: אייברום. הקברניט החייכן שלנו. איש אמיץ ומוכשר. אם הוא יאמר כעת כמה מילים של עידוד, המורל יעלה, ואולי אולי ננצח.
עזבתי בבת אחת את תפקידי הקריטי ליד הפריסקופ, גם ככה אנחנו רגע אחד לפני הסוף. הצבתי תחתיי את אחראי התחזוקה המגמגם של חלל אס חמש בי, ורצתי אל גשר הפיקוד. רצתי בין הבורות שנפערו בסיפון, התעלמתי מההבזקים סביבי, השתדלתי בכל כוחי לא לראות את המראות הקשים סביבי. רצתי במהירות במדרגות, טיפסתי, התנשפתי, הגעתי אל גשר הפיקוד.
לשמחתי, אייברום היה שם! מביט אל עבר הים דרך חלונות הענק. מבט בלתי מפוענח על פניו היהודיות עם הפאות והזקן.
יופי!
אייברום חי. רענן, עירני, אולי אפילו נמרץ.
התחננתי:
אייברום. רק אתה יכול להציל אותנו. חיינו בידיך, אייברום. אתה יהודי, אתם מאוד מעריכים את החיים.
תעשה לכולנו חסד, אייברום.
קח את המיקרופון של הקצין המת, תגיד כמה מילים של גבורה, תרים את המורל. המצב על הפנים, ואנחנו הולכים להתמוטט.
אייברום הסמיק, מלמל:
גרגורי, אני קצת עייף, וגם לא משלמים לי מספיק. אני רוצה לפרוש.
נענעתי אותו תוך זלזול בוטה במעמדו ובתפקידו:
אייברום!!!
בבקשה, תעשה משהו, תציל אותנו…
הוא העיף אותי אל קצה העמדה, החלקתי על הרצפה הרטובה ושמנונית, הקורבטה כולה התנענעה בפראות.
ריחות חזקים של בעירה עלו באפי, ועשן רב פרץ לפתע אל עמדת הפיקוד.
ובתוך כל זה, רגע אחד לפני שקפצתי אל הים ורכבתי על גבו של דולפין כל הדרך עד לאיי האלמנה, שמעתי את אייברום משיב לי ולעצמו באדישות:
החלטתי לפרוש, החלטתי לפרוש, התעייפתי…
אין לי כוח לומר עוד כלום, זקנתי.
אני עייף.
אייברום אייברום, אתה האשם בכל מה שקרה אחר כך, ואתה אשם בטבעית הקורבטה, ובכל הזוועות שקרו אחר כך שאני מעדיף לא לדבר עליהם.
אייברום, הכל בגללך.
הכל בגלל ההחלטה הילדותית שלך לפרוש, תתבייש.
מאז אינני מסוגל להתקרב אל הים. לא שיט, לא בילוי, לא מופע אור קולי על הגלים. שום דבר.
אינני מסוגל.
אייברום, ארור תהיה.
מתוך עיתון יו אס ארמי טודאיי,
1971
(הטור הכאוב מוקדש לאברומי נויברט המיוחד, שהחליט להפסיק לכתוב את טורו הייחודי, ולהשאיר את הקוראים לאנחות.)
לתגובות
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
הטור הועלה באתר JDN
נתן גלנט נפרד מטורו השבועי של אברומי נויבירט בטור משעשע.
הייתי אז בחיל הים, והקורבטה שלנו שטה בתנופה אל חופיה השוממים של צפון קוריאה. ישבנו כולנו בעמדות, ממצמצים לתוך הפריסקופ. ג'וני סינן במבטא הטקסני החזק שלו: מיי גאדדדד. שנים חיכינו לכסח להם את הצורה, אבל נראה שאין למי. העכברים ברחו אל החורים.
הוא עוד לא סיים, ושערי הגיהנום נפתחו לעומתנו בקול שריקה נוראה. העכברים יצאו מהחורים, מתברר.
הקוריאניים המקוללים ירו עלינו, ארטילריה כבדה. הים סביבנו נהפך להרים של מים. פיצוצים נוראיים, גלי ענק, זעזועים עזים.
לא ראינו כלום, והמכ"ם יילל בחולשה: אינני מזהה דבר. לוחמה אלקטרונית!
סטיבן מלמל במרץ בזמן שהניע אנא ואנא את הג'ויסטיק של המזל"ט: ואיך יראה המכ"ם, אם יוצר בשיתוף פעולה עם חברות צרפתיות? למרות הפיצוצים והדאגה, הצלחנו לגחך בשקט. כולנו הכרנו באמת שבדברים: נשק צרפתי? בוודאי ייכשל ביום פקודה.
בינתיים הצפון קוריאניים העלו את רף ההפצצות, ואייב, הקצין הבכיר, רעם אלינו דרך הרמקולים: חייליה הנאמנים של בריטניה! שמרו על כבוד אומתכם! הגנו על בית אביכם! למען משפחתנו, למען מולדתנו, למען מלכתנו – – – הביסו את האוייב! הכו בחזרה! שפכו את דמו של המפלץ הקוראני!!
מלאים רוח גבית, התנפלנו במשנה מרץ על המסכים, והחטפנו לעכברים כמו שצריך. ג'וני צחק בחדווה. או הא! הרגע הורדתי להם 12 חיילים שהסתרו מאחורי תחנת המכ"ם על החוף… סטיבן השיב לו בקול עסוק: שוב פעם אתה לוקח קרדיט על ההצלחות שלי? הוא הרים יד מיוזעת אחת מהג'ויסטיק, והניף אותה בניצחון אל החלל הקטן. סוף סוף גם יש לי דם על הידיים! ג'וני לגלג. על הידיים? על הכנף של המזל"ט…
הקצין עודד אותנו: אנחנו מנצחים, אנחנו מתקדמים, כמעט לא נשאר אף אחד על החוף! המשכיו, המשיכו, הכו בהם, הכו…
ואז, הכל החריש סביבנו. הקורבטה כולה רעדה כאחוזת כיב קיבה. שאנג שאנג, זבלונג. החשמל נפל לרגע, ואז מערכות החירום החזירו אותו. ריח שרוף החל לחדור לאפינו, ומאי שם שמענו שאגות כאב מקצה הקורבטה. מישהו צעק: הצלה! הצלה! הקצין שלנו נפל בקרב…
נשמנו במתח נוראי. קול חדש ולא מוכר, אפרורי ומוסדי, נשמע כעת במערכת הכריזה. אֶה… חֶבר'ה… אל תתייאשו.. כרגע ספגנו פגיעה ישירה של טיל פנסטיר אס1, אבל אנחנו.. אֶה.. נמשיך וננצח… לפי הידוע לנו, הקורבטה שלנו יכולה לספוג ג- בום. עפנו כולנו לצדדים. פיצוץ נוראי על הסיפון, כנראה. החשמל נפל שוב, סטיבן מלמל: אבדתי שליטה על המזל"ט. ג'וני התחיל לדבר לעצמו, בסטרס. זהו זה, אבאל'ה, אמל'ה, אני עוזב אתכם, תודה על הכל. צפון קוריאה נצחתם, נצחתם, אני מודה.
באותו הרגע הבנתי. יש לנו רק תקווה אחת, אחת ויחידה: אייברום. הקברניט החייכן שלנו. איש אמיץ ומוכשר. אם הוא יאמר כעת כמה מילים של עידוד, המורל יעלה, ואולי אולי ננצח.
עזבתי בבת אחת את תפקידי הקריטי ליד הפריסקופ, גם ככה אנחנו רגע אחד לפני הסוף. הצבתי תחתיי את אחראי התחזוקה המגמגם של חלל אס חמש בי, ורצתי אל גשר הפיקוד. רצתי בין הבורות שנפערו בסיפון, התעלמתי מההבזקים סביבי, השתדלתי בכל כוחי לא לראות את המראות הקשים סביבי. רצתי במהירות במדרגות, טיפסתי, התנשפתי, הגעתי אל גשר הפיקוד.
לשמחתי, אייברום היה שם! מביט אל עבר הים דרך חלונות הענק. מבט בלתי מפוענח על פניו היהודיות עם הפאות והזקן.
יופי!
אייברום חי. רענן, עירני, אולי אפילו נמרץ.
התחננתי:
אייברום. רק אתה יכול להציל אותנו. חיינו בידיך, אייברום. אתה יהודי, אתם מאוד מעריכים את החיים.
תעשה לכולנו חסד, אייברום.
קח את המיקרופון של הקצין המת, תגיד כמה מילים של גבורה, תרים את המורל. המצב על הפנים, ואנחנו הולכים להתמוטט.
אייברום הסמיק, מלמל:
גרגורי, אני קצת עייף, וגם לא משלמים לי מספיק. אני רוצה לפרוש.
נענעתי אותו תוך זלזול בוטה במעמדו ובתפקידו:
אייברום!!!
בבקשה, תעשה משהו, תציל אותנו…
הוא העיף אותי אל קצה העמדה, החלקתי על הרצפה הרטובה ושמנונית, הקורבטה כולה התנענעה בפראות.
ריחות חזקים של בעירה עלו באפי, ועשן רב פרץ לפתע אל עמדת הפיקוד.
ובתוך כל זה, רגע אחד לפני שקפצתי אל הים ורכבתי על גבו של דולפין כל הדרך עד לאיי האלמנה, שמעתי את אייברום משיב לי ולעצמו באדישות:
החלטתי לפרוש, החלטתי לפרוש, התעייפתי…
אין לי כוח לומר עוד כלום, זקנתי.
אני עייף.
אייברום אייברום, אתה האשם בכל מה שקרה אחר כך, ואתה אשם בטבעית הקורבטה, ובכל הזוועות שקרו אחר כך שאני מעדיף לא לדבר עליהם.
אייברום, הכל בגללך.
הכל בגלל ההחלטה הילדותית שלך לפרוש, תתבייש.
מאז אינני מסוגל להתקרב אל הים. לא שיט, לא בילוי, לא מופע אור קולי על הגלים. שום דבר.
אינני מסוגל.
אייברום, ארור תהיה.
מתוך עיתון יו אס ארמי טודאיי,
1971
(הטור הכאוב מוקדש לאברומי נויברט המיוחד, שהחליט להפסיק לכתוב את טורו הייחודי, ולהשאיר את הקוראים לאנחות.)
לתגובות
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>
הטור הועלה באתר JDN
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
