שיתוף - לביקורת עורבים - מחשבות על שיגרה.

[דניאל גופזר]

אני מתחיל קצת להבין את העורב, את העורב שבגן כל כך כעסתי עליו.

אחרי שנה שהוא בתוך התיבה, נח שולח אותו לראות הקלו המים, והוא עף מסביב לתיבה, מסרב לצאת אל העולם שבחוץ, רוצה להיות עכשיו בתיבה המגוננת, המוכרת, רק בתיבה. ---

העולם מתחיל קצת לחזור לשיגרה נורמטיבית. נפתחו המעונות. אולי גם התתי"ם. חוזרים לעבודה. ממחר יש כוילל.
ואני מוצא את עצמי קצת נאנח, כמה חיכיתי לשיגרה הזו! כמה רצינו כבר לחזור אל החיים הרגילים! ועכשיו הם מתקרבים ואני חוטף רגליים קרות, טוב לי להישאר בבית, מכורבל בשמיכה, בפינה החמימה שלי, כבר חודשיים שלא עליתי על נעליים...

והאמת שקצת פוחד לחזור אל המרוץ. ---

נכון, בתוך התיבה צפוף ודחוק, אין את המרחבים והאופק, אבל גם אין מחוייבות.

 

[+shira]

איזו אמירה יפה. אחרת.
מרגיש לי כמו התחלה של שיר - "להבין את העורבים..."

 

[אנטיפטרוסה]

זה ממש מהבטן, ונהניתי.
כבר הרבה זמן לא קראתי קטע כזה...
יפה.

 

[עטרה ד]

מזדהה עם כל מילה.
כמה פשוט, ככה יפה. אהבתי.

 

[קופי 100]

זווית ראיה מעניינת ומיוחדת!
מעורביי תחכמני..